נהיגה בשלילה בזמן עבודות שירות, בניגוד לחוק העונשין

גיליונו התעבורתי מנגד כולל 6 הרשעות קודמות בגין נהיגה ללא חגורה, נהיגה בכיוון הפוך, נהיגה בחוסר זהירות ונהיגה בזמן פסילה בגינה נשפט לשלושה חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי למשך 6 חודשים, שהנו בר הפעלה בתיק זה. יוער כי הנאשם לא השלים את עבודות השרות ונשא ביתר התקופה במאסר.

מעשיו של הנאשם, המתבטאים בנהיגה בפסילה שבועיים בלבד לאחר שנפסל בנוכחותו, עת מרחף מעל ראשו עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים, מלמדים על העוצמה הרבה של הפגיעה בערך החברתי המוגן.

לבקשת ב"כ הנאשם, נבדק המידע המודיעיני שעל בסיסו היתנגדה המישטרה ובעקבות כך החלטתי כאמור שלא ניתן להטיל על הנאשם עבודות שירות בנגוד לחוות דעת הממונה.

בעבר, שומה היה לנהוג כפי בקשתה של ההגנה (וראו למשל את הילכת ע"פ 779/08 אלי מוסלי נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים ביום 1.4.09), אולם מאז ניכנס לתוקפו תיקון 102 הנ"ל, מאז שנת 2009, קובע הדין, בסעיף 51ב (ב3) לחוק העונשין, כדלקמן: "לא מצא הממונה מקום מתאים להשמת הנאשם בעבודות שירות, נוכח מידע המנוי בסעיף קטן (ב1) (2) (א) עד (ו), יודיע על כך לבית המשפט, ויפרט את הפעולות שביצע לצורך איתור מקום מתאים, ומתי עתיד להתפנות מקום מתאים להשמת הנאשם, בשים לב למידע כאמור". מה הוא המידע המנוי בסעיף קטן (ב1) (2) (א) עד (ו), כמצוטט לעיל? מדובר במקרים בהם מתעוררת שאלה ביחס למצבו הבריאותי של נאשם, למגבלותיו, אם וככל שיש, תוך היתייחסות, בין היתר, לשאלת הרשעות קודמות, צו פקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, הערכות שניתנו בעבר ביחס לאופן ביצוע עבודות שירות קודמות שביצע הנאשם, ועוד כהנה וכהנה.

...

במסגרת טיעוניה, המאשימה עתרה להטלת ענישה של מאסר בפועל שלא יפחת מ- 12 חודשים, תוך הפעלת עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים במצטבר לעונש המאסר בפועל, כך שבסופו של דבר עתרה המאשימה להטלת עונש מאסר בפועל למשך 18 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים למשך 3 שנים שהוטל על הנאשם בבית משפט שלום תעבורה חדרה תיק 12327-01-17 גזר דין מיום 03.04.17 אשר ירוצה במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף 1, כך שבסופו של דבר ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה כוללת של 16 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש פסילה מותנה של 6 חודשים למשך 3 שנים, כפי שהוטל על הנאשם בבית משפט שלום תעבורה חדרה, תיק 12327-01-17 גזר דין מיום 03.04.17 אשר ירוצה, לפנים משורת הדין, בחופף לעונש הפסילה האמור בסעיף 4 לעיל.

לאור התנהלות הנאשם בהליך זה שלפני כפי שהדבר הוזכר בגזר דין זה, כך גם לאור התנהלותו בדיון שהתקיים בפני ביום 9/12/21 שבגינה נדחתה ישיבת הטיעונים לעונש והוצא נגד הנאשם צו הבאה ללא שחרור אני קובע שעונש המאסר בגין תיק זה ירוצה לאלתר.

העבירה והעבר הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף בנגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף בנגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 והתחזות במטרה להונות בנגוד לסעיף 441 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בתת"ע 908-05-11 מדינת ישראל נ' רג'ואן מיום 23.1.12 נקבע כי כשירותו של הנאשם לנהוג לאחר זמן כה רב בו לא היה בידו רישיון תקף אכן מוטלת בספק: "נהיגה ללא רישיון תקף שפקע לפני שנים רבות אינה מגלמת אך ורק עבירה טכנית. לשם חידוש הרישיון על הנאשם לעבור מבחן מעשי ועיוני היות וההנחה היא כי נוכח הזמן הרב שחלף, ההכשרה לנהיגה שקבל בעבר אינה עוד אפקטיבית". ברע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל מיום 18.12.2013 קבע כב' השופט סולברג כי רחמנות יתירה על מי שנוהג פעם אחר פעם ללא רישיון נהיגה היא אכזריות כלפי יתר עוברי הדרך, וכדבריו המתאימים למקרה דנן להפליא: "אדרבה, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רישיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים. נתתי דעתי על האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר מצדיק מידה מסוימת של רחמים, אך בנסיבות הכוללות אין הצדקה להתערב בעונש שנקבע בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה. המאסר לבטח יכביד ויקשה על המבקש, אב לשני ילדים קטנים... ברם, במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברישיון ואיננו מבוטח". להלן פסקי דין מהם ניתן ללמוד על מיתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם.

לנאשם הרשעות נוספות בעבירה דומה ואף הרשעה בעבירה של נהיגה בפסילה.

בהיתחשב בעיקרון הדרגתיות בענישה ובכך כי עד כה לא הושתו על הנאשם עונשי מאסר, הן מאחורי סורג ובריח והן בעבודות שירות, וכן בהיתחשב בתקופת המאסר המותנה הממושכת של 7 חודשים, אפעיל את עונש המאסר המותנה כולו באופן חופף.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 7 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 7 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7498-11-14 בתאריך 14.7.2016 לריצוי באופן חופף.

אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך 6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7498-11-14 בתאריך 14.7.2016 לריצוי באופן מצטבר.

המערער הוסיף וטען, כי בית משפט קמא היתעלם מהוראת סעיף 40יא(2) לחוק העונשין ולא בחן את השפעתו של עונש המאסר על בני משפחתו של המערער; כעולה מדו"ח סוצאלי שהוצג לעיונו של בית המשפט, מדובר בהשפעה הרסנית שמנתקת את האב שמטפל באופן בלעדי בילדיו ובית המשפט טעה בכך שלא הסתייע בשירות המבחן כדי שזה יביא בפניו תמונה מלאה אודות המערער.

טעה בית המשפט קמא, כך סבור המערער, כאשר קבע בגזר דינו כי העונש בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ואף לא בדרך של עבודות שירות, מאחד ומדובר באמרה שאיננה מבוססת וסותרת את מיתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט קמא בעצמו, כאשר מיתחם זה מתחיל מעונש מאסר מותנה.

יודגש כי בעניינינו למערער עבר תעבורתי הכולל, בין היתר, הרשעה קודמת בגין עבירה דומה של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף, כאשר עונש של מאסר מותנה לתקופה של 6 חודשים לא הרתיעו אותו מלשוב ולנהוג בנגוד למצוות החוק והוראות בית המשפט.

...

בעניין זה, לאחר בחינת הדברים כמכלול, לא שוכנעתי כי עונשו של המערער סוטה לחומרה מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות.

סבורני כי מתחם הענישה שנקבע ע"י בית המשפט קמא הינו סביר והולם בנסיבות העניין.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שדין ערעורו של המערער על גזר דין להידחות והנני מורה כן. המערער יתייצב למאסרו ביום 18.2.24 בבית מעצר קישון עד השעה 10.00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בהחזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 בחוק העונשין, תשל"ז– 1977 (חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) בחוק העונשין ובנהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10א בפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ראשית אציין כי על אף שהדברים לא נאמרו במפורש על ידי ב"כ המאשימה, מטיעוניה עולה כי היא סבורה שיש לסטות במידה מה ממיתחם העונש ההולם ועל כן עתרה להשית על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות וזאת בנגוד לתיקים אחרים בהם היא עותרת לריצוי המאסר בפועל.

פסילה על תנאי למשך 6 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירות נהיגה ללא רישיון, נהיגה בזמן פסילה, או עבירה בה הורשע, למשך שנתיים.

...

ומצד שני, אם מצא בית המשפט כי יש לסטות ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, יש גם להקפיד לתת לסעיף זה משמעות מעשית ולגזור את העונש כך שלא ייפגעו סיכויי השיקום (ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל (‏18.4.2018) (להלן: עניין קרנדל).

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה למשך 6 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה על פקודת הסמים מסוג פשע למשך 3 שנים.

בהסכמת הנאשם אני מורה על חילוט הכספים שנתפסו בסך 970 ₪ וזאת ללא צורך להידרש לשאלת הכרזתו כסוחר סמים.

...