לעמדת הנתבעת, פוטרה התובעת מעבודתה עקב שינויים אירגוניים וצמצום כוח אדם בנתבעת כאשר התובעת נשכרה לעבודה מתוך ציפיה לקבלת פרויקט באשלים, פרויקט אשר מר איוב היה אמור לעסוק בו כאשר עבודתו זו הצריכה יציאה מהמפעל לצורך פקוח על פרויקט חצוני אלא שהפרויקט בוטל, ועבודת התובעת התייתרה.
וכך הן קובעות:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
התובעת בחרה שלא להודיע למר חורי על הריונה באותו המועד ופנייתה הראשונה בענין זה היתה במסגרת מכתב הדרישה שנשלח למחרת היום על ידי עו"ד מטעמה לתשלום פיצוי בגין פיטוריה (יצוין כי במכתב זה לא ביקשה התובעת את ביטול הפיטורים בשל הריונה).
...
לאור המסקנה שאליה הגעתי שלפיה שכר התובעת לא כלל את דמי הנסיעות וכי היא הודיעה על מקום מגורים בבאר שבע (ובפני לא הוצגה כל ראיה אחרת) – זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה לסך של 150 ₪ לחודש ובסך כולל של 600 ₪ (בעבור חודשים יולי –אוקטובר 2016)
אשר להפרשות לפנסיה – הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי היתה לה קופת פנסיה פעילה עוד קודם לתחילת עבודתה אצל הנתבעת (ראו נספח ג' לכתב התביעה).
אחרית דבר
על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובעת כדלקמן:
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪;
דמי נסיעות בסך של 600 ₪;
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 2,893.33 ₪.
תביעות התובעת לפיצוי ממוני ושלא ממוני בגין פיטורים בניגוד לחוק שיוויון ההזדמנויות – נדחות.
