לא כל שכן כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור המכוונת כנגד שיקול דעתה של ועדת השחרורים לדחות בקשה לשיחרור מוקדם, שאין לאסיר זכות מוקנית לקבלו (רע"ב 3319/12 רחמיאן נ' מדינת ישראל (2.10.2012), בפיסקה 10).
בעניינינו, החלטתה של ועדת השחרורים שלא להורות על שיחרורו המוקדם של המבקש נשענה על תשתית עובדתית איתנה, ובפרט על הערכותיהם המקצועיות של הגורמים הטיפוליים ועל מידע מודיעיני שהוצג לה, כמו גם על עברו הפלילי העשיר של המבקש.
...
נוכח כל האמור קבע בית המשפט קמא כי החלטת הוועדה הייתה שקולה וראויה, ועל כן אין מקום להתערב בה.
טענתו המרכזית של המבקש במסגרת הבקשה דנן היא כי שירות בתי הסוהר דורש ממנו לעבור תהליך של שיקום וגמילה מסמים בשל כך שהורשע בעבירות סמים, הגם שכלל אינו משתמש בסמים, והא ראייה – הוא מרצה את עונשו באגף נקי מסמים.
המבקש טוען בהקשר זה כי בקשתו מעוררת שאלה כללית בנוגע לחיובם של מורשעים בעבירות סמים לעבור הליכי גמילה גם אם שאינם משתמשים בסמים , וכי הדבר מצדיק מתן רשות ערעור בעניינו.
כן טוען המבקש כי שגתה הוועדה כאשר קבעה שסירב לעבור הליך טיפולי בין כותלי הכלא, ומדגיש כי הוא נטל חלק בקבוצת טיפול למניעת רצידיביזם וכי השיקום המוצע במסגרת התוכנית הפרטית הוא המשך ישיר לטיפול שעבר במסגרת זו.
המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן היא אינה מעוררת שאלה כללית, ומדגישים בהקשר זה כי המבקש כלל לא נדרש לעבור הליכי שיקום וגמילה מסמים אלא הליך למניעת רצידיביזם, ומכאן שטענותיו של המבקש בנוגע לחיוב אסירים שאינם משתמשים בסמים לעבור תהליכי גמילה מסמים אינן רלוונטיות לעניינו.
כן טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, ומצביעים לשם כך על עברו הפלילי המכביד של המבקש (שמרצה כעת את מאסרו השלישי, על אף שהוא רק כבן 25), על כך שהפר בעבר את האמון שניתן בו ועל המידע המודיעיני השלילי בעניינו.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
בצדק סבר בית המשפט קמא כי זוהי החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
