הבקשה נדחתה על הסף בסדר דין מהיר, מחמת העידר עילה בהתאם לסעיף 5.1 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן בהתאמה: ההחלטה והנוהל).
...
פסק הדין של בית הדין לעררים סיכם נכונה את המצב המשפטי הרלוונטי (פסקאות 5-6 לפסק הדין), התעמק בעובדות ובטענות המערער וקבע בסעיף 7 כי הוא לא הוכיח חשש ממשי לרדיפתו כנדרש:
"עיון בפרוטוקול הראיון מעלה כי חשש העורר לשוב לארצו מבוסס אך ורק על חוסר רצונו להתייצב לחקירה במשטרה שעניינה פלילי. העורר אינו יודע מה סיבת הזימון ומניח שיש קשר לפעילותו במאורעות מיידן. לדבריו, הסיע מפגינים מהאופוזיציה להפגנות במיידן ועתה חושש מתגובת הרשויות. העורר לא יצק תוכן ממשי לטענה זו, לא הסביר מדוע רק כעבור שנתיים מהארועים הוחלט לזמנו לחקירה, כשבתקופה זו, המשיך בחייו כרגיל ללא קושי. כמו כן, מהראיון עולה כי העורר אף ביקר בשנתיים שקדמו להגעתו לישראל, במדינות שונות וחזר לאוקראינה לעיר מגוריו, באופן שלא מתיישב עם הטענה כי נשקפת סכנה לחייו. עוד ציין כי בני משפחתו עודם מתגוררים באותו מקום ללא חשש לחייהם. בנוסף, העורר אישר כי עזב לישראל באמצעות דרכון תקף ללא שעורר עניין אצל הרשויות באופן המקשה על קבלת הטענה כי הוא מבוקש על ידי הרשויות. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי אין חשש ממשי לרדיפתו בידי הרשויות או מי מטעמן או כי לא ניתן לקבל הגנה מהן במידת הצורך".
בית הדין לעררים קבע כי שוכנע שהתקיים לגבי המערער בירור עובדתי הולם, ובהתאם לאמת המידה הרלוונטית לצורך הכרה במבקש מקלט כפליט, אשר כאמור לעיל לא הוכיח כנדרש, ולפיכך דחה את הערר (סעיף 8 לפסק הדין).
בעניין שלפניי שוכנעתי כי התקיים הליך מנהלי תקין, הן על-ידי הרשות, הן על-ידי בית הדין לעררים: בקשתו של המערער נשקלה, בוצע עמו ראיון מקיף בשפה המובנת לו, והוא עומת עם הסתירות שעלו מגרסאותיו השונות.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור על כל חלקיו.
