נוהל מקרוזומיה ורשלנות רפואית

עוד טוענים המערערים, כי השמוש במכשיר הוואקום נעשה בצורה רשלנית, על ידי גורם שאינו מוסמך לכך ובשלב לידתי אשר על פי הנהלים הרפואיים, אינו מתאים להתערבות מכשירנית.

אין ספק כי נתונים אלה – כל אחד בפני עצמו ובודאי שלובם יחד – צריכים היו להעלות את החשד כי האם נושאת ברחמה עובר מקרוזומי שמשקלו עשוי לעבור את ה-4 ק"ג, והם צריכים היו לחייב את הצוות הרפואי לנקוט בזהירות המתבקשת במצבים אלה.

...

בעניין ענטבי התייחסתי לכך שפגיעה באוטונומיה קיימת אף במקום בו הוכח כדבעי ששיתוף המטופל או האם היולדת לא היה מוביל לשינוי התוצאה: "סבורני כי בגדרו של "גרעין קשה" זה עשויים להימנות גם מקרים בהם הפגיעה באוטונומיה של המטופל הובילה לכך שלא בוצעה בו פרוצדורה מסוימת או אף לכך שלא ניתנה לו האפשרות לבחור אם לבצעה.

משאלה הם פני הדברים, אני סבור כי יש לפצות את המערערים בגין נזק של פגיעה באוטונומיה.

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי להורות כדלקמן: הערעור יתקבל באופן חלקי, במובן שהמשיבה תחויב בפיצוי המערערים בסך של 300,000 ש"ח בגין הפגיעה באוטונומיה.

עוד טוענים התובעים למחדלים שונים, שנפלו בפעולות הנתבעת בשלבים שונים של ניהול הלידה, ובהם חסר ואי-דיוקים רישומיים, העולים כדי נזק ראייתי, אי-ביצוע בדיקות נחוצות, שימוש מכשירני שלא בהתאם לנהלים והמנעות מהעדת עדים רלוואנטיים, במידה המקימה עילה להעברת נטל הראיה לכתפיה, להוכיח כי לא התרשלה ביילוד התובעת.

התובעים טוענים כי בשלב הקבלה לביה"ח, לא כל שכן, לאחר שנתוניה המיילדותיים של היולדת עמדו לנגד עיניהם של הרופאים המטפלים, ובהם - הערכת משקל מחשידה לעובר מקרוזומי, משקלה של היולדת עצמה וסכרת ההיריון שממנה סבלה, וכן היותה וולדנית - היה הכרח לבחור במסלול יילוד קיסרי, ומשהחלטה כאמור לא התקבלה - יש לקבוע כי מדובר בהתרשלות.

הנתבעת טוענת, כי בראש ובראשונה, ניתן היה להסתפק בהערכת המשקל שנעשתה 10 ימים קודם לכן, ככזו שחוזה את משקל העובר, ואולם, גם אם לא היתה הבדיקה בפני הצוות הרפואי - עדיין, אין לראות כרשלנית, את הבדיקה הידנית, שאכן נעשתה, מאחר וזו - מהוה בדיקה חלופית להערכת משקל היילוד (כדברי ד"ר קרימרמן, פרוט' 13.6.12, עמ' 25, ש' 22-26), כדי לאשר או לשלול חשד למאקרוזומיה, ובהנתן שזו תיאמה את גיל ההריון, לא היה מקום להפנות את היולדת לניתוח קיסרי.

...

ד"ר קווינט, מומחה התובעים, הסכים, בחוות דעתו המשלימה, באופן עקרוני לכך שייתכן והתובעת סובלת מסינדרום זה או אחר של מחלה גנטית, אך לגישתו, אין בכך להסביר את כלל בעיותיה - המוחיות, המוטוריות והקוגניטיביות, הנובעות מעצם הלידה הטראומטית שעברה, כך: "השילוב של נמשים ומחלת הלב של סברין יכולה להתאים ל- LEOPARD אך בוודאי שאינה מסבירה את פגיעתה המוחית הקשה של סברין". מהסקירה שלעיל, שכפי שהובהר, נעשתה מעבר לצריך, נמצאנו למדים, שגם במישור הקשר הסיבתי, לא עמדו התובעים בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, ולא הוכיחו במאזן ההסתברויות, קשר רציף, של סיבה ותוצאה, ממאורעות הלידה ועד לקרות הנזק.

בשים לב לכך - התביעה נדחית.

הגם שלכאורה, אך טבעי הוא, כי עם דחיית התביעה, ייפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת הנתבעת, הרי, לפנים משורת הדין, ובנסיבות הספציפיות של התיק הנוכחי - לאור מצבה של התובעת וההנחה כי לא תהא למשפחתה, שממילא מתקשה בטיפול בה, היכולת לשאת בכך - החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בין היתר נטען, שבית החולים לא הצליח להוכיח שהנחיות או נהלים בנוגע לטיפול בלידות של ילדים מקרוזומיים, הובאו לידיעת המיילדות.

מדובר במשקל גבוה העונה להגדרה של מקרוזומיה דהיינו, עובר שמשקלו מעל ל-4 ק"ג. אין מחלוקת, שגם על פי הסטנדרט הרפואי שהיה מקובל במועד הרלבנטי, עובר שמשקלו עולה על 4500 גרם דרוש ליילד בניתוח קיסרי, כל זאת בתנאי שהיו אינדיקציות לגבי המשקל בפועל.

בענין אחר, שבו נדונה תביעה בעילה של רשלנות רפואית בגין טפול שניתן בשנת 1982, נמתחה ביקורת, בין היתר, על כך שלא נערך רישום להערכת משקלו של עובר ובהקשר זה נאמר, כי החסר ברישומים הרפואיים "צריך שיפעל לחובת הנתבעת, באופן שעליה יוטל הנטל לשלול העידר רשלנות מצידה" (ע"א 1/01 מרדכי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד נו'(5) 502, בעמ' 507).

...

בסוגיה זו אין בידי לקבל את גרסתו של ד"ר חכים.

על סמך מאזן זה של השיקולים, נראה לי לחלק את האחריות בין המעוולים, באופן שבית החולים ישא בשיעור של 85% מהנזק ואילו המיילדת תישא בחלק הנותר.

בהתאם להודעת ב"כ הצדדים מיום 15.9.05, סכום הפיצויים יועמד על 525,000 ₪ והוא כולל גם הוצאות משפט, שכר טירחת עו"ד ומע"מ. הנתבעים ישלמו לתובעת סכום זה בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.9.05.

רשלנות זו באה לידי ביטוי, כנטען, בין היתר, בכך שלא נערכו הבדיקות המתאימות לפני הלידה, לא נלקחה בחשבון אפשרות היות התובע, עובר מקרוזומי ואפשרות ביצוע ניתוח קיסרי, ולא נוהל רישום רפואי תקין ומלא, המתעד את הטיפול והמצב הרפואי שניתן לתובע ולתובעת מס' 2 (להלן: "התובעת").

...

בשאלת התקיימותו של התנאי השלישי חשוב לציין את האמור בע"א 1/01 שמעון נ' קופת חולים של ההסתדרות, תק-על 2002(2), 250 (2002): "הטעם לכך נעוץ בעובדה-עליה הסכימו כל המומחים הרפואיים-שככלל, ככל שמשקל העובר גדול יותר, כן גדל הסיכון לקיומו של קושי בחילוץ כתפי הילוד מתעלת הלידה (עצירת כתף), שבהתרחשותו גדל הסיכון להווצרות נזק נורולוגי של שיתוק גפה. זאת, בצרוף העובדה שהתובע נולד במשקל של 4,600 גר' ובהיתחשב בכך שהרישומים הרפואיים אינם מאירים את חשכת אי הודאות באשר למה שהתרחש במשך פרק זמן של כשעתיים, בשלבים הקריטיים של הלידה, מובילים אותי למסקנה כי קיימת עדיפות הסתברותית לרשלנות מצד הנתבעת". לא רק מטעם זה לא עמד הנתבע בנטל לשכנע באשר להעדר רשלנות מצדו, אלא משעבר נטל ההוכחה לנתבע היה עליו להוכיח כי אירוע של היצרות כתפיים לא היתרחש בלידה.

לאור האמור לעיל, משלא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל להוכיח כי לא התרשל בטיפול בתובע, אני קובעת כי הנזק שנגרם לתובע, התרחש במהלך הלידה וכתוצאה מקשיים בחילוצו של העובר, וזאת למרות שהדבר לא מצא ביטוי בגיליון הלידה.

ראו בעניין זה דבריו של כבוד השופט אור בע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' אסי מימון, פ"ד מו(5) 628, לפיהם, "מרגע שיוצא ראש העובר ומתברר כי קיימת היצרות כתפיים, לא ניתן למנוע את הנזק לעובר". לסיכום, אני קובעת כי היצרות הכתפיים, והנזק שנגרם לתובע הינו תוצאה של רשלנות הנתבע, והוא חב בפצוי התובע על נזקיו.

בהקשר זה הופנתה תשומת הלב לכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הן לפי משמעותו הרגילה והן במסגרת המצומצמת יותר-על פי מאזן ההסתברות-שנקבעה בהלכה הפסוקה ביחס לתביעות בעילה של רשלנות רפואית.

בקשר לדלות הרישומים בגליון היולדת והעדר שימוש במונחים בעלי משמעות רפואית קלינית נטען, כי יש לנהוג בענין זה בגמישות המתחייבת מהבנת רוח התקופה והנוהלים שהיו מקובלים באירוע שהתרחש לפני כ-30 שנה, בטרם החלו הרופאים לכלכל את צעדיהם בעקבות ההתערבות ההולכת וגוברת של בתי המשפט בסדרי עבודתם ובתהליך קבלת החלטותיהם.

הצורך בנקיטת צעדים אלה היה נחוץ לנוכח נתוניה האישיים של היולדת, בהיות כל אחד מהם בגדר גורם סיכון ללידה של עובר מאקרוזומי: אבחונו של תנוק "גדול במיוחד". עברה המיילדותי-למרות שהלידה הקודמת היתה רגילה, אי אפשר היה להתעלם ממהלך לידה טראומטית (בשנת 62') ששלבה השני נמשך 3 שעות והופסק בעקבות היתערבות מכשירנית.

...

אין בידי לקבל את עמדתה של גב' זיו בדבר צורך בעזרה למשך שעתיים ביום.

סבורני, שגם לא ניתן לקבוע את צורכי העזרה בצורה מדוייקת ועל פי חישוב אקטוארי.

על יסוד נימוקים אלה, נראה לי כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 25,000 ש"ח בראש הנזק של ניידות.