הנאשם נוהג משנת 2008, אין לחובתו עבר פלילי ולחובתו 10 הרשעות קודמות בתעבורה, בתוכן הרשעה בעבירה זהה של נהיגה בשיכרות, אשר נעברה ע"י הנאשם ביום 20.6.09 ולמעשה מדובר במקרה שלישי בו הנאשם נוהג בהיותו שיכור, ובנוסף כאמור אף נהג בזו הפעם בהיותו פסול מלנהוג.
ביום 3.3.15 הוגש לתיק תסקיר מעצר בו הומלץ לאפשר לנאשם לצאת לראיון קבלה בקהילת "אילנות", על רקע הסתבכותו החוזרת ונשנית בעבירות של נהיגה בשיכרות.
במקביל, ביום 7.5.15 החלו להשמע לפני טיעוני הצדדים לעונש, כשהמאשימה בטיעוניה התייחסה לותק הנהיגה הקצר של הנאשם, אשר היה נהג חדש בעת ביצוע העבירות, לחומרתן הרבה של העבירות, לכמות האלכוהול הגבוהה אשר נתגלתה בריאותיו, בהפרש זמנים קצר של יממה בין מקרה אחד למישנהו ולמדיניות הענישה.
...
בית המשפט בחר גם כאן שלא לשלוח את הנאשם לריצוי מאסר בפועל, זאת לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר בין היתר הינו אב לילדה קטנה כשרעייתו חולה בסרטן וקבע:
"התובעת עותרת לעונש של מאסר בפועל...התובעת מדגישה את היות זו פעם שלישית לנאשם לנהוג בעת שכרות ופעם שנייה לשכרות מכוח סירוב...מתחם הענישה ההולם כאשר מדובר בפעם שלישית של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ופעם שנייה לשכרות מכוח סירוב וכאשר מצטרפת לנהיגה תאונת דרכים עצמית בה נחבל הנאשם עצמו, הינו ללא ספק מאסר בפועל ופסילה ממושכת בפועל בין יתר העונשים. עם זאת, ובהתחשב בשיקולי ענישה נוספים, בעובדה שהנאשם בן 34 ומעולם לא ריצה עונש של מאסר בפועל, אשתו חולה והוא אב לתינוקת, וכן בהתחשב בכך שהרשעתו האחרונה שעניינה נהיגה בקלות ראש ושכרות מכוח סירוב הינה משנת 2006, החלטתי שלא למצות הדין עם הנאשם ולתת לו הזדמנות נוספת ואחרונה להיטיב דרכיו...".
לא ניתן להתעלם מהדרך השיקומית אותה עשה ועושה הנאשם ומהמלצותיו של שירות המבחן והקהילה הטיפולית.
ולאחר שעשיתי כל אלה ותוך בחינת שיקולי השיקום בתוך מכלול השיקולים כמפורט מעלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס בסך 500₪ או 5 ימי מאסר תמורתם.
אני דנה את הנאשם למאסר למשך 12 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה או בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים.