<#3#>
פסק דין
העירעור בתיק זה נסב תחילה בעקרו על הכרעת דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת רונה פרסון) (להלן: בית משפט קמא), בתת"ע 2866-04-12 מיום 3.3.16, בגדרה הורשע המערער בבצוע עבירה של נהיגה בקלות ראש וברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) ו- 38 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), בעבירה של גרימת נזק לאדם ולרכוש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 (להלן: תקנות התעבורה) וסעיף 68 לפקודת התעבורה ובעבירה של סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה (להלן: הכרעת הדין).
בגזר הדין מיום 10.3.16 השית בית משפט קמא על המערער קנס בסך 2000 ₪, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה תקופה של 100 ימים בפועל, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה ל- 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים (להלן: גזר הדין).
...
בא כוח המשיבה:
לאחר ששמעתי מפי חברי את נסיבותיו האישיות, החריגות והמיוחדות של המערער, ונוכח חלוף פרק זמן ניכר מאז ביצוע העבירה, כמו גם בהינתן עברו התעבורתי הלא מכביד של המערער, ולאור המלצת בית המשפט, אני משאיר לשיקול דעת את האפשרות להתערב במידת מה בעונש הפסילה בפועל שהוטל על המערער ומזכיר כי עסקינן בעונש פסילה מינימאלי של 90 יום, אשר סטייה ממנו מחייבת נימוקים מיוחדים שיירשמו.
אני סבור שניתן להוסיף את מחדלי החקירה בתיק וחברי מסכים כי היה מחדל חקירה בתיק, בכך שלא נתפס הצמיג של רכבו של המערער, בהתאם להנחיות קצין הבוחנים הראשי של משטרת ישראל, שצורפו להודעת הערעור.
בסופו של דבר גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים, כאמור לעיל.
סיכומו של דבר, הנני מורה על דחיית הערעור על הכרעת הדין, בהסכמת המערער, ומקבלת את ערעורו של המערער על גזר הדין ומורה בד בבד על ביטול עונש הפסילה בפועל שהושת על המערער בגזר הדין.
