נוהל מתן מעמד לבן זוג של אזרח ישראלי בהתאם לתנאי הזכאות

החלטת יו"ר ועדת ההשגה בהחלטה עומד יו"ר ועדת ההשגה על כך שתכליתו של הנוהל המסדיר את הענקת המעמד לבן זוג זר של אזרח ישראלי היא תכלית הומניטרית, המגנה על חיי המשפחה של בני הזוג.

לשם כך נקבע נוהל אחר, "נוהל הטיפול בהפסקת ההליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (נוהל המשיב שמספרו 5.2.0017, ולהלן: נוהל הפסקת ההליך המדורג). על פי נוהל זה, עם קבלת ההודעה על פקיעת קשר הנישואין יוזמן בן הזוג הזר לשימוע, ובמסגרתו תבחן ההצדקה להעביר את עניינו לדיון בפני הועדה הבינמשרדית לעניינים הומנטאריים. כך היה בעניינינו, משנמצא כי העותרת עומדת בתנאי הסף שנקבעו בנוהל הפסקת ההליך המדורג לשם העברת עניינה לועדה האמורה.

כך טוען הוא, כי היה על יו"ר ועדת ההשגה להביא בחשבון את העובדה שהעותרת עברה תקופה ארוכה בהליך המדורג, וכי למעשה זכאית הייתה לקבלת מעמד בישראל עוד בטרם נפטר בעלה, אילמלא נקראה לשוב למולדתה על מנת לטפל באביה החולה.

...

לגופו של עניין סבורה ב"כ המשיב כי החלטת יו"ר ועדת ההשגה מנומקת ומעוגנת בעובדות ואין עילה להתערב בה. דיון והכרעה כפי שאסביר להלן, דין העתירה להידחות.

נוכח כל אלה הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

המערער שהנו אזרח ישראלי, והמערערת שהנה אזרחית אוזבקיסטאן, הגישו בקשה למתן מעמד למערערת מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים לרבות בני אותו מין" (נוהל 5.2.0009 להלן: נוהל ידועים בציבור).

עוד נקבע בפסק דינו של בית הדין לעררים כי משהוברר כי נעשתה בדיקה בהתאם לקריטריונים הקבועים בנוהל, המאזן כראוי בין זכות האזרח הישראלי למשפחה לבין האנטרס הצבורי ועיקרון רבונות המדינה, ובהתאם לדרישות שנקבעו בפסיקה, לא ניתן לומר שההחלטה אינה מצויה במיתחם הסבירות, ואין הצדקה להתערב בה. לפיכך נדחה הערר.

ההלכה היא, כי שיקול דעתו של השר במסגרת סמכותו בסוגיה זו הוא רחב ביותר, אם ובאילו תנאים להתיר לזרים להתישב בישראל בהיעדר זכות קנויה לכך, כפי שקבע בית המשפט העליון, למשל, בדנג"ץ 8916/02 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין בפיסקה 7 (נבו, 06.07.03): "הנחת המוצא שהוכרה בפסיקה היא, כי בשאלה אם להעניק לזר מעמד של תושב קבע בישראל - שהכרעתה נגזרת, בין היתר, ממדיניות ההגירה של המדינה - נתון לשר הפנים שיקול-דעת רחב; וההתערבות השיפוטית בהחלטות שר הפנים בנושא זה היא בהכרח מצומצמת." עם זאת החלטות שר הפניות נתונות, ככל החלטה מנהלית, לבקורת שיפוטית , ועליו לקבוע כללים וקריטריונים להפעלת שיקול הדעת כראוי וכמתחייב מסדרי מנהל תקין, כפי שאף עשה בנהלים שונים שנקבעו.

במסגרת זו נקבע "נוהל מס' 5.2.2008 - "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל הנישואין), המשמש לבחינת בקשות להיתאזרחות מכח נישואין לבת־ן זוג בעל־ת אזרחות ישראלית.

...

לכן, אף אילו היה ניתן לומר כי המערערים מקיימים משק בית משותף כטענתם וכדרכם, כך שהמערער נושא בכל העלויות ונותן למערערת דמי כיס לבקשתה ואילו היא אינה עובדת ומטפלת בענייני החזקת הבית בישול ונקיון, אני סבורה כי לא ניתן לומר שהם נוהגים כמי שקשרו את חייהם אלה באלה בחיבה, במסירות ובנאמנות, במידה העולה כדי הנדרש לצורך קבלת מעמד מכח הקשר הזוגי הנטען, אף לשיטתם.

בחינת תשובות המערערים בראיונות, יחד עם אופן התנהלותם מביאה אותי למסקנה כי פסק הדין של בית הדין לעררים הוא ראוי וסביר, ואינו מצדיק התערבות בו בערעור.

סוף דבר לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.

נקבע כי הצגת תעודת הנישואין, אשר על אמינותה אין מחלוקת, מספיקה על מנת לבחון את כניסת הזוג לפי 5.2.0008; "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי", הקובע כי מומלץ לאזרח ישראלי לפעול להסדרת ביקורים קצרים של עד שלושה חודשים עבור מוזמנים זרים הנשואים לאזרחים אולם, מדובר בהמלצה בלבד שמטילה על המשיבה חובה לבדוק ביסודיות אם לאפשר את הביקור, גם אם טוב היו עושים העוררים לו היו פונים מבעוד מועד לשגרירות ומסדירים את הגעת העורר לישראל טרם עת. במקרה שבו ננמצאכי מרכז חייו של המערער הוא בחו"ל כמו במקרה שלפנינו ובידיו כרטיס טיסה חזור ליום 11.2.2023.

כאמור, פסק הדין התיר את כניסת המערער לישראל אך קבע תנאים לשהייתו ובהם החובה להתגורר בביתה של המערערת, הפקדת הפקדון ואיסור על הגשת בקשות להסדרת מעמד בישראל במקביל לביקורו.

באותו עניין קבעה כב' השופטת אגמון – גונן בסעיף 29 לפסק דינה: "לשון הנהלים ברורה: כאשר זר מבקש להכנס לארץ לשם הסדרת מעמד עתידי שלו בישראל, מכל סוג שהוא, יש לפעול להזמנתו בהתאם להוראות הנוהל הרלוואנטי למתן המעמד המבוקש. אם זר הנשוי לישראלי מבקש להגיע לישראל

לצורך קיום חיים משותפים לצד בן הזוג הישראלי, נידרשת הגשת בקשה מראש גם אם הזר הוא אזרח של מדינה שיש לה הסכם עם מדינת ישראל בדבר פטור מאשרת כניסה מראש.

האחד ישראלי והשני זר. נקבע, בין היתר, (סעיף 87 ב' (1) לפסק דין) כי "דרישת משרד הפנים – כמדיניות עקרונית – כי בן הזוג הזר יעזוב את הארץ למספר חודשים עד אשר תיבדק כנות הנישואין, הנה מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי החרד לזכויות האזרח...". עניינם של המערערים שלפני לא עוסק בכנות הקשר ובית הדין בפסק דינו יצא מנקודת מוצא ולפיה הם נשואים.

...

נקבע בסעיף 9 לפסק הדין : "בהינתן האמור, השתכנעתי כי החלטת המשיב אינה יכולה לעמוד בנסיבות העניין וכי יש לאפשר את כניסת העורר לישראל לזמן מדוד לצורך ביקור משפחת העוררת. עם זאת, ועל מנת לאיין את חשש המשיב להשתקעות העורר הנני מורה כי כניסת העורר לישראל תותר תחת הפקדה של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אשר תופקד במשרדי המשיב בנתב"ג. העורר יתגורר בבית העוררת ויתחייב שלא להגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל, וככל ובקשה תוגש מטעמו, הרי שזו תטופל רק לאחר יציאתו של העורר מישראל. היה ולא תופקד הערבות תוך 48 שעות יוכל המשיב להרחיק את העורר מישראל". על פסק דין זה הוגש הערעור שלפני.

אני סבורה, כי בית הדין פעל כדין.

לפיכך, דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

ביום 22.11.2021 ניתנה החלטת ראש צוות מירשם ומעמד בלישכת המשיבה הדוחה את בקשת העוררים לצרוף הקטינה כקטינה נלווית בהתאם לנוהל, בהיותה מעל גיל 15 והיות ואינה עומדת בתנאי הנוהל בהיעדר הוכחה מצד העוררת בדבר חזקה משפטית ובפועל על הקטינה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה.

ג.ד. לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי, מס' 5.2.0008 (להלן: "נוהל הנישואין" או "הנוהל") מכוחו נידרשת הוכחה להמצאות הקטין בחזקת ההורה לפחות שנתיים קודם להגשת הבקשה.

ב"כ המערערים ביקש כי ככל ובית המשפט יידרש לפירוש ה"חזקה" לפי הנוהל, כי זה יפורש באופן תכליתי המתיישב עם טובת הקטינה ובהתאם לכוונת המחוקק להגן על התא המשפחתי ולמשש זכותם של אזרחי ישראל ותושבי המדינה להתאחד עם ילדיהם הקטינים בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

נטען כי מתן מעמד בישראל אינו דבר של מה בכך בהיותו מעניק זכות ויוצר סטאטוס ובפרט כאשר מדובר במתן מעמד בדמות תושבות ארעית, קבע או אזרחות ישראלית וכי מדיניות משרד הפנים היא שלא לתן רישיון קבע לזרים ואין רצונו של תושב זר להמצא בקירבת בן משפחתו שהוא אזרח או תושב ישראל טעם מספק למתן רישיון.

...

לבסוף, ציין בית הדין לעררים כי אין בהחלטתו כדי להוות סוף פסוק בסוגיית מתן מעמד לקטינה שכן באפשרות המערערים להביא את עניינה לפני הועדה הבינמשרדית, לצורך בחינת מעמד עבורה, והוסיף "סבורני כי במקרה זה מתבקש הדבר". דיון והכרעה המערערים הינם בני זוג אשר מנהלים קשר זוגי בישראל, לטענתם משנת 2017.

סוף דבר, ובקבלי את הערעור, אני מורה כי המשיב יעניק לקטינה את המעמד המבוקש כ"קטינה נלווית" ממועד הגשת הבקשה.

כמו כן, מעמדו של בן זוג "ידוע בציבור" (להבדיל מנשוי) של אזרח ישראלי הוסדר על ידי שר הפנים כחריג לכלל הקובע כי אין לזר זכות קנויה לישיבה בישראל, מתוך שיקול הומניטרי שעניינו הגנה על התא המשפחתי ומתן אפשרות להקמת משק בית משותף בישראל.

זאת בנגוד לקטין שהורה שלו נשוי לאזרח ישראלי בהתאם לנוהל 5.2.0008 (המתייחס לטפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי) שבו קיימת זכות כקטין נילווה בתנאים הקבועים בו. על כן גם אם הצדק עם העותרים כי לצורך בחינת הבקשה של העותרת יש להתייחס אליה כקטינה בשל גילה במועד הגשת הבקשה, הרי שאין ולא הייתה לה זכות מוקנית לשהות בישראל גם כקטינה הנלווית להורה שהוא בן זוג לאזרח ישראלי, שכן כאמור, במועד הגשת הבקשה הראשונה מעמדם של העותר ועותרת 2 היה אך כשל "ידועים בציבור", מעמד שאינו מקנה כשלעצמו זכות לילדיו הקטינים של בן הזוג הזר, לפי הנוהל.

...

ומכאן המסקנה כי יש ליתן כיום לעותרת מעמד זהה למעמד אמהּ, עותרת 2, ולעדכן את מעמדה בהמשך בהתאם למעמד האֵם.

לדבריו יש לדחות את העתירה על הסף, הן בשל חוסר סמכות מקומית והן בשל אי מיצוי הליכים.

העתירה נדחית, אפוא, והעותרים ישאו יחדיו בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪.