נהיגה בזמן פסילה עבירה פלילית

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז ת"ד 877-04-16 מדינת ישראל נ' שבירו תיק חצוני: 39587/2015 בפני כבוד השופטת בכירה אטליא וישקין מאשימה מדינת ישראל נאשמים יחזקאל שבירו להלן נימוקי גזר הדין: הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בגרימת תאונה עת נהג בכביש 42 לדרום. הנאשם לא שמר מרחק מספיק והיתנגש עם חזית רכבו בחלק האחורי של רכב פרטי, נהוג בידי שלמה שוריאן, אשר נסע לפניו, (להלן: "המעורב"). בתאונה נגרמה פציעה קשה למעורב כמתואר בכתב האישום: "בעקבות טרנסקציה של חוט השידרה הועבר המעורב לניתוח דחוף לקיבוע עמוד השידרה. בהמשך, עקב קונטוזיה ריאתית וקושי גמילה מהנשמה עבר פיום קנה והועבר למחלקת שקום נשימתי בביה"ח 'שיבא' ולאחר מכן למחלקת שקום נורולוגי. בעקבות קולקציה נרחבת באיזור הניתוח עבר ניתוח נוסף של הטריית הפצע ונותר משותק לחלוטין בגפיו התחתונות". כמו כן, בנסיבות התאונה נהג הנאשם ברכב ללא רישיון נהיגה תקף באשר רישיונו פקע בשנת 1989 וכן נהג בפסילה אשר הוטלה עליו בנוכחותו בביהמ"ש לתעבורה בפ"ת בתיק 9122-01-14 (פסילה למשך 20 חודשים). הנאשם הורשע בעבירות של: · נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. · גרימת חבלה של ממש ע"פ ס' 38(3) לפקודת התעבורה. · נהיגה כאשר תוקף רישיון נהיגה פקע מעל 6 חודשים- עבירה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה. · נהיגה ברכב ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2א לפקודת הביטוח רכב מנועי. · אי שמירת מרחק- עבירה לפי תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה. · נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיפים 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה. טיעוני התביעה: לעניין עבירה של גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלות קשות, טענה התביעה למיתחם ענישה שנע בין מאסר לתקופה שהיא ברת המרה בעבודות שירות, למספר חודשי מאסר בפועל. בהפנותה לרף התוצאה ונכותו של המעורב- 100% ביקשה לגזור עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת. אשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה – התביעה הפניתה לכך שמדובר לא רק בזלזול החותר תחת אושיות שילטון החוק ומערכת המשפט, אלא שביקשה להדגיש את החומרה היתרה של נהיגה בזמן פסילה וניסיון לחמוק תוך ביצוע עבירות פליליות אחרות וביניהן ניסיונו של הנאשם להטיל האחריות על בנו... לסיכום, התביעה ביקשה לגזור על הנאשם עונש שלא יפחת מ- 24 חודשי מאסר, הפעלת מאסרים מותנים באופן מיצטבר, הטלת מאסר מותנה שלא יפחת מ- 18 חודשים, פסילה מותנית, קנס מכביד ופצוי עונשי שלא יפחת מ- 50,000 ₪. כמו כן, ביקשה לגזור 10 שנות פסילת רישיון נהיגה. ההגנה מפנה לכך שלגרימת התאונה לא נלוו עבירות נוספות כגון נהיגה במהירות בלתי סבירה. כמו כן, מצביעה, על כך שהתוצאה שנגרמה – חבלות קשות איננה התוצאה האופיינית לתאונות של אי שמירת מרחק. הסניגור מבקש להיתעלם מגזרי הדין בהם היה ברור כי כפסע בין ניזקי המעורב לבין תאונות קטלניות וכן מבקש ליתן משקל נכבד למצבו הגופני הקשה של הנאשם. הסניגור מבקש לחפוף בין עונשי המאסר המותנה התלויים ועומדים כנגד הנאשם. הסניגור טוען למיתחם עונשי הנע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בפועל אלא שמבקש לחרוג לקולא ממיתחם הענישה בשל המפורט לעיל וכן כפי שיפורט בהמשך בגין היתנהלות התביעה אשר הכשילה אפשרות צרופו של תיק זה בפני בית משפט באשדוד. קודם לקביעת המיתחם העונשי אציין, כי אכן התייחסותו של בית המשפט לחומרת הפציעה הנה כפי המפורט בסעיף 4 לעובדות כתב האישום. מוסכם על הצדדים כי היום המעורב משותק בשתי גפיו התחתונות ואף לוקה בשאר פגיעות כמפורט בסעיף זה. אין מחלוקת בדבר התעוד הרפואי שמיום אשפוזו עד לשחרורו משיקום ביום 24.7.15. בית המשפט יתעלם מכל המפורט בתעוד רפואי אחר אשר לא נכלל בכתב האישום. במאמר מוסגר אציין, כי אינני שותפה לדעת ההגנה לפיה, אין המדובר במצב המסכן חיים. דעתי שונה – הצורך בשיקום נשימתי ובפיום קנה הנשימה כשלעצמם מהוים מצב בו סכנת חיים. בהתאם להוראות סעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מיתחם העונש ההולם מעשה העבירה שביצע הנאשם יש להיתחשב בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בבצוע העבירה ובריבוי עבירות. כאשר בקביעת מיתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, העקרון המנחה הוא ההלימה, דהינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות תנועה נוספות ולהעביר מסר באמצעות ענישה מחמירה על מי שבהתנהגותו מסכן משתמשי הדרך. הערכים המוגנים- בענייננו 2 ערכים מוגנים. 1. האחד הנו שלמות חייהם וגופם של עוברי דרך – מידת הפגיעה בערך זה גבוהה. כפי התעוד הרפואי שהונח בפניי. 2. הערך החברתי הנוסף שניפגע הנו שילטון החוק באשר עבירה של נהיגה בזמן פסילה מהוה הפיכת החלטות בית משפט לאות מתה. בעניינינו, מדובר ברף גבוה של פגיעה בערך המוגן – הנאשם בחר לנהוג כאשר רישיון נהיגתו פג תקופה של כ- 16 שנים! אף בעיניין זה מדובר ברף גבוה מאוד של פגיעה בערך המוגן. קביעת מיתחם הענישה הנאשם אשר בפניי, הורשע במספר עבירות, כאשר אחת העיקריות והחמורות שבהן היא נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף תקופה ארוכה ונהיגה בזמן פסילה. עבירה של נהיגה בזמן פסילה מדורגת כעבירה חמורה ביותר, המחוקק קבע בצדה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, 3 שנות מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, לפיכך יש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. בית המשפט סבור כי נהיגה בזמן פסילה משקפת היתייחסות של זילזול מוחלט בהוראות החוק וצוי בית המשפט. חומרתה של עבירה זו נובעת מהסיכון הרב לשלום הציבור, מאדם שנהיגתו עלולה לסכן את בטחון המשתמשים בדרך. כמו כן, מי שבחר לנהוג בזמן פסילה, בחר במודע לרמוס ברגל גסה את החלטת בית המשפט לה היה מודע, והפרת החלטת בית המשפט מהוה פגיעה בערך של שילטון החוק ובחובת כיבודו והציות לו. בית המשפט העליון, חזר ושנה כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה ראויה לענישה מחמירה. כך למשל: ב-רע"פ 4725/10 דניס דשבסקי נ' מדינת ישראל קבע כב'' השופט ג'ובראן: "היתנהגות שכזו דורשת ענישה משמעותית ומרתיעה שהרי בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" ב-רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט רובינשטיין: "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור". ב-רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מד"י , קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה: "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת היתייחסות של ביזוי החוק וצוי בית המשפט". כמו כן ברע"פ 6115/06, - מדינת ישראל נ' מוראד אבו –לבן, נפסק כי: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב..." בית המשפט קבע לא אחת, כי בעבירה של נהיגה בזמן פסילה העונש הראוי הוא מאסר בפועל ואף לא בדרך של עבודות שירות וזאת גם כאשר מאסא מותנה איננו תלוי ועומד כנגד הנאשם. כך למשל, בע"פ 324/88 אלעסם נ' מדינת ישראל שניתן ביום 30.10.88 בהרכב השופטים לוין, בך ומלץ נפסק, כי העונש הראוי ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ופסילה לתקופה ממושכת. זו הדרך היחידה למנוע מעשית הישנות עבירה זו. ראה לעניין זה גם רע"פ 3878/05 בן גוזי נ' מדינת ישראל, כב' השופטת פורקצ'ה מיום 26.05.05; רע"פ 2016/02 קנאטרי נ' מדינת ישראל, כב' השופטת שטרסברג כהן מיום 09.04.02; רע"פ 2932/02 יונס נ' מדינת ישראל, כב' השופטת דורנר מיום 09.05.02; רע"פ 4107/05 בן נון נ' מדינת ישראל, כב' השופט א' לוי מיום 2.06.05. ויפים לעניינו גם דבריה של כב' השופטת פורקצ'יה בבג"צ 5206/06 חכמון נ' הממונה על עבודות השרות שניתן ביום 11.10.06: "דעתו של בימ"ש זה כי העונש על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ולא בעבודות שירות. עבודות שירות אין בהן כדי למנוע המשך נהיגה בזמן פסילה. מי שנימצא נוהג בזמן פסילה אומר בעצם נהיגתו לביהמ"ש – הפסילה אינה מרתיעה... רק השמתו מאחורי סורג ובריח תימנע בפועל המשך נהיגתו בזמן פסילה. ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על העונשים המחויבים מנהיגה בזמן פסילה, וכוונתו לענישה מחמירה, לרבות מאסר בפועל, ולא בעבודות שירות... עצם הטלת עבודות השרות במקרה זה מנוגדת להלכה ולפסיקה."     מיתחם הענישה בגין עבירה של נהיגה בפסילה הנו בין 7 חודשי מאסר בפועל ועד  20 חודשים, כפי שקבעתי בפל"א 347-09-12, קביעה אשר אושרה ברע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל (מפי כ' השופט סולברג) ונקבע כי הנו מיתחם הולם. באותו מקרה, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וחרף פקיעת רישיונו שנים רבות. הוטלו עליו שנה מאסר בפועל, 4 שנות פסילה ופע"ת. ביהמ"ש העליון קבע כי: "העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות...". בע"פ 6492/12 שריף דיראווי נ' מדינת ישראל, הפחית ביהמ"ש העליון מעונשו של נהג שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח מ-30 חודשי מאסר בפועל ל-14 חודשי מאסר, במצטבר להפעלת מאסר מותנה של 6 חודשים- סה"כ 20 חודשי מאסר. יחד עם זאת, הוארכה תקופת הפסילה מ-5.5 שנים ל-7 שנות פסילה. ביהמ"ש נימק כי תקופת המאסר שהוטלה על הנאשם חורגת במידה מסויימת ממדיניות הענישה ההולמת ולפיכך הפחית מתקופת המאסר תוך איזון ע"י הארכת משך הפסילה. ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, אישר ביהמ"ש העליון מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים על מי שנהג בזמן פסילה, וזאת על אך היותו אב ל-10 ילדים, ולמרות המלצת שרות המבחן להמנע מהטלת עונש מאסר. בנוסף הטיל גם תקופת פסילה בפועל בת 3 שנים. ביהמ"ש קבע כי בנסיבות העניין, ונוכח החומרה העולה מעבריינותו החוזרת ונשנית של המבקש, העונש שהוטל עליו אינו חמור ככל ועיקר". ברע"פ 225/09 ריאן סרסור נ' מדינת ישראל, נדחה עירעורו של המבקש וביהמ"ש אישר  מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים על מי שנהג בזמן פסילה ובנוסף הטיל גם תקופת פסילה בפועל בת שנתיים. מדובר היה בנאשם רצדיביסט ובעל עבר תעבורתי מכביד.  ברע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מד"י, בית המשפט העליון אישר עונש של מאסר בפועל למשך 8 חודשים בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, על אף שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה לנאשם הנעדר עבר פלילי שלא ריצה מאסר מעולם וחרף נסיבות אישיות חריגות. לנאשם אשר לפניי יוחסה אף עבירה של נהיגה בקלות ראש ואי שמירת מרחק אשר תוצאתה תאונה בה ניחבל המעורב חבלה של ממש ברף הגבוה ביותר. ובראי הפסיקה: ברע"פ 1583/14 שמיר נ' מדינת ישראל בו נדונה תאונה עם תוצאות קשות (ולהזכיר בעניינינו נכות 100%). כב' בית המשפט העליון אישר בהחלטה מנומקת! גז"ד שכלל: 8 חודשי מאסר בפועל, 7 שנות פסילה. יש להדגיש כי השמת הנאשם במאסר התרחשה למרות שבפני שלוש הערכאות, הונחו חוו"ד פסיכולוגיות אשר דברו על מצבו הנפשי המעורער של הנאשם. (מטעמים מובנים לא אפרט בהרחבה תוכנן של חוות הדעת אך יש הכרח להעיר, כי בחוות דעת אלו, היה מקום לדיון נרחב בשאלת הסכנה שבהטלת עונש מאסר על נאשם בעל נתוני אישיות ספציפיים אלו...!

...

לסיכום הריני קובעת כי המתחם העונשי בעינינו בגין כלל העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 14 חודשי מאסר לבין 30 חודשי מאסר.

סוף דבר הדיון יידחה כמבוקש ליום 25.9.16 שעה 12:00.

התביעה תמסור החלטתי וכן המועד החדש לנאשם במסירה אישית".

כב' השופט מ. חשין כתב: "אין ספק כי שהיה בבית האסורים אינה מוסיפה רב בריאות לאסיר, אך השאלה שלעניין היא אם מקבל המערער בבית הסוהר טיפול כנדרש למחלתו. רופאי שירות בתי הסוהר מסכימים באשר למחלתו של המערער אך חולקים הם על קביעת המומחה מטעמו כי המשך שהותו של המערער בבית האסורים מסכן את חייו...". מסקנת רופאי השירות היא כי "מערך רפואי שב"ס יחד עם גורמי רפואה בקהילה מסוגלים להבטיח במקרה הנדון טיפול רפואי, מעקב ובירור רפואי הולמים". בתיתנו דעתנו לכל אלה, אנו סבורים כי אין במצב בריאותו של המערער כדי להצדיק הפחתה בעונשו.

העידר מחשבה פלילית: טוען ב"כ הנאשם כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה הנה עבירה הדורשת מחשבה פלילית ועל התביעה רובץ הנטל להוכיח קיומו של יסוד הנפשי אצל הנאשם לצורך הרשעתו.

...

פסילה או אין"(ע' 19 ש' 9-10 ) "לאחר מכן אמרתי לעו"ד ריאל אני אחזור אליך עוד מעט, אני רוצה לדבר עם הנאשם להסביר לו מה קרה בדיוק. הסברתי לנאשם טוב מאוד, הסברתי לו בשפה הערבית ששנינו מדברים שתי השפות עברית וערבית, הסברתי לו טוב מאוד שאתה לפי החקירה שלך במשטרה, גרסה שמסרת תפסו אותך בזמן נהיגה על ההגה ואתה הודית בחקירה ואתה כן הודית שאתה דובר עברית ומבין עברית והודת שהפסילה שלא הסתיימה 16 החודשים וכן נראה לי שהתייעצת עם עו"ד לפני החקירה, אותו עו"ד שייצג אותו בתיק של ה- 16 חודש, וכן הודית בהוצאת רישיון נהיגה בזמן הפסילה שהיה לך והסברתי לו מה משמעות ההודיה הזאת, מה משמעות הפסילה הזאת, הסברתי לו טוב מאוד, פירטתי את זה. אמר לי טוב, שאל אותי מה מתכוון, אמרתי לו עוד פעם זה תיק שאתה מודה, אתה לא יכול לשנות את גרסתך עכשיו. אמר לי טוב נתקדם. התקשרתי לעו"ד ריאל אמרתי לו שבתיק זה אני לא מנהל הוכחות לאור כל העובדות, ולאחר שיחה של עו"ד ריאל עם הנאשם, הנאשם אמר לי אני רוצה להודות. דיברתי עוד פעם עם עו"ד ריאל אמר לי שהנאשם רוצה להודות, לאחר שניתקתי את השיחה עם עו"ד ריאל עוד פעם דיברתי עם הנאשם, אמר לי כן אני מודה רוצה להודות. רציתי להזכיר עוד משהו, לאחר שדיברתי עם עו"ד ריאל בשיחתץ טלפון ולאור עמדת התביעה ביקשתי שיישלח לתסקיר. הסברתי לו גם משמעות הדבר הזה ואיך הוא צריך לשתף פעולה, ואיך הגישה שלו צריכה להיות שם, ואם הגישה תהיה שלילית מה הוא צפוי לקבל. הגענו לאולם בית המשפט, עמד על דוכן העדים פה, עמדתי פה לידו." ( ע' 20 ש' 1-17) " הנאשם נשאל על ידי כב' בית המשפט האם הוא מבין את משמעות הודאתו והוא אמר שכן.

לאחר שבחנתי את הפסיקה ,ההשתלשלות בתיק, טענות הנאשם, התרשמתי מעדותם של הנאשם ועו"ד שלבי מצאתי לדחות את הבקשה .

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ומאחר והמדובר במי שהודה ולקח אחריות מלאה במסגרת "ניכוי שולחן", ובהנתן שמדובר באב לשמונה ילדים, לוחם לשעבר בצה"ל שהפך נכה צה"ל לאחר שניפצע במסגרת שירות קרבי, ובהנתן שלנאשם גם עבר פלילי משנת 2017 בגינו ריצה מאסר ארוך, ולאחר שלקחתי בחשבון גם את עברו התעבורתי של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה חלקו הנמוך של מיתחם הפסילה אותו קבעתי, לא יכול להתקיים בפרשה זו נוכח העובדה כי המדובר בנהיגה שניה, שלישית ורביעית של הנאשם בזמן פסילה (שאוחדו אמנם להרשעה אחת) כאשר ברקע לחובת הנאשם נהיגה נוספת לגביה הורשע במסגרת עבירה פלילית שביצע.

...

יחד עם זאת, ללקיחת האחריות המלאה (בשלושה תיקים נפרדים) יש משקל רב בעיני, כך גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כמי שלחם למען המדינה ואף נפצע קשות במהלך לחימה זו. בשקלול הנסיבות לקולה ולחומרה, אני מחליט לגזור על הנאשם תקופת פסילה בת 20 חודשים אשר משקפת בעיני באופן ראוי את האיזון המתבקש בנסיבות.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה ( עבירה של נהיגה בזמן פסילה) והכל תוך שנתיים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך 3 שנים מהיום.

נסיבות: עבר מכביד, 2 עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה, רשיון נהיגה לא בתוקף 16 שנה, שתיים מהן בנהיגה בפסילה, שיכרות ברמה של 850 מקרוגרם (במקום 240), עבר פלילי שבעקבותיו ריצה מאסר בפועל.

...

נתתי דעתי לעובדה שהנאשם היה פסול בתיק זה מיום 10.7.18 ועד 30.1.22, סה"כ 42 חודשים ועשרים יום וסבורני כי יש להסתפק בפסילה אותה ריצה.

סוף דבר לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת עברו התעבורתי, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 3,000 ₪.

אני מורה על הארכת עונש פסילת רשיון למשך 7 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק תת"ע 12837-12-16 מיום 4.3.18 למשך שנתיים.

כעולה מעברו הפלילי והתעבורתי, הנאשם הורשע במסגרת תיק 59257-11-15, בבית משפט השלום בראשון לציון, גזר דין מיום 24.2.2016, בין היתר, בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה פוחזת, גניבת רכב, גניבה, התפרצות למקום מגורים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

...

בעפ"ת (מחוזי חיפה) 59233-05-15, יוסף גואר נגד מ"י, כב' השופטת רונית בש, ניתן ביום 10.6.16, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה וללא ביטוח, בית משפט גזר עליו חודשיים מאסר בפועל, הפעלת 7 חודשי מאסר מותנה במצטבר, 5 חודשי מאסר מותנה לשנתיים מיום שחרורו, ושנתיים פסילה, דובר בנאשם שבעברו שתי הרשעות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והערעור נדחה וכך נקבע שם : "כך גם במקרה דנן, מן הראוי ליתן קדימות לאינטרס הציבור על פני נסיבותיו האישיות של המערער ושיקולי שיקומו, זאת בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע ועברו התעבורתי, כל שכן נוכח העובדה שהמערער לא החל להשתלב בהליך טיפולי. לפיכך ונוכח התנהלות העבר של המערער, הרי שלא ניתן לקבוע כי המערער השתקם או כי קיים סיכוי של ממש כי ישתקם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. אשר על כן, בנסיבות העניין, אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל סיכוי לשיקומו של המערער.

מתחם עונש ההולם לאור חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ושילובן, לנוכח קיומן של שתי פסילות בפועל נשוא הפסילה דנן אחת מהן בגין קטלנית, לנוכח הערכים החברתיים שנפגעו, לאור מדיניות הענישה הנהוגה, לאור הישנות העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן ביחס לרכיב המאסר נע בין מאסר בפועל של 6 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : משיתה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים מאחורי סורג ובריח.