נהיגה בשכרות כשהנהג מעולם לא היה מורשה לנהוג בסוג רכב

באותה עת, נהג הנאשם חרף היותו פסול לנהיגה על פי גזר דין שניתן ביום 9.6.13 בתיק 1585-10-12, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, כשמעולם לא הוציא רישיון נהיגה לנהיגה בטרקטור וכשרישיון נהיגתו לנהיגה ברכב פרטי פקע בשנת 2007, ללא ביטוח בתוקף וכשאין לו רישיון רכב – הורד מהכביש.

מיתחם הענישה: הערך החברתי שניפגע ומידת הפגיעה בו נהיגה בידי בלתי מורשה לסוג הרכב העבירה של נהיגה כאשר הנהג הוא בלתי מורשה לנהיגה לסוג הרכב היא עבירה בעלת חומרה אשר יש בה כדי להביע זילזול בחוק וגם כדי לסכן את הנוהג ואת עוברי הדרך האחרים שכן מי אשר לא זכה לקבל רישיון נהיגה, ניתן לצאת לגביו מנקודת הנחה כי אינו יודע לנהוג ו/או כי הרשות המוסמכת לא מצאה לנכון להתיר לו לנהוג ברכב זה, וכך הן העובדות לגבי העידר רישיון.

...

לאור האמור לעיל, ולאחר שקלול כל הנתונים, אאמץ את הסדר הטיעון ברף הגבוה שלו ואגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל הנני גוזרת על הנאשם מאסר בפועל למשך 8 חודשים מאחורי סורג ובריח, בניכוי תקופת המעצר מיום 26.6.15.

מאסר על תנאי הנני מורה על עונש של מאסר לתקופה של 7 חודשים וזאת על-תנאי למשך 3 שנים, התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים/סמים או נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג רכב.

הפעלת פסילה על תנאי אני מורה על הפעלת פסילה על תנאי בת 4 חודשים מהרשעה מס' 1 מתיק 1585-10-12 שניתן בבימ"ש השלום לתעבורה – פתח תקווה ביום 9.6.13 בחופף לפסילה שלעיל.

הנאשם נהג באופנוע למרות שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה לרכב מסוג זה, ומטבע הדברים לא היתה פוליסת ביטוח בת תוקף, המבטחת את נהיגתו.

במקרה שבפני, נהג הנאשם בשיכרות, על אופנוע כשהוא בלתי מורשה לנהיגה על כלי רכב זה, ותוך שהוא נימלט משוטרים הדולקים אחריו כדי לעוצרו.

...

בהתחשב באירוע כולו, בנסיבות ביצוע העבירות, במדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם לאירוע כולו נע בין 8 ל- 15 חדשי מאסר בפועל, ופסילת רשיון מלנהוג למשך תקופה הנעה בין 36 חודשים ל- 48 חדשים.

לאחר תקופה ארוכה בה מלווה בית המשפט את עניינו של הנאשם וצופה בדרך הארוכה שעבר, ולאחר ששוכנעתי כמבואר לעיל, בקיומו של רצון אמיתי של הנאשם לעזוב את עולם הפשע, ובמאמצים שהשקיע במטרה להתנתק ממעגל העבריינות ולקיים אורח חיים נורמטיבי, הכולל בין היתר, חיי משפחה, תעסוקה, שמירת חוק וניקיון מסמים, סבור אני כי יש להקל הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם.

בנסיבות אלו, אני סבור כי הפעלת המאסר המותנה העומד נגד הנאשם, אינה מידתית ואינה צודקת ומשכך, מצאתי להימנע מהפעלת המאסר המותנה העומד כנגד הנאשם ואורה להאריכו בשנתיים נוספות.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 180 שעות של"צ אשר יבוצעו בהתאם לתכנית שתיקבע על ידי שירות המבחן לביצוע תוך שנה.

המשיב מואשם בעבירות של נהיגה ברכב על ידי מי שאינו מורשה לנהיגה ברכב מאותו הסוג וללא ביטוח, נהיגה בשיכרות, היתחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

המשיב נהג ברכב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף מאחר ולא הוציא רישיון נהיגה מעולם, וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

על פי הנטען, אין בחומר החקירה ראיה לכך שהמשיב נהג ברכב, ומשכך אף לא מתקיימות יסודות העבירות של נהיגה בשיכרות, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.

המשיב הודה כי מעולם לא הוציא רישיון נהיגה ומעולם לא נהג קודם לכן.

...

הגם שלא קיימת ראיה ישירה לכך שהמשיב נהג ברכב, הרי שנסיבות הגעת הרכב למקום בו עוכב המשיב, שעה שדקות ספורות קודם לכן עמדו במקום שני האחרים ללא הרכב, בצירוף גרסתו המתפתחת של המשיב, אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההתרחשויות המתוארות על ידי השוטרים, מביאים למסקנה לכאורית, לפיה המשיב אמנם נהג ברכב.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה כי המשיב התחזה לאחר בתחנת המשטרה שעה שלא הייתה לו סיבה אחרת לעשות כן, שכן שהה בישראל על פי היתר וכדין.

לנוכח האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ואולם המשיב יהיה רשאי להשתחרר ממעצר אם יעמוד בתנאים הבאים: המשיב יתייצב למשפטו בכל עת שיידרש.

מכאן מתעוררות השאלות; האם המאשימה עמדה בנטל להוכחת רכיב "הנהיגה", תוך בחינת מחדלי חקירה, ככל והתקיימו? והאם הוכחו יתר רכיבי כל אחת משתי העבירות! כתב האישום נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות של נהיגה בשיכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ותקנה 169א(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן:"התקנות") וכן נהיגה כשמעולם לא היה מורשה לנהוג בסוג רכב, לפי סעיף 10(א) לפקודה, בכך שביום 13.10.2019 בשעה 02:20 הנאשם נהג באופנוע קואנג יאנג ברחוב בכפר, כשמעולם לא היה מורשה לנהוג בסוג זה, בהיותו שיכור, בכך שנימצא כי רכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הנו 570 מקרוגרם, העולה על הרכוז של 240 מקרוגרם.

...

לאור כל האמור, זיכיתי את הנאשם מעבירת נהיגה כשמעולם לא הורשה לנהוג לסוג זה. מעבר לנדרש אבחן עבירת נהיגה בשכרות באשר לעבירת הנהיגה בשכרות, ואף שהפסיקה הבחינה בין גרירה לגרירה ברכיבה מכוח הרגליים, ואף שלא נמצא כל חיזוק שעדות השוטר שהבחין בנאשם נוסע באופנוע וכאשר זיהה את המשטרה הוריד רגליים, ומעבר לנדרש, ובהנחה שניתן להסתמך על הגרירה לקביעה שהנאשם נהג באופנוע לצורך עבירת השכרות, אבחן מעבר לנדרש את עבירת הנהיגה בשכרות.

לאחר שבחנתי את העדויות והראיות ושקלתי אותם, הגעתי למסקנה כי קיימים כשלים וחוסרים מהותיים ולא מבוטלים.

אחרית דבר לאור כל האמור, לא הוכח לפניי רכיב הנהיגה ביחס לעבירת נהיגה של בלתי מורשה לסוג לפי סע' 10 (א) לפקודת התעבורה, ומעבר לנדרש וככל וגרירת האופנוע הינה "נהיגה" לצורך עבירת נהיגה בשכרות, קבעתי כי קיימים כשלים מהותיים היורדים לשורשו של עניין.

הוא ניכנס לרכב מסוג מאזדה השייך לאישתו (להלן: "הרכב" או "רכב א'"), והחל בנסיעה על אף שאינו מורשה לנהיגה, מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, וכשהוא שיכור ונתון תחת השפעת אלכוהול.

עוד, ובנוגע לעבירת המתה בקלות דעת בנהיגה, נכתבו הדברים הבאים על ידי בית המשפט העליון, בע"פ 8/20 בובי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (12.5.2022) (להלן: "עניין בובי"): "בעבירה של המתה בקלות דעת בנהיגה שלושה כללים. האחד, יש להחמיר בשל עקרון קדושת החיים. השני, הנתון הקובע הוא טיב קלות הדעת בנהיגה. והשלישי, הנסיבות האישיות של הנהג נסוגות בפני חומרת התוצאה. ...

לו הנאשם היה נימנע מלנהוג ללא רישיון נהיגה, וביתר דיוק כשמעולם לא הוציא הוא רישיון נהיגה ועבר מבחן הסמיכה שיעיד על כי הוא כשיר לנהוג, ולא פחות חמור מכך, כשהוא בגילופין - סביר להניח כי לא היה מתרחש מותו המיותר של המנוח.

...

הערעור נדחה.

על רקע נסיבות ביצוע העבירה, הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם - שהיא פגיעה עוצמתית, עזה ומוחלטת, נוכח אובדן חייו של המנוח בטרם עת (זאת, בכל הנוגע לערך המוגן של קדושת החיים) - כמו גם מדיניות הענישה הנהוגה, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 40 חודשי מאסר בפועל לבין 84 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: · ארבעים וחמישה (45) חודשי מאסר בפועל.