נהיגה בשכרות: הכחשת שיכרות למרות בדיקת ינשוף

" כפי שיפורט להלן, מעדויותיהם של עדי התביעה עולה כי בעיניינו של הנאשם היתקיימו מאפיינים המעוררים חשד סביר כי נהג בשיכרות באופן שהקים את הבסיס לדרישה כי ימסור דגימת דם לצורך בדיקת שיכרות, אלא שהנאשם סרב על אף שהוסברה לו משמעות הסרוב, ומשכך, רואים בו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה, קרי, נהיגה בשיכרות.

להלן נוסח המזכר במלואו: "בהמשך לטפול בתאונה של נהג חשוד בשיכרות באיזור חוף שמן נידרשתי להגיע לבי"ח רמב"ם בחיפה 14/2/14 בשעה 21:04 יחד עם שותפי לניידת סמיר עיסאוי וצוות מתנדבים ולדי ורמננקו ת"ז 322107699 אשר הצביע לי על הנהג ששכב על מיטה מס' 11 במיון ובנוכחות כולם שאלתי והזדהיתי בפני הנהג שאני שוטר תנועה מתחנת חיפה מבקש/דרשתי מהנהג (ממנו) גולן יאיר אסף ת"ז 031971021 לתת דגימת דם על מנת לבדוק אם קיים אצלו אלכוהול שאסור או מאשר או שולל נהיגה בשיכרות – הנהג סרב ואמר שהוא לא רוצה בכלל לתת דגימת דם ולמרות שהוסבר לו מבחינה חוקית אי מתן דגימת דם וסרוב לבדיקה משמע שהוא נוהג בשיכרות מלאה מבחינת המחוקק ולמרות זאת המשיך בסירובו כמו כן אישתו הייתה איתו ועודכנה בדבר." בחקירתו הנגדית שלל רס"מ חוסייסי את טענת ב"כ הנאשם כי מילא קודם את המזכר בבית החולים ורק לאחר מכן מילא את דו"ח הפעולה וטען כי מילא את שניהם יחד.

נישאל האם יכול להיות שהריח היה של שתן או קיא והשיב "ממש לא". העיד כי אמנם אינו עד מומחה אך הוא מפעיל מכשיר ינשוף וציין כי אינו שותה אלכוהול וכי קל להריח אדם שעישן או שתה אלכוהול .

אם כן, על אף שהנאשם שלל שתיית אלכוהול, הממצאים והמסקנה בתעודה הרפואית מצביעים על כך שבגופו של הנאשם נימצאו ריכוזי אלכוהול גבוהים, עובדה אשר מחזקת מחד את המסקנה המשפטית הנובעת מסירוב הנאשם להבדק, ומאידך, אף פוגעת באמינותו נוכח הכחשתו הגורפת כי שתה אלכוהול.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי הנאשם גרם בנהיגתו נזק לרכבו ולשער הכניסה למפעל.

אני סבורה כי די בחומר החקירה הקיים בתיק כדי לבסס את הרשעתו של הנאשם אף אם לא כל שוטר שנכח באירוע מילא דו"ח פעולה.

ביחס לטענה בדבר אי טיפול בתלונה שהגיש הנאשם במשטרה הרי שהתלונה ואופן הטיפול בה אינם רלוונטים לתיק זה. סיכומו של דבר, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר.

השוטר חרבאווי, דובר השפה הערבית, תרגם לו את הדברים לשפה הערבית, הסביר לו היטב את מהות הבדיקה הנדרשת ממנו, את נפקותו המשפטית של סרוב לבצע בדיקת שיכרות במכשיר הינשוף, ולמרות זאת, המשיב סרב לשתף פעולה.

יתרה מזאת, גם אם הייתי מיתעלם מעבירת הנהיגה בשיכרות שקמה לאור סרובו, לכאורה, של המשיב לבצע בדיקת שיכרות במכשיר הינשוף, הרי שהלכה פסוקה היא, כי ניתן להרשיע אדם בנהיגה בשיכרות אף ללא בדיקה מדעית, על יסוד תסמיני השכרות שניכרים ממנו (ר"ע 666/86 סאמי עודה סודקי נ' מדינת ישראל).

שאלה נוספת שעלי להדרש אליה, היא טענת הסניגור כי משהוגש תצהיר של המשיב המכחיש את גרסת השוטרים, אזי, הדבר מהוה כירסום מסוים בחומר הראיות ומטה את הכף לטובת המשיב.

...

אין בידי לקבל טענה זו. העובדה שהמשיב, עתה, בדיעבד, מכחיש את גרסת השוטרים, בתצהיר סדוּר, אין בה כדי לשלול את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה נגדו.

כב' הנשיאה (בתוארה אז) ד. בייניש, חוזרת על הכלל שנקבע בהלכת זאדה, ומציינת, כי גם אם קיימת גרסה השוללת את הגרסה המפלילה, אין בכך כדי לשלול את המסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב.

נהג כזה, מעלים עליו, שהוא מסכן את הציבור ונשקפת מסוכנות רבה מהמשך נהיגתו, ודומני שאין צורך להכביר מילים אודות סכנת החיים לציבור המשתמשים בדרך מפני נהג שיכור, קל וחומר מפני מי שדרגת קהות חושיו היתה כה גבוהה – כמשיב שבפניי, כפי העולה מבדיקת המאפיינים שנערכה לו. סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

הצוו ניתן בקשר עם דו"ח הזמנה מספר 23-2-1000980-1 שנרשמה כנגד המבקש ביום 02.01.15 בחשד לנהיגה בשיכרות, לאחר שבבדיקת נשיפה במכשיר "ינשוף" נמצא בגופו אלכוהול בריכוז של 390 מקרוגרם בליטר אוויר נשוף, הגבוה מהכמות המותרת ומסף האכיפה.

לא למותר לציין כי המבקש מסר על פי דרישת השוטר בדיקת נשיפה לאחר שנלקח בסמוך למחסום מישטרה, בדיקה שתוצאתה שיכרות ברמה של 390 מ"ג, כאמור.

משנשאל ע"י השוטר מי נהג ענה "לא יודע". לטענת ב"כ המבקש, המבקש מתרץ תגובה זו בלחץ שאליו נקלע מפניית השוטר וכן ברצון אינסטינקטיבי שלו לחפות על חברו, זאת יש לזכור למרות שלגירסתם החבר כלל לא היה שיכור.

השוטר פונה אל אותו אדם, שואל אותו אם יצא מהחנות, האדם מכחיש ולאחר מכן כשהשוטר שואל אותו מי יצא מהחנות עונה אותו אדם לשוטר כי אינו יודע.

...

סיכומו של דבר, למרות שלא מצאתי כל פגם בהחלטתו המקורית של קצין המשטרה להורות על פסילתו של המבקש למשך 30 יום, נוכח הנימוקים המפורטים בהחלטתי, ובהתאם לסמכותי, אני מורה על קיצור תקופת הפסילה עליה הורה הקצין כך שתמנה מיום 4/1/15 ועד היום, 20/1/15.

למען הסר ספק, אני מורה למשטרה להשיב למבקש את רישיון הנהיגה של המבקש שנפסל על פי החלטת קצין משטרה כאמור, בקשר עם דו"ח משטרה מספר 23-2-1000980-1 וזאת לאלתר.

תשומת לב המשיבה לכך שבהסכמת ב"כ המבקש יחד עם תיק החקירה אני מעביר למשיבה העתק מהדיסק (נ/1) ובו תיעוד מצלמת האבטחה שנמסר לי ע"י ב"כ המבקש, זאת כתמיכה בבקשתו ובגרסתו כפי שמפורטת בהרחבה בהחלטה זו. מזכירות תעביר החלטתי לב"כ הצדדים.

מפיו של המשיב נדף ריח אלכוהול חזק, אך הוא הכחיש כי צרך אלכוהול.

בבדיקת "ינשוף" נמדד בגופו של המשיב רכוז אלכוהול של 680 מקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

אף לאחר שהתקבלה תוצאה של בדיקה מדעית המעידה על שיכרות ברמה גבוהה, דרש המשיב לקבל את מפתחות הרכב על מנת לנהוג לביתו, כשלפי גרסת השוטרת, המשיב פנה אליה בצעקות ובאופן מיתלהם.

מעשיו אלה של המשיב אשר ביקש להמשיך ולנהוג חרף שכרותו הגבוהה, מעידים על פגם באופן הפעלת שיקול דעתו, ואי נטילת אחריות למצבו.

...

כבוד השופטת נאור, פסקה בעניין זה כלהלן: "העיקר לענייננו הוא כי ישנן בתיק החקירה ראיות, הייתי אומרת ראיות בעלות עוצמה לכאורה, לכך שהעורר נהג במצב שכרות. אם יורשע העורר – ישנה פסילה מינימום של שנתיים. איני סבורה כי קיים חשש של ממש שאם יורשע העורר עונשו יהיה נמוך מזמן הפסילה שייקבע בגזר הדין. מהראיות עולה תמונה של מי שאין לאפשר לו, לעת הזו, להמשיך לנהוג, בשל הצורך בהגנה על הציבור. אם בתי המשפט בת"א-יפו מחמירים בעניין נהיגה בשכרות יותר מבתי משפט אחרים כפי שנטען בהודעת בערר – תבוא עליהם הברכה." מנסיבות האירוע עולה כי המשיב לא היה כשיר לנהיגה, דבר המסתבר מכישלונו החרוץ במבדקי המאפיינים.

ב- בש"פ 6431/10‏ ‏זיו מרמלשטיין נ' מדינת ישראל, פסק כבוד השופט פוגלמן כי: "על פי הוראת סעיף 50(ב) לפקודה, אם חלפו שישה חודשים מיום פסילת הרישיון וטרם ניתן פסק דין בעניינו של הנאשם, בטלה הפסילה אלא אם הורה בית המשפט אחרת. משמעות הדבר היא כי בהעדר הוראה אחרת, התקופה שנקצבה על-ידי המחוקק לפסילת רישיון היא שישה חודשים ובתום פרק זמן זה, ובמידה והמדינה סבורה כי יש צורך בהארכת משך הפסילה, עליה לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, אשר יכריע בה לאחר איזון בין אינטרס הציבור בהרחקת הנאשם מן הכביש לבין אינטרס הנאשם, תוך מתן משקל הולם לחלוף הזמן." באיזון כלל הנתונים, לרבות עברו התעבורתי של המשיב, אני מורה על הארכת הפסילה המנהלית למשך ארבעה חודשים, זאת החל ממועד תחילת הפסילה המנהלית – 15.08.14 ניתנה היום, כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, במעמד באי כוח הצדדים.

לטענה כי הכשיל בדיקת שיכרות, ענה כי ביקש לעשות בדיקת דם, לקחו אותו לבית חולים, ולא יודע למה לא עשו לו. התחנן שיעשו לו בדיקת דם. מוחמד מסארוה הוא שנהג ברכבו ואין לו בעיה ללכת עם שני שוטרים אליו הביתה.

לעניין הכשלתו של הנאשם את בדיקות הינשוף העיד הבוחן רענן בן יהודה, לפיו ערך 4 ניסיונות בדיקה לנאשם, חרף העובדה כי בבדיקה יש לבצע שתי בדיקות בלבד, כאשר שלוש מהן נפסלו, ובאחת היה נפח נשיפה לא מספיק (ת/15, ת/17; פרו' עמ' 26 ש' 6-9), וכן ממסמכים שהגיש עולה כי לא נפל פגם בבדיקה, מבחינת אופן ביצועה הטכני (ת/16).

לאור האמור, סרובו של הנאשם והכשלתו החוזרת ונשנית את בדיקת הינשוף, היתנהגותו הפרועה בתחנת המישטרה, בד בבד עם נהיגתו הפרועה של הרכב (ת/1), ובין היתר- מעבר בצומת באור אדום, נהיגה במהירות מופרזת ואיבוד השליטה ברכב, ניסיונו של הנאשם לעבור למושב שליד הנהג עובר למעצרו, קשר העין הרציף עמו וסמיכות הזמנים מרגע התאונה ועד למעצרו של הנאשם- אינם מותירים כל ספק כי הנאשם הוא שנהג ברכב, בהיותו בגילופין.

סתירות בגירסת הנאשם בעדותו הותיר הנאשם רושם בלתי מהימן בעליל, הוא סתר עצמו בעדותו פעמים רבות, וגירסתו אף סתרה את עדותם של השוטרים שהעידו בפניי: -הנאשם מכחיש בבימ"ש את היותו שיכור בעת הארוע (עמ' 57 ש' 14), אם כי בראשית הודעתו במישטרה טוען כי הוא "פחות שיכור" ויכול לדבר (ת/23 ש' 1).

...

הנאשם אומר "אני אגיד הכול בבית המשפט וטביעות אצבע מהאוטו". הכרעת דין וגזר דין בת 1039/09 של הנאשם מבימ"ש לתעבורה באילת מיום 3.6.09 (ת/24) הנאשם לא התייצב למשפטו ועל כן מוחזק כמי שמודה ומורשע.

צילום רישיון רכב של הנאשם בתוקף בין תאריכים 23.8.10- 23.2.11 (נ/5) דיון ומסקנות לאחר שנדרשתי למכלול העדויות והראיות בתיק, הגעתי למסקנה כי התביעה עמדה בנטל הוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום, מעל לכל ספק סביר.

מקום שהשוטר דרש שתיערך בדיקת 'ינשוף' והנהג בחר שלא להיעתר לדרישתו, כמוהו כמי שנהג ברכב בהיותו שיכור.