נהיגה בזמן פסילה - עונש חמור עקב עבר תעבורתי

לאור חומרת העבירה שביצע הנאשם ולאור עברו התעבורתי, החליטה משטרת ישראל לעצור את הנאשם ומיום 25.11.21 הוא עצור מאחורי סורג ובריח ללא חלופת מעצר.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'". על כן, נקבע בפסיקה עניפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)).

...

אני סבור שנוכח הנתונים לעיל, מתקיימות נסיבות מיוחדות ונכון יהיה לצמצם במידה מעטה את משך הפסילה בפועל שייגזר על הנאשם בתיק זה למשך 7 שנים, כאשר פסילה זו תצטבר ולא תרוצה בחופף לכל פסילה אחרת התלויה כנגד הנאשם.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

ב"כ המדינה היה מודע לתסקירו החיובי של שירות המבחן אשר המליץ על ענישה בעלת אופי שקומי, אך סבר כי למרות המלצות אלה, אין הצדקה לענישה בעלת אופי שקומי נוכח עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'". על כן, נקבע בפסיקה עניפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)).

...

בנסיבות אלה, מידת הפגיעה בערך המוגן היא בינונית, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשות אחודות אלה, ינוע בין 2 חודשי מאסר (ולו בעבודות שירות) ועד ל- 14 חודשי מאסר בפועל.

כדי שלא לפגוע ביכולתו של הנאשם לפרנס את משפחתו (על רקע החלטתי לפסול את רישיונו לתקופה מוחשית), אני נמנע מרכיב השל"ץ. אני מוצא תקופת פסילה בת 18 חודשים, תקופה הולמת לצירוף של תיקים אלה, כאשר פסילתו המותנית תופעל במצטבר.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין) והכל תוך 3 שנים מהיום.

במהלך הדיון בעירעור, לאחר שנשמעו טענות הצדדים והערות בית המשפט, בהסכמת המאשימה, העמיד בית המשפט העליון את עונשה על 33 חודשי מאסר בפועל, זאת על מנת לאפשר לבתה הפעוטה של המערערת לשהות לצדה בתקופת מאסר על פי נוהלי שב"ס. בע"פ 1512/19 עכאשי נ' מ"י (4.12.19), נדון עירעורו של נאשם אשר הורשע בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, גרם מוות ברשלנות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ושיבוש מהלכי משפט.

באשר לרישומי התעבורה הקודמים, הרי שלאורך עשרים השנים האחרונות צבר הנאשם לא פחות מ-27 הרשעות בתחום זה, לרבות בעבירות חמורות של נהיגה ללא רישיון בר תוקף, שימוש שלא כדין בטלפון נייד במהלך הנהיגה, סטייה מנתיב נסיעה, אי ציות לתמרור, נהיגה באור אדום ונהיגה בקלות ראש.

לצד עונש המאסר מתחייבת גם פסילה ממושכת ברוח הפסיקה שהוצגה לעיל, הן בשל הרף הגבוה של הרשלנות שהפגין הנאשם, הן לנוכח עברו התעבורתי והן לנוכח היתרשמות שירות המבחן מגורמי הסיכון בנהיגתו.

...

לצד מסקנה זו, ראוי להדגיש כי הענישה לה עתרה המאשימה במסגרת הסדר הטיעון הינה ענישה מתונה, אשר אין בה בנסיבות העניין משום מיצוי הדין ואשר נותנת ביטוי מלא לנסיבות השונות לקולה דוגמת העבר הפלילי הנקי, נטילת האחריות והחיסכון הכרוך בניהול המשפט.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח עברו התעבורתי העשיר של נאשם 1 ולנוכח חלק מהנתונים המפורטים בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, בניכוי ימי המעצר מיום 28.6.20 ועד יום 1.7.20.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'". על כן, נקבע בפסיקה עניפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)).

עוד מצאתי כנכונה את בקשת הצדדים להפעיל את המאסר המותנה התלוי כנגד הנאשם במצטבר, נוכח סמיכות ביצוע העבירות החמורות של נהיגה בפסילה וכבלתי מורשה, ולאור עברו התעבורתי המכביד של הנאשם, כך שבסה"כ יירצה מיום מעצרו 23 חודשי מאסר בפועל.

...

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא בינונית עד בינונית/גבוהה, ולכן אני קובע כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר לתקופה בת 4 חודשים ועד עונש מאסר לתקופה בת 16 חודשים.

עוד אקבע כי עת יירצה הנאשם את שנת פסילתו האחרונה, יהיה רשאי הוא ללמוד נהיגה ללא מגבלה אך יוכל לקבל את רישיון נהיגתו רק לאחר סיום ריצוי כלל פסילותיו ובכלל זה הפסילה שתיגזר בגזר דין זה. אני מחליט להפעיל את הפסילה המותנית התלוייה כנגד הנאשם באופן בו מחציתה תהיה מצטברת ומחציתה חופפת כך שבסה"כ יירצה הנאשם כתוצאה מגז"ד זה 6 וחצי שנות פסילה במצטבר לכל פסילה אחרת התלוייה כנגדו היום.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 6 שנים.

הנני גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו הנוכחי.

טיעוני הצדדים לעונש: ב"כ המאשימה בטיעוניו, הפנה לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם ולעברו התעבורתי - הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 1997 ולחובתו 17 הרשעות קודמות לרבות הרשעה משנת 2015 בעבירה דומה של נהיגה תחת השפעת חומר משכר.

קביעת עונשו של הנאשם בתוך מיתחם העונש ההולם בעת גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך המיתחם, אתחשב בקיומן של נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה: · לחובתו של הנאשם עברו התעבורתי – הכולל הרשעה אחת בעבירה דומה (אך קלה יותר) - ביום 23.07.2015 נגזר דינו בעבירה של נהיגה תחת השפעת חומר משכר והוא נדון לעונשי פסילה בפועל למשך 10 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

נוכח עברו התעבורתי של הנאשם הכולל הרשעה קודמת דומה, היה ראוי להשית פסילה העולה על פסילת המינימום – אך נוכח המצב הביטחוני כאמור ושירותו הצבאי של הנאשם – תוטל ענישה, ברף התחתון של המיתחם.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשיכרות או עבירה בנגוד לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה או סרוב להיבדק בדיקת שיכרות.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בתיק זה מתחיל ממאסר על תנאי ומגיע עד 12 חודשי מאסר בפועל, ופסילה בפועל לתקופה המתחילה מ- 24 חודשים ומגיעה עד ל-60 חודשים, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.

אני דוחה את טענת המאשימה ולפיה בשל ההכשלה היזומה של הבדיקה, נסיבות ביצוע העבירה הן ברף הגבוה של החומרה ולכן מתחם העונש ההולם מתחיל מ-3 חודשי מאסר בפועל.

אני סבורה כי יש נכון לעת הזו, שעה שהעבירה בוצעה עוד ביום 03.02.23, בטרם פרוץ המלחמה, יש למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות או עבירה בניגוד לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה או סירוב להבדק בדיקת שכרות.