נהיגה ברמזור אדום וגרמה לחבלות של ממש

העבירה והעבר הנאשם הורשע בהכרעת דין בעבירות של גרימת חבלה של ממש בתאונת דרכים בנגוד לסעיפים 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ברשלנות בנגוד לסעיף 62(2) לפקודה, אי ציות לרמזור אדום בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה בנגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל – 1970.

בת"ד (י-ם) 3617-07-14 מדינת ישראל נ' בן חמו, מיום 14.12.16, שהוגש על-ידי ב"כ הנאשם, הורשע נאשם בגרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש.

...

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל, מיום 24.6.12, שאוזכר על-ידי המאשימה (להלן: "בפסק דין קרני"), נפסק כי גם במקרים בהם נחבל אדם בתאונת דרכים ולא רק במקרה של קורבנות בנפש יש מקום לענישה של מאסר בפועל, כדברי כב' השופטת (בדימ') נאור : "בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ככל שהפציעות חמורות יותר עד כדי פסע ביניהן לבין המוות נקבע כי יש מקום להשית מאסר בפועל אף לא בעבודות שירות כדברי כב' השופט (בדימ') מ. חשין ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, מיום 21.4.05, שאף הוא אוזכר על-ידי המאשימה: "לא נמצא לי כי בית-המשפט לתעבורה סטה באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת. יתר-על-כן, במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפסע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה." לצורך קביעת מתחם הענישה והעונשים ההולמים בתוך המתחם, אסקור את הפסיקה ,בין היתר, באמצעות בחינת פסקי הדין שאוזכרו או שהוגשו על-ידי הצדדים: ברע"פ 8588/16 משה נ' מדינת ישראל, מיום 8.11.16, שהגישה המאשימה, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, סטייה מנתיב ונהיגה במהירות בלתי סבירה.

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין מאסר קצר בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה של מספר חודשים ברף התחתון כשהרשלנות נמוכה והפגיעה אינה קשה ועד לפסילה ממושכת של מספר שנים ועד 8 שנים מאסר על תנאי וקנס.

<#6#> גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלה של ממש לגוף ונזק לרכוש וכן שימוש ברכב ללא רשות בעלו.

כתוצאה מכך שהנאשם לא ציית לאור האדום נגרמה התאונה בה נחבלו בחבלות של ממש הן הנאשם והן נהג הרכב המעורב.

מכתב האישום עולה כי הנאשם, מסיבה לא ברורה, לא נתן דעתו לדרך וחצה את קו העצירה באור אדום וכתוצאה מכך חסם את דרכו של הרכב המעורב שהגיע משמאלו ופגע בו. לא התעלמתי מכך שלנאשם עבר תעבורתי שאינו מקל בנסיבות העניין ואשר כולל כאמור, הרשעה בעבירה דומה של גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלה של ממש.

...

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל הטיעונים, הן לחומרא והן לקולא, תוצאות התאונה וחומרת הפגיעות, חומרת העבירות, נסיבותיו המשפחתיות והכלכליות של הנאשם, עברו התעבורתי של הנאשם ונטילת האחריות על מעשיו, אני גוזרת את דינו כדלקמן: אני פוסלת את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים בפועל.

אני דנה את הנאשם למאסר לתקופה של 4 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר.

בין היתר הורשע בעבירות דומות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול (2 הרשעות משנים 2016 ו-2014), נהיגה במצב השולל שליטה ברכב (הרשעה משנת 2015) חגורה, פקיעת רישיון נהיגה, גרימת תאונת דרכים (הרשעה משנת 2006), רמזור אדום, גרימת חבלה של ממש בתאונת דרכים (הרשעה משנת 1983) ועוד.

...

בהתאם אני סבור, שיש להרחיק את המשיב מהכביש לתקופה משמעותית על מנת להגן על ציבור המשתמשים בדרך.

עם זאת, נוכח הכרסום הראייתי המסוים, ומצבו הרפואי של המשיב אני סבור, שיש לקצוב את תקופת הפסילה.

בהתאם, אני מורה על פסילתו של המשיב מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 5 חודשים מיום הגשת הבקשה ( 18.01.22 ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של רשלנות, גרימת נזק, אי מתן זכות קדימה ברמזור אדום, גרימת חבלה של ממש, נהיגה בשיכרות וכן אי מסירת פרטים.

...

] לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 29792-04-11, כבוד השופט: א' כהן) מיום 1.6.2011 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (תד (י-ם) 5540-07-10, כבוד השופט א' טננבוים), וכן בקשה לעיכוב ביצוע.

לאחר שעיינתי בבקשות ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דינן של שתי הבקשות – בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

מטעמים אלו בלבד דין הבקשה להידחות.

מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה השילוב של תאונת הדרכים החמורה שנגרמה עקב נהיגה בשכרות והעובדה שהמבקש ניסה להימלט מזירת התאונה, מצדיק במקרה זה את העדפת שיקולי ההרתעה ואת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. אשר על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בית המשפט המחוזי העמיד את הפסילה על 6 חודשים וקבע כי "מיתחם הענישה, אמור להיות, ברף התחתון עונש המינימום – 3 חודשי פסילה ולא 9 חודשים, כפי שקבע בימ"ש קמא. קביעת עונש מינימום על ידי המחוקק, מבטא את הרף התחתון של מיתחם הענישה ומכאן נידרש בימ"ש לקבוע רק את הרף העליון של המיתחם". · עפ"ת (חיפה) 24314-01-15 מדינת ישראל נ' זגדון (19.2.15): המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה רשלנית, אי ציות לרמזור אדום, אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, וגרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש .

...

לאחר שבחנתי את נסיבות העבירות בתיק שבפני, לאחר שקבעתי כי רשלנות הנאשם אינה ברף הנמוך, ולאחר שנתתי דעתי לחומרת הפגיעה בנהג המעורב, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם כולל פסילה בת 4-18 חודשים לצד ענישה נלווית.

עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה 4 חודשים.