נהיגה בזמן פסילה - עתירת מאשימה לעונש

האשם צירף את תיק בית המשפט השלום ברמלה (ת"פ 30674-02-17), והודה במסגרת כתב האישום המתוקן, בכך שנהג בזמן פסילה ביום 11.2.17, בשעת אחה"צ בכביש 6 לכיוון צפון, ברכב מסוג סקודה והסיע בתוך כך 4 תושבי האיזור, ללא אישורי שהייה כדין, בתמורה לסך של 450 ₪.

בתיק המוביל, עתרה התובעת למיתחם עונשי שנע בין 4 חודשים ועד ל-12 חודשים ובתיק הצירוף, עתרה למיתחם עונשי, שנע בין 8 חודשים ועד 24 חודשים, שכן מדובר בהסעת שב"ח בנסיבות מחמירות לצד נהיגה בזמן פסילה.

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, עמדתי על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים והפגיעה בהם, בשים לב למדיניות הפסיקה הנוהגת, מצאתי לקבוע, כעתירת התביעה, שני אירועים, כאשר מעשיו של הנאשם בכל אישום מהווים אירוע נפרד, לאור השוני בכמות השב"חים, המועד השונה והעובדה שבאישום מושא תיק הצירוף נהג הנאשם בפסילת רישיון.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם, מיום 12.2.17 ועד ליום 17.5.17 (כאמור התחשבתי בקביעת העונש גם בתקופה בה שהה הנאשם באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים).

לאור ההליך הטיפולי שעבר הנאשם, ולאור הודאתו באשמה, עתרה התביעה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המיתחם.

במקרה דנן, לאור הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים, ולאור פוטנציאל הנזק המשמעותי לחיי אדם, תוך הפגנת זילזול בוטה בבית המשפט המחוזי ובהחלטותיו, בשים לב גם לעבירה הנוספת שענינה נהיגה בזמן פסילה, שכשלעצמה מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל - מוצא בית המשפט לאמץ את מיתחם הענישה אליו עתרה התביעה, ולהעמידו כך שנוע בין 15 ועד 30 חודשי מאסר בפועל.

...

מכל מקום, החזרה על העבירות מביאה למסקנה, כי שיקולי השיקום של הנאשם נסוגים מפני האינטרס הציבורי, במקרה זה. "שיקום" אינו בגדר מילת קסם, שתביא, בכל מקרה, לחריגה לקולה ממתחם העונש ההולם.

סיכומו של דבר, אין נימוקים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה הראוי בענינו של הנאשם דנן.

אשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה, מוצא בית המשפט, כי לאור חומרת המעשים, ובפרט, שהנאשם עבר העבירות בסמוך לשחרורו ממאסר בגין עבירות דומות; כאשר הוא נוהג ללא רישיון נהיגה; ובזמן פסילה שהוטלה עליו בבית המשפט המחוזי; ולאור הרשעות תעבורתיות נוספות בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת; ולאחר ששבע שנות פסילת רשיון נהיגה לא היה בהן כדי להרתיע את הנאשם – אין מנוס מהמשך הרחקת הנאשם מנהיגה ברכב מנועי, לתקופה משמעותית ביותר.

טיעונים לעונש: טיעוני מאשימה לעונש ב"כ המאשימה טען כי שמדובר בנאשם שהנו בלתי מורשה כלל בפעם הרביעית והגדיל לעשות ואף נהג בפסילה בפעם השלישית.

לפיכך, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם את הרף העליון של מיתחם הענישה ביחס לרכיב המאסר, פסילה ארוכה בת שנים, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה על תנאי וקנס.

  נראה על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)).

...

בעפ"ת (מחוזי חיפה) 59233-05-15, יוסף גואר נגד מ"י, כב' השופטת רונית בש, ניתן ביום 10.6.16, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה וללא ביטוח, בית משפט גזר עליו חודשיים מאסר בפועל, הפעלת 7 חודשי מאסר מותנה במצטבר, 5 חודשי מאסר מותנה לשנתיים מיום שחרורו, ושנתיים פסילה, דובר בנאשם שבעברו שתי הרשעות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והערעור נדחה וכך נקבע שם : "כך גם במקרה דנן, מן הראוי ליתן קדימות לאינטרס הציבור על פני נסיבותיו האישיות של המערער ושיקולי שיקומו, זאת בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע ועברו התעבורתי, כל שכן נוכח העובדה שהמערער לא החל להשתלב בהליך טיפולי. לפיכך ונוכח התנהלות העבר של המערער, הרי שלא ניתן לקבוע כי המערער השתקם או כי קיים סיכוי של ממש כי ישתקם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. אשר על כן, בנסיבות העניין, אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל סיכוי לשיקומו של המערער.

מתחם עונש ההולם לאור חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ושילובן, לנוכח קיומן של שתי פסילות בפועל נשוא הפסילה דנן אחת מהן בגין קטלנית, לנוכח הערכים החברתיים שנפגעו, לאור מדיניות הענישה הנהוגה, לאור הישנות העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן ביחס לרכיב המאסר נע בין מאסר בפועל של 6 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : משיתה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים מאחורי סורג ובריח.

ב"כ הנאשם עתר למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המיתחם ולהסתפק במאסר קצר כמשך ימי מעצרו בבית מעצר ופסילה רישיון נהיגה ברף התחתון של המיתחם.

למבקש 46 הרשעות קודמות המלמדות "על תפיסה לקויה של ההיתנהגות וההתנהלות הראויה בכבישי ישראל, בעוד שמעשיו היו עלולים לגרום בנקל לפגיעה ברכוש או בנפש. גם לאחר שנתפס, פעם אחר פעם, לא נימנע מלהמשיך ולעבור עבירות תעבורה. את האשמה על כך, הוא מבקש להטיל באופן תמוה דוקא על הרשויות." רע"פ 1690/22 ת'איר מסרי נ' מדינת ישראל (נבו 17.03.2022)‏‏ המבקש הורשע, על פי הודאתו, ב-6 כתבי אישום שצורפו ב-4 עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח וכן עבירות נילוות (רכב שנאסר לשימוש ועוד).

שם, דובר במבקש שלחובתו 90 הרשעות קודמות בתעבורה ובעניינו נקבע כי הנו "עבריין תעבורה סדרתי ומכאן כי העונש שנגזר עליו עושה עימו חסד רב". עפ"ת (מחוזי מרכז) 23423-03-23 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (03.05.2023) - המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה ראשונה של נהיגה בזמן פסילה (למשך 30 חודשים).

...

לאור כל האמור, אמקם את עונשו בתחום השליש הראשון של מתחמי הענישה.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל – לריצוי בדרך של עבודת שירות בתיק תת"ע 7534-12-22 מאסר בפועל לתקופה של 15 ימים.

העתק החלטתי יועבר לממונה על עבודות השירות.

ביחס לרכיב הפסילה, ומאחר ומדובר בנהיגה ראשונה של הנאשם בזמן פסילה, עתרה המדינה ל- 9 חודשי פסילה בפועל כעונש הולם לצד רכיבי ענישה צופי פני עתיד.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים: "בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק." במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע: "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מיתחם הענישה המתאים למקרה הנידון.

...

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, אך ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ולאור עברו התעבורתי של הנאשם (שאינו עבר קל), נכון בעיני בהתחשב גם בהודאתו , נורמטיביות חייו ומקצועו לגזור תקופת פסילה בת 9 חודשים כפי שעתרה המדינה בפרשה זו. אני מחליט לקבל את בקשת ההגנה בכל הקשור לסיווג הפסילה כך שלא תחול על הפעלת ציוד מכאני הנדסי באיזור בו עובד הנאשם, שכן המדינה בתקופת מלחמה, ואני רואה בסוג העבודה של הנאשם ככזה התורם לאינטרס הציבורי אם ימשיך לעסוק בה בזמן ריצוי פסילתו.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.