נגד המשיב הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, גרם חבלה של ממש, היתנהגות הגורמת נזק, ואי מתן אפשרות להולך רגל במעבר חצייה להשלים חצייה בביטחה עבירות לפי הסעיפים 62(2), 38(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) 1961, (להלן:ה"פקודה") ביחד עם תקנה 21 ב(2), 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961.
המשיב מאשר בחקירתו במישטרה כי הבחין בחבורת ילדים עומדת על המדרכה מימין "פיתאום ירד ילד ונגע במראה ימנית שלי" (ש' 12-13 להודעת נהג תחת אזהרה) .
לו הייתה עושה כן, יכולה הייתה ללמוד כי בנגוד לטענה כי הולכת הרגל הייתה מורדמת מונשמת הרי מהתעוד הרפואי הקיים בתיק מיום 1/11/19 ומיום 13/11/19 עולה תמונה אחרת.
בתעוד הרפואי מיום 1/11/19 צוין "בת 73, צלולה ועצמאית, סובלת הגיעה למיון לאחר שנדרסה על ידי רכב, עם פגיעת ראש, חזה ורגל שמאלי בהגעה ובהמשך די יציבה המודינמית, בהכרה, משתפת פעולה היטב, לא הזדקקה להנשמה בשום שלב (ההדגשה אינה במקור – ר.ב.פ.)"
בתעוד הרפואי מיום 13/11/19 צוין כי המעורבת ".. במהלך האישפוז הובחן תסחיף ראתי שבגללו אושפזה במחלקה פנימית לצורך איזון וטפול אנטיקואגולנטי ..מישתחררת במצב כללי טוב עם ההמלצות: ... – פיזיוטראפיה נשימתית, מכייחים... – חמצן במשקפיים 2-3 ליטר לדקה לפי צורך... – זקוקה לשקום – מעברים באמבולנס.. – המשך טפול בנוגדי קרישה עד לניידות מלאה..."
מעבר לתעודות הרפואיות המצויות בתיק אין כל תעוד המלמד כי הולכת הרגל הייתה מונשמת ומורדמת כתוצאה מהתאונה.
...
אני מקבלת את טענת המאשימה כי מעורבות המשיב בשתי תאונות דרכים בהם נפגעו הולכי רגל, בפרק זמן קצר של 30 ימים, כאשר תוצאות התאונה השנייה קשות –מעידה על מסוכנות.
לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפניי, נתתי דעתי למצב החירום הקיים כיום במדינה, העובדה כי המשיב הוגדר כעובד חיוני, עברו התעבורתי של המשיב אולם מנסיבות התאונה ותוצאותיה והעובדה שמדובר בתאונה שנייה תוך חודש של פגיעה בהולכי רגל, עולה מאליה מסקנה בדבר מסוכנות בולטת בדבר נהיגת המשיב.
אשר על כן אני מורה על פסילת המשיב עד תום ההליכים המשפטיים וקוצבת את תקופת הפסילה למשך 6 חודשים מיום 31.3.20.
