"
יצוין כי העתירה העלתה טענות נוספות וכן בקשות לסעדים נוספים, אך הצוו-על-תנאי ניתן רק בהיבט הנורמאטיבי - האם המשיבה 10 (להלן: אמנה), בהיותה מאוגדת כאגודה שיתופית, מהוה "מוסד ציבור", והאם פעילות בתחום ההתיישבות היא בגדר "מטרה ציבורית", וזאת בהתייחס ל"נוהל תמיכות במוסדות ציבור על ידי הרשויות המקומיות", שפורסם במסגרת חוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2006 (להלן: הנוהל או נוהל הרשויות המקומיות).
...
ואולם לא ניתן לקבוע, על פי ההגדרות הקבועות כיום בדין, כי גוף שהדין אינו מטיל עליו חובות אלה אינו יכול לבוא בגדר "מוסד ציבור".
מכל הטעמים הללו, הגעתי למסקנה כי בהיעדר הגבלה בהגדרת "מוסד ציבור" על צורת ההתאגדות, ובהינתן ההגבלה הקבועה בתקנונה של אמנה, האוסרת על חלוקת רווחים לחבריה, יש לראות בה כגוף "הפועל שלא למטרה של עשיית רווחים" לעניין הגדרת "מוסד ציבור" בנוהל התמיכות.
משכך, ושמקובלים גם עליי נימוקיה של חברתי, השופטת וילנר (המקובלים גם על חברי, השופט (בדימ') מזוז), לכך שמטרותיה של אמנה הן בגדר ""מטרות ציבוריות" לצורך ההגדרה האמורה (דהיינו הן "מטרה דומה" למטרות המנויות במפורש בהגדרה), מקובלת עליי גם מסקנתה כי אין בסיס לטענת העותרים שאמנה אינה יכולה להיחשב "מוסד ציבור" לעניין נוהל התמיכות.
המסקנה המתבקשת היא שדין העתירה להידחות.