בין השנים 2004-2014 עסק הנאשם במתן שירותי מוניות, והכנסתו כנהג מונית בשנים אלו עמדה על סך של 1,440,000 ₪ לכל הפחות.
בנגוד לחוק הנאשם לא הודיע לפקיד השומה על פתיחת עסקיו, לא הגיש דוחות שנתיים על הכנסותיו בין השנים 2004-2014, לא ניהל ספרים על פי חוק, לא ניהל פנקסי חשבוניות, לא דיווח על הכנסותיו, היתחמק במזיד ובכוונה מתשלום מס, השתמש בכל מירמה ערמה ותחבולה בזה לא דיווח לפקיד שומה על הכנסותיו, והסב נזק לקופה הציבורית ולמערכת אכיפת החוק.
בתסקיר מיום 22.9.22 ציין שירות המבחן כי הנאשם מגיע בקביעות לכל המפגשים הטיפוליים ומגלה מחוייבות להליך הטיפולי אך מתקשה לגלות מעורבות אקטיבית.
...
בעניינו של הנאשם, לא הוצגו בפני נתונים המלמדים מתי התגלו העבירות שביצע, כך שאין בידי לקבוע כי היה בעניינו של הנאשם שיהוי אשר יש בו כדי להצדיק השפעה על המתחם, כמו גם הקלה בעונש.
לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות שבפני נע בין 7-18 חודשי מאסר בפועל, קנס הנע בין 30,000-150,000 ₪ וענישה נלווית.
ראו למשל: רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.2013):
"... לא ניתן לראות בהעדר היכולת לגבות מהעבריין את חוב המס, במישור האזרחי, משום הסרת המחדל על ידו או שיקול להקלה בעונשו (רע"פ 5557/09 שוסטרמן נ' מדינת ישראל (6.7.2009)).קבלת עמדתו של בא כוח המבקש, לפיה יש לראות בנסיבות האמורות כשיקול לקולא, עשויה לעודד נישומים אחרים לבצע עבירות מס, ולשמוט את הקרקע מתחת לעקרון ההרתעה, העומד בבסיס הגדרתן כעבירות פליליות. אף טענתו של המבקש, כי בסופו של יום, יזכו רשויות המס לקבל את כספי החוב בחזרה, אינה מובילה למסקנה, כי יש להקל בעונשו. המבקש מנע העברתם של כספים, אשר נועדו לקופת הציבורית, ובכך גיבש את חובו למשיבה. כעת מבקש הוא מבעלת חובו להמתין תקופה בלתי ידועה מראש, עד לפרעון החוב, ועוד לראות בכך טעם להקל בעונשו. איני סבור כי הדבר ראוי מבחינה מוסרית, וודאי שאין לעמדה זו כל עוגן משפטי...במרבית המקרים, עברייני המס הינם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי, אשר התדרדרו לביצוע העבירות בעטיו של מצב כלכלי קשה. אין די בנסיבה זו כדי להצדיק הקלה בעונשם."
ראו גם רע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל (9.3.14).
עונשו של הנאשם
סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים.