נוסח תצהיר תמיכה בהתנגדות לביצוע שטר

כמו-כן, אם ידע מר בוסקילה, כי מר שרו גנב את השיקים מדוע לא העלה זאת במסגרת תצהיר התמיכה להתנגדות לבצוע שטר וטען, כי "מאן דהוא שירבט חתימה על השיקים", ומדוע לא מסר את שמו של מר שרו למישטרה, כשהגיש תלונה.

חזקת התמורה ותום הלב קבועה סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות (נוסח חדש): "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". משנקבע, כי החתימות על גבי השיקים לא זויפו, ואף לא הועלתה טענה בדבר שלמות ותקינות השיקים אלא רק בסיכומים (סעיף 46 לסיכומי הנתבעת), מדובר בהרחבת חזית.

...

ביום 25.9.17 קבע המומחה מטעם בית-המשפט בחוות דעתו המשלימה, כי לאור הממצאים החדשים העולים מהשוואת חתימות המחלוקת לדוגמאות הנוספות, הוא הגיע לכלל מסקנה, כי קיימת אפשרות סבירה שחתימות המחלוקת נחתמו על-ידי חותמת הדוגמאות הנוספות.

אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, עולה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, את אמיתות חתימת הנתבעת על גבי השיקים, ולפיכך טענת הזיוף נדחית בזה.

סוף דבר אשר על כן, ולאר כל הנימוקים, התביעה מתקבלת בזה במלואה, והליכי הוצל"פ בתיק 506113-11-15 יימשכו כסדרם.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

זאת, לפי סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות [נוסח חדש].

לפי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (בצרוף תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל), הופך התצהיר התומך בהתנגדות לבצוע שטר לכתב ההגנה אלא אם נקבע אחרת.

...

בענין הנזק הצפוי לנתבעת אם יוגשו המסמכים כראיות: מקובלת עלי טענת התובעת לפיה לא צפוי לנתבעת נזק כבד מעצם הגשת הראיות (אזכיר שוב כאן, כי הגשת הראיה לחוד, והשאלה אם הטענות שהם באים להוכיח נמצאות בתוך יריעת המחלוקת לחוד).

סיכומו של דבר: למרות שמדובר בהיקף נרחב של מסמכים שלא גולו והתובעת לא פירטה את נסיבות מחדלה, הנני מוצא כי בהעדר ביסוס טענה בדבר מניע פסול ובהעדר נזק של ממש הצפוי לנתבעת, אין מקום לקבוע לגבי המסמכים מושא הבקשה כי התובעת מנועה מלהגישם כראיות בגין אי גילוים בתצהיר גילוי מסמכים.

אמנם הבקשה להוצאת מסמכים נדחית (בסייג שבסעיף 5 סיפה לעיל) ועל כן לכאורה מגיעות הוצאות לתובעת; אולם את המחדל של התובעת באי-גילוי המסמכים יש לאזן בפסיקת הוצאות לחובתה.

אמנם התובע הגיש כתב תביעה מאוחר יותר בטענה לעילה חוזית נוספת, אך לא ראיתי בכתב ההגנה של הנתבע או בתצהירו התומך בהתנגדות לבצוע השטר, טענה המרמזת על כך כי התובע פעל בנגוד להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, כנטען ע"י הנתבע בסעיף 10 לבקשה.

בנוסף ומעיון בשאלון אשר נשלח אל התובע ולרבות בנוסח השאלות וכן בתשובות התובע, לא מצאתי כי יש לקבל טענות הנתבע בבקשה בעיניין זה. התובע השיב לשאלות שנשאל ופירט כאשר התבקש פירוט.

...

כך או אחרת וממכלול טענות הצדדים ונסיבות הגשת הבקשה ונוכח העובדה כי מצאתי לנכון לדחות הבקשה על הסף, אינני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשת הנתבע, הנוגעת לשאלון שהופנה אל התובע.

סוף דבר: בקשה מס' 19, נדחית.

בקשה מס' 20 מתקבלת חלקית, הכל כמפורט לעיל.

בתצהיר התומך בהתנגדות לבצוע שטר שהגיש הנתבע בשני תיקי ההוצאה לפועל, סיפר הנתבע כי עת החלה מגיפת הקורונה ובתקופת הסגר הראשון, אירגנה אישתו קבוצת הורים ובעקבות לחץ שהפעילו על מנהלת התובעת, נסוגה זו מתביעתה לתשלום מלא של שכר הלימוד והסכימה להפחתה בשיעורם.

התובעת הגישה כתב תשובה בו טענה כי הנתבע ואישתו חתמו על נוסח הסכם ההיתקשרות פעמיים בו נרשם במפורש כי לא יהיו זכאים להחזר שכר לימוד במקרה של כוח עליון, הן בהסכם מיום 8.6.20 והן בהסכם מסוף 2019 כך שיש לדחות טענת הנתבע כי מדובר בהסכם חדש עליו נאלצו לחתום.

...

עולה מכל האמור לעיל, כי התובעת סירבה לקבל את הילד לגן משום שלא הומצא לה באותו יום אישור המעסיק של הנתבע הנוקב תקנות הקורונה כל הטילו על מוסדות החינוך את החובה לבדוק ולוודא כי הצהרות ההורים הם אכן נכונות.

סוף דבר הוא, כי מסקנתי היא כי התובעת סירבה שלא כדין ליתן לילדו של הנתבע את השירות לו התחייבה ולפיכך בדין ביטלו הנתבע ואשתו את הסכם ההתקשרות.

אשר על כן, התביעה נדחית והתובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בתצהיר התומך בהתנגדות לבצוע שטר (כמו גם בקשת רשות להיתגונן על פי התקנות משנת תשמ"ד-1984), על המבקש לפרט את העובדות כדבעי.

"כדי לטעון קזוז היה על המערערת לנסח טענתה באופן המקים לה זכות לקזז מהסכום הנתבע חובות המגיעים לה מן המשיבה. שנית, אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קזוז, הרי היה על המערערת להיכבד ולפרט טענה זו בדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת (ע"א 544/81, 604[4], בעמ' 526-527; ע"א 579/85, ב"ש 288/86, 322[5], בעמ' 767). במשימה זו לא עמדה המערערת, שכן כל שעשתה היה העלאת טענה סתמית בתצהיר בדבר תגמולי ביטוח המגיעים לה והעולים על הסכום הנתבע, תוך ציון העובדה כי פתחה בהליכים משפטיים בעיניין זה. צדק בית המשפט קמא בקובעו, כי אפילו בהנחה שהפוליסה היתה תקפה בתקופה אליה מיוחס הקזוז, היה על המצהיר לפרט את סכומי היצוא אשר בוצעו על-ידי המערערת בתקופה זו, את תגמולי הביטוח המגיעים במדוייק ואת כל הפרטים האחרים אשר היה בהם כדי להקים תשתית עובדתית נאותה. אזכורם של הליכים משפטיים אחרים אינו ממלא אחר הפרוט החסר, וודאי לא מקום בו המסמכים שהוגשו באותם הליכים אינם מצורפים לתצהיר ומאומתים במסגרתו. העובדה, שמדובר בתובענה אחרת גדושה פרטים ועבת-כרס, כטענת המערערת, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין זה. כדברי ספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, בעמ' 677-678:

...

בסעיף 17.3 לתצהיר, נטען על ידי המערערת, כי נאלצה להתקשר עם ספק לוחות חשמל אחר, מבלי לציין את שמו ובאופן סתמי נטען כי, החברה נדרשת לשאת בעלויות של 104,000 ₪ מבלי שצורף מסמך כלשהו, התומך בטענה זו. המסקנה היחידה המתבקשת מעיון בתצהיר הינה, כי מדובר באמירות סתמיות ובלתי מגובות אפילו בראשית ראייה או הבהרה על אופן החישוב.

לאור האמור לעיל, המסקנה היחידה המתבקשת היא, כי עסקינן בטענות ריקות מתוכן ודינן להידחות.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.