נהיגת קטין ברכב מנועי ללא רשות

בשל כך הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם לא הוציא), לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת רכב מנועי ושימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 36ב לפקודת התעבורה.

הוא נטל אחריות מלאה למעשים ללא הסדר לעונש, תוך שהוא מוותר על זכותו להשפט כקטין, דבר המוכיח את עומק נטילת האחריות והסכון שנטל בכך.

...

לכן, בסופו של דבר, המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה.

המאשימה סברה כי הנאשם לא נעתר להמלצת שירות המבחן לטיפול ויש לזקוף זאת לחובתו.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 350 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו לא לפני 2.8.2020 על-פי התוכנית שיכין שירות המבחן ובפיקוחו.

עוד נטען, כי משמעות החלטת בית משפט קמא היא מתן רשות לקטינים מתחת לגיל 14 לנהוג על רכב מנועי ללא ביטוח, ללא רישיון רכב במהירויות גבוהות, תוך סיכון לעצמם ולציבור.

...

זאת ועוד, לא שוכנעתי כי לא ניתן למצוא תחליף הולם לשמירת התפוס בידי במשטרה לצורך הצגתו כראיה, בדרך של השלמת כל התיעוד הנדרש של נתוני התפוס והחתמת המשיב על התחייבות אשר תכלול איסור דיספוזיציה, איסור עשיית שינוי טכני כלשהו בתפוס, איסור שימוש בתפוס על כביש (לאור הנחיית אגף התנועה המגבילה את האכיפה לנסיעה על כביש) איסור שימוש גורף בתפוס למי שאינו בעל רשיון נהיגה מסוג כלשהו, וכל הגבלה סבירה אחרת המתחייבת בנסיבות הענין אשר תאושר על ידי בית המשפט.

לפיכך ובשים לב לזמן הרב שחלף אני מורה כי ככל שהמשטרה לא תגיש עד ליום 31.5.22 כתב אישום בענין הנהיגה בתפוס או ככל שיוגש כתב אישום אשר לא יכלול בקשה להמשך תפיסת התפוס לצורך השמדתו העתידית במקרה של הרשעה, התפוס יוחזר לידי המשיב כנגד חתימה על כתב התחייבות כמפורט בסעיף 57 לעיל.

עוד אני מוצא מקום להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן החלטתי שנבע מעומס עבודה חריג .

בבית משפט קמא הוגש כתב אישום כנגד המערער בגדריו יוחס למערער עבירה של מתן רשות לאחר לנהוג ברכב מנועי, שלאחר אין רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, ומבלי שהייתה פוליסת ביטוח בת תוקף המבטחת את השמוש ברכב, עבירות לפי סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה ועבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

בית משפט קמא הוסיף וציין העונש שהוטל אינו חורג ממיתחם העונש ההולם בגין עבירה חמורה של התרה לאחר לנהוג ללא רישיון, לא כל שכן לקטין, ובשל כך לא מצא שהעונש מהוה עוות דין.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, וחזרתי ועיינתי בתיקו של בית משפט קמא, החלטתי לדחות את הערעור.

אין בידי לקבל טענה זו, חתימתו מציינת את קבלת כתב האישום, חזקת המסירה לפיה קיבל לידיו לא נסתרה ועל כן אני קובע כי זומן כדין ואין עילה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר מהעילה של אי קבלת זימון כנדרש.

סוף דבר – אני מורה על דחיית הערעור.

כללי הנאשם 2 הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיוע לנשיאה והובלה של נשק - עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא + סיפא +31 לחוק העונשין, שימוש ברכב ללא רשות -עבירה לפי סעיף 413 ג לחוק העונשין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף - עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה לפי סעיף 2(א) (ב) לפקודת רכב מנועי.

בכל הקשור לנסיבות ביצוע העבירות, הפנה לעובדה כי מדובר בנאשם שנכלל בקטגוריה של קטין בגיר, אשר לא היה הגורם המרכזי בבצוע העבירות, אלא קיבל הנחיות במטרה לסייע לאחר.

...

אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירת נשק מסוגן עוון, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או עבירה של שימוש ברכב ללא רשות ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם 2 עונש פסילה על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אני גוזר על הנאשם 2 קנס כספי בסך 6,000 ₪ או 40 ימי מאסר.

כן צירף הנאשם שני תיקים נוספים: (-) פל"א 1998-03-22 – בו הודה והורשע בעבירת נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה+ סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון (מעולם לא הוציא) לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970.

אשת הנאשם תיארה קשיים עימם מתמודדת המשפחה, ביקשה להיתחשב במצבו תוך שציינה כי הוא עשה שינוי בחייו ובנותיו הקטינות זקוקות לו. אביו סיפר כי הוא סובל משלל מחלות וכי הנאשם נהג לטפל בו. כן תאר את הקשיים של נכדותיו בשל הנתוק מאביהן.

על אף שמדובר באירועים המשלבים עבירות דומות (נהיגה בפסילה ושימוש בכרטיס אשראי ללא רשות) אין מדובר בתוכנית עבריינית אחת, אלא במועדות לבצוע עבירות מסוג זה. אף ריחוק הזמן והמקום בין האירועים שבכתבי האישום השונים מצדיק לראות עבירות אלו כאירועים שונים.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור שהגיש הנאשם וציין שהעונש אינו חמור יתר על המידה וכי "נהיגה בזמן פסילת רישיון עשויה, בנסיבות מסוימות להצדיק עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח"; רע"פ 54/20 ‏שחר נקש נ' מדינת ישראל (6.1.2020), בו נידון עניינו של נאשם שנהג ברכב בשלוש הזדמנויות שונות כשהוא פסול מנהיגה וללא ביטוח בתוקף ונידון ל-18 חודשי מאסר בפועל, 30 חודשי פסילה בפועל ועונשים נלווים.

...

בעניין עבירות הרכוש אציין כי מדיניות הענישה בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע מחמירה ובהקשר זה צוין כי "בית-משפט זה הדגיש מספר פעמים, כי קבלת רכוש גנוב, שהושג בדרך של פשע, היא מעשה, שאינו נופל בחומרתו מעצם ביצוע הפשע, שבאמצעותו הושג הרכוש (ע"פ 201/71, בעמ' 192). קבלת רכוש גנוב היא חוליה חיונית בשרשרת העבריינית ובלי שיימצא מי שירכוש את הרכוש הגנוב, אין טעם לעתים בעצם מעשה הגניבה. על-כן מן הראוי הוא להטיל על מי שמורשע בעבירה זו, אפילו הוא נעדר הרשעות קודמות, עונש מאסר בפועל משמעותי, אלא אם כן יש נסיבות מיוחדות לקולא".(ע"פ 384/80 מדינת ישראל נ' בן ברוך, (27.11.2008); וראו גם ע"פ 2636/12 עזבון המנוח יהושע שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל (5.3.2013)).

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 14 חודשים.

בהתאם להוראות סעיף51י(א)(1) לחוק העונשין, עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל בתיק פ"ל 5974-03-20 הופסק ואני מורה שהנאשם יישא מתוכו 5 חודשים במצטבר לעונש אותו הטלתי והיתרה בחופף.