נהיגה ללא בדיקת חורף בניגוד לתקנה 273ד

בכתב האישום המקורי יוחס למערער מתן הרשאה לנהוג ברכב ל"בגיר", בנגוד למפורט בכתב האישום המודפס שהגישה התביעה.

עוד נקבע כי האישור הרפואי שהוצג על ידי המערער אינו תקף למוסדות משפטיים; לא צוין באישור אם המערער נבדק כלל על ידי רופא, ועולה ממנו המלצה למנוחה בלבד; המערער לא מסר כל הסבר מדוע השתהה במשך שנה בהגשת הבקשה, ולא פעל מיד, בסמוך למועד זמונו.

סדרי ההזמנה מוסדרים בתקנות 38 ו- 44(ג) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד -1974; על פי תקנה 38(א) "בעבירה שסעיף 239 לחוק חל עליה, למעט עבירת קנס, רשאי שוטר למסור לאדם הזמנה למשפט אם היה לו יסוד סביר להניח כי הוא עבר עבירה כאמור." בתקנה 44ג נקבע כי "הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וככתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה, משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין". בדנ"פ 9263/99 מדינת ישראל נ' רמי בקשי, נד(3) 556 (להלן – דנ"פ בקשי) הוסבר על ידי כב' השופט אור כי תקנה 38 "מסמיכה את השוטר למלא כמה פונקציות: פונקציה חקירתית, פונקציה תביעתית ואף פונקציה של מזכיר בית-משפט. אכן, יעילותו של ההליך על-פי תקנה 38 מתייחסת הן לחקירת הארוע, הן להכנת האישום, הן להמצאת המסמכים והן לקביעת המועד למשפט." על קביעה זו כי ההזמנה המשטרתית מהוה כתב אישום הפותח את ההליך, חזר בית המשפט העליון בפסקי דין נוספים - רע"פ 8860/12 מקסים קוטלאייר נ' מדינת ישראל (נבו 16.01.2014)‏‏(להלן- קוטלאייר); רע"פ 4624/13 רוסלן קוזניצוב נ' מדינת ישראל (נבו 27.08.2013)‏‏ (להלן- קוזניצוב); בש"פ 2897/15 יניב שושני נ' מדינת ישראל (נבו 30.04.2015) (להלן- שושני).

...

נקבע כי נוכח אי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין כמתחייב מהוראת סעיף 130(ח) לחסד"פ, ומשלא ניתנה הסכמת תובע להגשת הבקשה לאחר המועד, הרי שדינה של הבקשה להידחות על הסף.

טענת המשיבה בפניי כי למדינה שיקול דעת משלה לגבי ניסוח פרטי האישום, אינה גורעת מתוקפו של כתב האישום "המשטרתי" כפי שנפסק בפסקי הדין השונים, ואציין כי הקביעה בעניין שושני בו אוזכרו ההחלטות בדנ"פ בקשי, קוטלאייר, וקוזניצוב, ניתנה חרף טענת הפרקליטות כי "הדו"ח מהווה כתב אישום "על תנאי", וכי ההחלטה על הגשת כתב אישום מתקבלת בסופו של דבר רק על-ידי התביעה.

נוכח שינוי זה, ומשעולה מגזר הדין כי לגילו של מבצע הנהיגה ניתן משקל מחמיר, ולנוכח כך שעברו של המערער אינו מהחמורים, מקבל אני הערעור לעניין העונש, באופן שיופחתו חודשיים ימים מתקופת הפסילה בפועל, וזו תעמוד על 4 חודשי פסילה בפועל בלבד, ואף הקנס יופחת לשיעור של 2000 ₪ וישולם תוך 30 ימים.

לפיכך, כל פעולה מינהלית שנעשית לצורך ביצועה של תקנה 273 הנ"ל, לרבות מתן הרשאה לניהול תחנת בדיקה על-ידי גורם פרטי – צריכה לשוות נגד עיניה השגת תכלית זו, ובהקשר זה הפיקוח הרגולטורי הנו רכיב הכרחי (ראו: עניין קומפיוטסט; השוו: ע"א 3496/08 מכון אקסטרא לרשוי רכב בע"מ נ' המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ, פיסקה י"ז (16.11.2010)).

מובן כי ככל שאכן המערערת הפעילה את המקצועות הנוספים, מבלי שהיו ברשותה כתבי ההרשאה הנדרשים לכך מראש – ודאי שהיא נהגה בנגוד לדין, המחייב קבלת רישיון מאת הרשות כדי לפתוח, או לנהל מיפעל למתן שירותי אחזקה ותיקונים לרכב.

...

זה המקום להזכיר כי כאמור, המערערת טוענת כי את חישוב דרישות השטח לשם מתן רישיון למפעלים הנוספים יש לעשות באופן חופף, ולא באופן מצטבר, ומכאן שניתן להגיע למסקנה שעומד לרשותה די שטח כדי להפעיל גם את המפעלים הנוספים.

אבהיר בקצרה מיד בסמוך טעמי למסקנה זו. בתוספת הראשונה לצו הפיקוח נקבע כי קיימת אפשרות לצמצם את השטח הנדרש לשם קבלת רישיון להקמת מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה – כאשר הוא מוקם בשטח של מכון רישוי הפתוח לשירות הציבור.

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל אציע לחבריי כי נדחה את הערעור בעיקרו, בכפוף לאמור בפיסקאות 40, 42 ו-51 שלעיל.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין גרימת תאונת חזית אחור, המייחס לו נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) בצרוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), גרימת נזק לאדם ולרכוש בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") ואי שמירת מרחק בנגוד לתקנה 45 לתקנות.

טענות המבקש המבקש טוען לאכיפה בררנית והגנה מן הצדק זאת כיוון שלטענתו המאשימה אינה נוהגת להגיש כלל כתבי אישום במקרים של תאונה מסוג חזית אחור.

לעומת זאת בהליך לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי די יהיה בהצגת מקרים ספורים בלבד כדי להרים את הנטל הראשוני וזאת כדי שיימסר לנאשם המידע באמצעותו יוכל לבדוק את המדיניות השיטתית של המאשימה.

...

כך נקבע בע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, מיום 15.12.08: "טענתו האחרונה של בא כוח המערער נוגעת לאופן הבחירה של התביעה בין סעיפי אישום שונים הנוגעים לעבירות נהיגה. בשנים האחרונות התפשטה, בעיקר בדרום הארץ, תופעה של מרדפים המסכנים חיי אדם. לאור זאת עלתה בעבר השאלה האם ניתן להרשיע בגין התנהגות זו בעבירה של סיכון חיים. בעניין אלקורעאן השבנו על כך בחיוב ואף הבענו עמדתנו כי על הערכאות הנמוכות להחמיר את הענישה בגין התנהגות זו על מנת להילחם בתופעה....עם זאת עמדנו על כך כי מוטב שפרקליטות המדינה תגבש מדיניות אחידה באשר להגשת כתבי אישום בגין העבירות השונות הנקשרות לתופעה זו .... הוצגה בפנינו בדיון על-פה הנחיית פרקליט המדינה שנכתבה לאור המלצה זו המגדירה את המבחנים לפיהם יוחלט בכל מקרה ומקרה האם להגיש כתב אישום בגין עבירה של סיכון חיים." ואולם, עצם העובדה שאין בנמצא הנחיה בנושא אינה מחייבת מניה וביה את המסקנה כי הייתה אכיפה בררנית ועל המבקש להוכיח ולו בראשית ראיה כי ישנם פערים משמעותיים בין אופן התנהלות המשטרה והפרקליטות בדרך כלל לבין מקרה דנן.

לסיכום, היקף החומר אותו ביקש המבקש הינו רב. נוכח העובדה שהמבקש לא הציג ולו בדל ראיה להוכחת טענותיו הבקשה נדחית.

התובע טען בכתב התביעה, בין היתר, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא וידאה את תקינות המקרר, החזיקה מקרר לא תקין, לא הקפידה על איכות ותקינות מוצרי החשמל שהוחזקו על ידה בדירה, לא נהגה כפי ששוכר זהיר וסביר היה נוהג והתרשלה בשמירה על המושכר, החפצים שבו והדירות שסביבו.

חרף זאת, לאחר ארוע השריפה, הנתבעת עזבה את הדירה וניתקה קשר ולמעשה הותירה את הדירה ואת הציוד שבה, שרופים אף תוך היתעלמות מפניות התובע לבוא לאסוף את חפציה; היא גם חדלה מלשלם דמי שכירות, בנגוד לחוזה.

מבדיקה שנערכה עלה כי המקרר של הנתבעת נרכש בשנת 2008, בתקופה בה הייתה דרישה של חברת החשמל להוסיף קבל, כך שהמקרר כאן היה בהכרח עם קבל; · בדיקה של שרידי המקרר מראה פגיעה של חלקים תחתונים של המקרר, דבר המתאים לפיצוץ קבל בחלקו האחורי תחתון של המקרר; · הקבלים מתיישנים במהלך שנים של שימוש, וחשיפתם, בין היתר, לאי סדרים באספקת החשמל, כפי שהתובעת מסרה למומחה שהיה בדירה עצמה, עשויה להביא להתפוצצותם.

זאת ועוד, הטיפול במקרר, תחזוקתו ושמירה עליו, אינם נושא של חוק או תקנות ואין מדובר במקרה שבו די בניסיון החיים או ההיגיון הבריא, כדי לקבוע נורמת הזהירות הנדרשת מבעלים או ממי שמחזיק במקרר, או סטאנדרט ההתנהלות התקינה, בשונה למשל ממקרה בו נדרשים לסטאנדארט זהירות ביחס לשימוש בתנור חימום חשמלי.

...

לאור מסקנה זו ודחיית התביעה גם בעילה הנזיקית, איני נדרשת לשאלת הנזק.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה על כל ראשיה.

התביעה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.

המערער אישר, כאמור בכתב האישום, את נסיעת האוטובוס, ולא פיקח כדין על מילוי הוראות תקנות התעבורה, ולא מנע את נסיעת האוטובוס כל עוד אין עליו אישור בדיקת – חורף.

לפיכך, יוחסה למערער עבירה בניגוד לתקנה 585 (ב) לתקנת התעבורה, התשכ"א – 1961, ואי הודעה על ליקויים ברכב, בנגוד לתקנה 587 לתקנות התעבורה.

עובדות שלא היו עליהן מחלוקת הן, כי נוהג האוטובוס נהג בו, כשהרכב לא נבדק בדיקת חורף, וכי בהודעתו במשטרה, אישר המערער שלא הודיע בכתב לבעל המפעל על כך שהרכב לא נבדק בדיקת חורף.

העידו רס"מ יששכר בן צבי, בוחן משטרה והנאשם, ולאחר סיכומי הטענות, נתן בית המשפט קמא הכרעת דין מפורטת, שבסופה הרשיע את המערער באי – פקוח על הרכב שבו נהג נוהג האוטובוס ולא הוציא עליו הודעה לבעל המפעל על הליקוי שבו, כפי שנהג לגבי כלי רכב אחרים של המפעל שלא ביצעו בדיקת-חורף.

...

בעניין דנן, הוספת עבירה נוספת לכתב האישום נעשתה בשלב המוקדם של הדיון, ולא היתה כל סיבה מלפני בית המשפט שלא להעתר לבקשת התביעה לתיקון כתב האישום.

לפיכך, נדחה הערעור ונדחות טענות המערער כולן.