נהיגה ללא רישיון, ביטוח וקלות ראש

ביום 15.12.2021 הוגש כתב אישום כנגד המבקש, בו מיוחסות לו עבירות של שימוש ברכב בלתי תקין בנגוד לתקנה 306, נהיגה ברכב ללא לוחית זהוי בנגוד לתקנה 305(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בהיות המבקש בלתי מורשה לנהיגה וכאשר נהיגה במיתקן המדובר מחייב רישיון נהיגה, שהרי אין המדובר בצעצוע.

בנסיבות, המבקש גם נהג ללא פוליסת ביטוח ובקלות ראש.

...

בנסיבות העניין ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים לבקשה ועיינתי כאמור בתיק הראיות, אין מקום להיענות לבקשה להחזרת התפוס.

הנאשם הורשע בעבירות של נהיגת תחת השפעת אלכוהול, בקלות ראש, גרימת תאונת דרכים בה נפגע אדם חבלות של ממש וניזוק רכוש, אי ציות להוראות שוטרים ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

קלות הראש התבטאה בכך שהנאשם במקום לעצור כפי שהתבקש האיץ את מהירות נסיעתו, פנה בצומת כשבכיוון נסיעתו אור אדום, איבד שליטה על הרכב, עקר תמרור המשיך לעבר מדרכה נגדית ונעצר.

...

ככלל, כל הרשעה עלולה לגרום נזק כזה או אחר למורשע, ועדיין הכלל הוא הרשעה – והימנעות מהרשעה היא החריג.

לא שוכנעתי כי הפגיעה בתדמיתו של הנאשם מצדיקה ביטול הרשעתו בתיק זה. הנאשם לדבריו לא סיפר על המקרה לא לאשתו ולא לקרובים לו. דבריו אלו אינם מתיישבים עם האמור בתסקיר שירות המבחן לפיו שירות המבחן עצמו נפגש עם אשת הנאשם, וזו מסרה לשירות המבחן כי התנהגותו באירוע הינה חריגה מאוד להתנהלותו בדרך כלל.

ראו רע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ' מדינת ישראל; ע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל; רע"פ 8344/15 מחאמיד נ' מדינת ישראל; רע"פ 2208/16 גוהר נ' מדינת ישראל; ע"פ 9044/11 מדינת ישראל נ' אלמליח, ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל) לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי אין הצדקה להורות על ביטול ההרשעה.

בישיבת יום 22.10.18, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו, במסגרת הסכמה דיונית, בעובדותיו של כתב האישום המתוקן בתיקנו (התיק המוביל), בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; החזקת סם שלא לצריכה עצמית; נהיגה תחת השפעת סם; נהיגה בזמן פסילה; נהיגה בקלות ראש; נהיגה ללא רישיון נהיגה שפקע מעל ל- 6 חודשים; נהיגה ללא ביטוח; אי ציות לאור אדום (3 עבירות) ועבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה בדרך.

לאחר ששקלתי נסיבות ביצוע העבירות, שלדידי בתיקנו חמורות מהפסיקה שנסקרה, שכן בעיניינו מתקיימת נהיגה פרועה של קלות ראש, לצד נהיגה בזמן פסילה, לצד נהיגה בשיכרות לצד החזקת סמים ברכב, לצד הפרעה לשוטר ופציעתו והכל בנסיבות מרדף, הערכים המוגנים ועוצמת הפגיעה בהם לצד הפסיקה הנוהגת, - מצאתי לקבוע כי מיתחם העונש ההולם מושא תיקנו - נע בין 12 חודשי מאסר ועד ל- 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית של מאסר על תנאי וקנס ופסילת רישיון נהיגה שבין שנתיים לארבע שנים.

...

הסנגור עמד על נסיבותיו של הנאשם והתמכרותו לסם, ההליך שעבר בבית המשפט הקהילתי ברמלה, במשך קצת יותר משנה, בסופו של דבר הנאשם לא הופנה לקהילה טיפולית.

במסגרת רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.5.05), ציין בית המשפט העליון כהאי לישנא: "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט". במסגרת רע"פ 665/11 אבו עאמר נ' מדינת ישראל (24.1.11) נקבע כי: "עבירות של נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי, אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו העיקר, וכן קשיים במימוש הפיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חס וחלילה בעת נהיגה כזאת....ומכל מקום הטלתם על הציבור". במסגרת רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל (18.3.14) נקבע כי: "לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד...". אינני תמים דעים עם ניתוחה המשפטי של ההגנה, לפיה כיוונה לפסיקה לעונש אשר לכל עבירה ועבירה, מושא התיק המוביל, כגון נהיגה בזמן פסילה לחוד, נהיגה בשכרות לחוד, נהיגה בפזיזות לחוד וכיו"ב. יש להשקיף לדידי על התיק המוביל כמכלול וברי הדבר כי הפסיקה הנוהגת מגוונת, בהתאם לנסיבותיו של כל תיק ותיק.

על המיתחם ניתן ללמוד משורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובהם עפ"ת (באר שבע) 2455-11-13 מ"י נ ראדי אשוי, עפ"ת (באר שבע) 22009-04-14 רומן חננייב נ. מ"י, עפ"ת (באר שבע) 6214-02-13 אהוד כלפון נ. מ"י. אישום שלישי, עבירות של נהיגה בשיכרות ובקלות ראש, היתנהגות הגורמת נזק, פקיעת רישיון נהיגה ורישיון רכב וללא פוליסת ביטוח תקפה.

רע"פ 10116/16 מוחמד דסוקי נ' מדינת ישראל (נבו 24.01.2017)‏‏, שם הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף.

...

אני דוחה את טענת ההגנה שיש להתייחס לעבירות אותן ביצע הנאשם כ"אירוע אחד מתמשך" שבוצע על רקע התמכרויותיו.

יחד עם זאת אני סבורה כי במבחן המציאות, אין בכוחו של הנאשם לעבור שיקום בקהילה טיפולית סגורה ממנה הוא יכול לצאת בכל עת וזאת כאשר הדבר תלוי ברצונו הטוב בלבד.

לאחר כל אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 שנים מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו 10/1/22.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים מתיק 11634-01-18, בית משפט לתעבורה בפתח תקוה, גזר דין מיום 18/6/18 וזאת בחופף.

לא נעלמה מעיני אף העובדה כי מר ניסימוב הורשע במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגדו – אולם עיון בכתב האישום המתוקן מעלה כי הלה הורשע בעבירות שעניינן נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח – ואין בין האישומים שיוחסו לו ושבגינם הורשע בסופו של יום לבין התאונה דבר ועל כן אין ההרשעה מעלה או מורידה לענייננו.

יחד עם כל האמור לעיל ועל אף קביעותיי בסעיפים 33-36 לפסה"ד – ולנוכח העובדה שמעדויות הנהגים (וראה לעיל סעיפים 19 ו-29 לפסה"ד ביחס למהירות נסיעתו של מר צברי) כמו גם מכתב האישום שהוגש כנגד מר צברי – ניתן ללמוד כי מהירותו ונהיגתו לא תיאמה את תנאי הדרך (כתב האישום אינו מייחס למר צברי אמנם מהירות אלא "נהיגה ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא שמר מרחק מספיק, לא נקט באמצעים הדרושים למניעת תאונה") התרשמתי כי יש לייחס למר צברי אשם תורם (שאינו קים כאמור עילת תביעה) ביחס לנזקיו שלו וזאת בשיעור 25%.

...

יחד עם כל האמור לעיל ועל אף קביעותיי בסעיפים 33-36 לפסה"ד – ולנוכח העובדה שמעדויות הנהגים (וראה לעיל סעיפים 19 ו-29 לפסה"ד ביחס למהירות נסיעתו של מר צברי) כמו גם מכתב האישום שהוגש כנגד מר צברי – ניתן ללמוד כי מהירותו ונהיגתו לא תאמה את תנאי הדרך (כתב האישום אינו מייחס למר צברי אמנם מהירות אלא "נהיגה ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא שמר מרחק מספיק, לא נקט באמצעים הדרושים למניעת תאונה") התרשמתי כי יש לייחס למר צברי אשם תורם (שאינו קים כאמור עילת תביעה) ביחס לנזקיו שלו וזאת בשיעור 25%.

אשר על כן ולנוכח כל האמור אני קובעת כי דין התביעה בתאד"מ 16186-06-20 להידחות כנגד כל הנתבעים.

התביעה בתאד"מ 36593-01-21 מתקבלת כנגד הנתבעת 1 (מגדל) בלבד ונדחית ביחס ליתר הנתבעים זאת ללא צו להוצאות למעט שכר העדים כפי שנפסק בדיון, ולפיכך אני קובעת כי על הנתבעת 1 (מגדל) לשלם לתובעת (אוריקאר תחבורה בע"מ) סך של 41,148 ₪ (סכום התביעה בהפחתת 25% בגין אשם תורם).