נוהל התפטרות עורך דין מייצוג לקוח

הלכה היא כי אין עורך הדין והלקוח שבויים זה בידי זה. כך, כשם שרשאי הלקוח לפטר את עורך דינו (ר' ע"א 136/92, בייניש-עדיאל נ' דניה סיבוס בע"מ, פ"ד מז(4) 114, וכן ע"א 8854/06, חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין [20.03.2008]), רשאי גם עורך הדין להתפטר מייצוג, וזאת בכפוף לתנאים להפסקת הטיפול אשר נקבעו בסעיף 13 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה).

כאמור, כתב התביעה כאמור לא הוגש בסופו של דבר ולא נוהל הליך משפטי.

...

מצאתי כי הנתבע עשה כל שביכולתו על מנת לייצג את האינטרסים של התובעת נאמנה, תוך שמירה על יחסי האמון בהם הוא חב, ודין טענות התובעת בעניין קיומה של רשלנות מקצועית - להידחות.

בהקשר זה, ר' והשוו דברי בית המשפט העליון במסגרת רע"א 4253/14, יוגב חלפון, עו"ד נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ [29.12.2014]: "לבסוף, לא אוכל לסיים החלטתי זו בלא התייחסות ללשון הבוטה והמשתלחת שבה נוקט המבקש בכתבי הטענות מטעמו." ראוי היה כי התובעת ובא כוחה ידעו לרסן את הדברים הנכתבים, שחור על גבי לבן, בנוגע לנתבע, גם אם סבורים הם כי אמת בדבריהם.

סוף דבר התביעה נדחית, בחלקה הארי, ומתקבלת באשר להשבת מחצית שכר הטרחה שגבה הנתבע בגין הטיפול בתביעת הנזיקין, קרי סך של 20,000 ₪.

במהלך הייצוג, ערך התובע כתב תביעה, הגיש תחשיבי נזק, תצהירי עדות ראשית, הוא או עורכי דין ממשרדו התייצבו ל-4 דיונים בביהמ"ש ונוהל מו"מ עם הצד השני.

מאחר שנאמר לנתבע כי עמידתו על זכותו שלא לשחרר את התובע עשויה לעמוד לו לרועץ אם לא יסכים להעניק לתובע בטחונות ראויים, נאלץ הנתבע להסכים להתפטרותו של התובע מייצוג.

הנתבע העיד כי שילם 20% שכר טירחה לעוה"ד שהמשיך ליצגו (ע' 18 ש' 24-25), אולם לא הציג כל ראיה בעיניין זה. סעיף 7ו בהסכם, הקובע את זכאותו של התובע לקבלת שכר טירחה בהתאם להצעה הגבוהה עליה המליץ, הנו חלק מסעיף 7 המפרט כיצד ישולם שכר טירחת התובע במקרים בהם הלקוח – הנתבע – הפסיק את טפול התובע בתיק טרם סיום ההליך המשפטי.

...

אינני מקבלת את טענת התובע כי יש לראות בדברי הנתבע בביהמ"ש כי יפנה לקבלת יעוץ ע"י עו"ד נוסף כהפסקת יצוג התובע, שעה שדברים אלו נמסרו לאחר שהתובע ביקש לשחררו מיצוג והתנגדותו לכך ולאחר שהנתבע הבין כי לא ניתן לכפות יחסי עו"ד – לקוח בנסיבות אלו.

התובע ביסס דרישתו מהתובע על האמור בסעיף 7ו להסכם לפיו במקרה בו התובע המליץ על פשרה ובסופו של דבר התיק הסתיים בסכום נמוך יותר, אזי הוא זכאי לשכ"ט לפי ההמלצה הגבוהה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

הכרעה אומר כבר עתה כי שעה שקיים הסכם שכ"ט חתום בין עו"ד ללקוח, לא יכול אותו עורך הדין להשתחרר מייצוג זה או לידרוש מהלקוח סכומים נוספים שלא באו לידי ביטוי בעת כריתת הסכם שכ"ט. לשון אחרת, חוסר היכולת של עו"ד לתמחר נכונה את עבודתו – ועו"ד הוא בסופו של יום קובע את שכר הטירחה - אינו יכול לנפול על כתפי לקוחו שנערך מבעוד מועד להקף התשלום.

הטענה כי המסמך נכתב תחת איומים של עורך הדין, אינה מתיישבת עם עובדה על פיה התובע- שכבר הגיש תלונה כנגד הנתבעת לועדה התיקה של עורכי הדין וידע כיצד "מטפלים" בעורכי הדין- לא הגיש תלונה כנגד עורך הדין, כאשר "איומיו" להתפטר מהייצוג אינם שונים בהרבה ממעשי הנתבעת, בגינם הוגשה התלונה.

שלישית: וכעולה מנספח י"ז לכתב ההגנה (פסק דין בת.א. 36013-07-11 אשר נוהל תחילה על ידי הנתבעת ומאוחר יותר ע"י עורך הדין) התובע זכה בהליך זה ונפסק לטובתו סך של 17,700 ₪ שכ"ט עו"ד- כאשר לנתבעת, שייצגה את התובע בתחילתו של הליך זה, תרומה לא מבוטלת בתוצאות פסק הדין וכאשר שכר הטירחה שנפסק גבוה פי כמה וכמה מהסכום ששילם התובע לנתבעת.

...

לאחר עיון בחומר הראיות שהונח לפניי ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לתובע לא נגרם כל נזק וכי דין תביעתו להידחות ואנמק.

בנסיבות אלה, אני דוחה את התביעה.

לאור תוצאות ההליך, התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

באותה תקופה, ביקש התובע להתפטר מייצוג הנתבע והחברה בתביעת לבני.

שניים מבין ההליכים נוהלו על ידי החברה ואילו השלישי נוהל על ידי ירום.

לטעמי, מרבית הכללים המוזכרים אינם רלבאנטיים לביסוס העוולה הנדונה הן מחמת העובדה שבמסגרת ההליכים ביסוד התביעה לא היתקיימו בין הצדדים יחסי עו"ד-לקוח, והן משום שעסקינן בחובות כלליות אשר מטרתן נועדה להסדיר יחסים בין עורכי דין מייצגים על מנת לשמור על כבוד המיקצוע והתנהלות תקינה, כללים אלו לא נועדו להגן על התובע או ניזוקים מסוגו מפני הנזק נשוא התביעה דנן.

...

ודוק, יש להזכיר כי ההליכים שהתנהלו בין הצדדים לא הובילו להכרעה חד משמעית לפיה מדובר בהליך סרק ודומה כי בכל אחד מהם נדרשה הערכאה המבררת לנהל דיון עובדתי ומשפטי בכדי להגיע למסקנה מבוססת.

התוצאה היא כי בהיעדר קיומו של נזק מוכח, ממילא לא הוכח קיומו של קשר סיבתי לנזק הנטען ולכן דין התביעה בגין עוולת הרשלנות להידחות אף היא.

סוף דבר, התביעה נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 44230-08-16 טנוס ואח' נ' סבאח תיק חצוני: התובעים .1 האני טנוס .2 עו"ד נזאר טנוס - חברת עורכי דין הנתבעת רולא סבאח פסק דין

היות ולכל אורך הדרך (ובפועל בהסכמת הצדדים) הקפדתי שלא להכנס לפרטי הפרשה/ות, למימצאי ומסקנות צדדי ג' לרבות המדינה, לטענות התובע כנגד מה שהוטח נגדו בחקירות ובהליכים השונים והיות וכל אלו הם בגדר רקע בלתי נחוץ לצורך ההכרעה בשאלות שבמחלוקת, לא אשנה מגישתי גם בפסק דין זה. הפן העובדתי שאלה עובדתית אחת ויחידה עומדת כאן להכרעה, האם הוכח שהנתבעת התייצבה בתחנת המישטרה מבלי שזומנה ע"י המישטרה כדי לתת עדות בפרשה? שאלת משנה, האם לאחר מתן העדות, המשיכה לתת שירות לתובעים או שמא דאגה להעביר את הטיפול בענייניהם לאחר? כאן יש לומר ומיד, תחושתו הסובייקטיבית של התובע 1 כמי שנבגד ע"י נותן שירות ולא סתם שירות אלא כזה הכפוף לנהלי אתיקה, מובנת לחלוטין.

יתרה מכך, לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה מצדה הייתה מוכנה לוותר על התובע כלקוח שכן שכר טירחתה לא שולם באופן סדיר ולכן אינני יכול לקבוע שהנתבעת "הרויחה" או התעשרה מכך ששמרה על התובע כלקוח במקום להתפטר מייצוגו.

...

סיכום מחדלה של הנתבעת כפי שהוכח במאזן ההסתברות הנדרש בתיק כאן מתמצא בכך שפנתה לתת עדות במשטרה כנגד לקוח שלה לבקשת לקוח אחר כאשר בין לבין לא ביקשה מהלקוח האחר (עג'לוני) שידאג הוא לזמנה למשטרה, כשלא ראתה לנכון לציין בפני החוקר (ולמצער אין ראיה על כך) כי מוטלת עליה חובת סודיות וכמובן כשלא הודיעה לתובע מראש כי בכוונה להיעתר לבקשה לבוא ולתת עדות לבקשת יריבו.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 10,000 ₪ בצירוף אגרה והוצאות בסכום יחסי בלבד המסתכם ב- 1000 ₪ נוספים, הכל לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

תביעתה של התובעת 2 נדחית.