נגיש תביעה בעוולת מטרד ליחיד ונבצע תיקונים

בתביעה דנן נתבעו סעדים שונים – חלקם סעדים למתן צו עשה, וחלקם סעדים כספיים, כאשר נטען כי מישפחת שטל גרמה מיטרד ליחיד, התרשלה, ביצעה עוולה של נגישה וכן עוולה של לשון הרע.

לכתב התביעה צורפו חוות דעת שם הוערכו עלויות התיקונים הדרושים - חוות דעת מיום 01.11.21 ערוכה על ידי מר אבנר כהן, מהנדס ביניין, בעיניין גג הבית, לפיה בשל בניית תוספת הבנייה ושינוי גג הרעפים שבוצע על ידי מישפחת דהן, נגרמת חדירה של מים לתוך בית משפט שטל.

...

הנתבעים בתיק זה, משפחת דהן, טוענים כי דין התביעה להיות מסולקת שכן כל מטרתו של הליך זה הינו מקצה שיפורים להליך שהתקיים אצל המפקחת.

לסיכום הבקשה התקבלה באופן חלקי.

מעשי הנתבעים עולים כדי הפרעה לשימוש במקרקעין, מכוח סעיף 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וכן עולים כדי עוולת מיטרד ליחיד, מכוח סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בהמשך, במסגרת מכתב מיום 1/4/2020 מטעם מפקחת מבנים לשימור בעריית תל אביב-יפו, גב' מנור בר טוב (להלן: "המפקחת"), פורטו העבודות אשר על הנתבעים לבצע בבניין לתיקון הליקויים, עד ליום 1/6/2021.

ככל שלטענת הנתבעים, התובע או מי מטעמו עושים שימוש בשטח שבחזית הבניין כחניה שלא כדין וללא אישור, עילת התביעה בגין היתנהלות זו מצויה בידי הערייה ולא בידי הנתבעים, וככל שהנתבעים טוענים כי בידם עילת תביעה אזרחית בגין שימוש בשטח זה כחניה (כגון מיטרד ליחיד, הפרעה לשימוש במקרקעין, או כל עילה אחרת), באפשרותם לתבוע את התובע או מי מטעמו בגין כך. במכתב המפקחת מיום 1/4/2020 (נספח 1 לתצהיר הנתבע 2 – נ/2) (להלן: "מכתב המפקחת") צוין, בין היתר, כי "יש לשתול צמחיה ולגנן את כל מקטע הגינה הקדמי. לא תאושר חנית רכבים בחזית קדמית". לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני סבורה כי מכתב זה נעדר כל נפקות בכל הנוגע לחניה.

פיצוי בגין ניזקי השפוץ והצבת הדוד במרפסת אחת מהדירות שבבעלות התובע התובע מבקש בכתב התביעה להורות לנתבעים לתקן את הנזק שניגרם לו, לטענתו, כתוצאה מהשיפוץ, ובכלל זאת תיקון סדקים בחלונות ובקירות.

...

אינני נדרשת להכריע בשאלה האם דרישת התובע לפיצוי בסך 3,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשיפוץ, הנה הרחבת חזית (הגם שעל פניו, אני סבורה כי התשובה לכך הנה שלילית, לאור העובדה שסעד זה נזכר בכתב התביעה), שכן ממילא התובע לא הוכיח נזקים נטענים אלה, והסכום הנטען על ידו – נטען בעלמא, מבלי שצירף ראיות כלשהן לתמיכה בו. אני דוחה אפוא את טענת התובע בעניין נזקיו הנטענים כתוצאה מהשיפוץ.

סוף דבר אני מורה על מתן צו מניעה, המורה לנתבעים ו/או למי מטעמם להימנע מכניסה לחניה, להימנע מעשיית כל שימוש בחניה, וכן להימנע מכל הפרעה לשימוש וההנאה בחניה מצד התובע ו/או מי מטעמו, ובכלל זאת להסיר את האדניות המותקנות על מעקה מרפסת דירת הנתבעים לכיוון החניה, להימנע משתילה ונטיעה בשטח החניה, לסלק כל צמחיה שכבר נשתלה על ידי הנתבעים או מי מטעמם בשטח החניה וטרם סולקה (ככל שקיימת כזו), וכן להימנע מהצבת מכשולים החורגים אל תוך שטח החניה כגון אדניות, מקלות, פחים, או כל גורם אחר, להימנע מהתזת מים וחול במכוון כלפי העושים שימוש בחניה, ומגרימת כל נזק לעושים שימוש בחניה או לרכביהם.

בנסיבות העניין, ולאור קבלת התביעה באופן חלקי בלבד, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

ביום 22/11/17, לאחר העברת התיק לדיון בבית משפט זה, הוגש כתב תביעה מתוקן העותר למתן צו קבוע שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש שלא למטרת מגורים בחלקה 25, וחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין מיטרד ועוגמת נפש (להלן: "התביעה כאן").

התביעה עותרת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי לתובעים בסך 100,000 ₪ בגין עוולת מיטרד ליחיד לפי פקודת הנזיקין ובנוסף, פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

מעדות גליה בדיון (עמ' 20 ש' 13-17) עולה כי מחודש יוני 2019 אין רישיון תקף מהסיבה שצריך להנגיש חדרים לפי חוק הנגישות.

בעיניין אתא לעיל הודגש כי מרכז הכובד בדיני הנזיקין בכלל ובדיני המיטרד בפרט, הוא הנפגע והפגיעה ממנה נפגע, ולנקודת ראות זו יש לתת ביטוי נאות - לא רק בקביעת הממצא, אם בוצעה עוולה אם לאו, אלא גם כאשר באים להכריע על מהותה של התרופה ההולמת.

...

סבורני כי די בקביעת הצו הזמני לקבוע, בכדי למנוע מטרד של פעילות מלון, שיש בו בכדי להשפיע על נוחות חייהם של התובעים בביתם.

סוף דבר התביעה למתן סעד קבוע מתקבלת והתביעה לסעד הכספי מתקבלת באופן חלקי.

בנוסף אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בגין מטרד ליחיד ובגין עוגמת נפש בסך כולל של 50,000 ₪.

היו תלונות אשר לא התקבלו מאחר והמדובר בבודות לגביהן חלה היתיישנות; בנוגע לעבודות נוספות נקבע כי אכן בוצעו עבודות בלא כל חריגה או סטייה מהיתר; ולעניין אחרות, נימסר כי בוצע תיקון בהתאם לדרישת הוועדה המקומית.

מיטרד בהתאם להוראות סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], "מטרד ליחיד הוא כשאדם מיתנהג ... או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהיתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק." מצאתי ממש בטענות הנתבע שהועלו בתביעה שכנגד (סעיף 13), לפיה התובעים ביצעו עוולת מיטרד בשל רעש שהקימו.

...

בהעדר ראיה קבילה אחרת, דין הטענה להוצאת לשון הרע – להידחות.

סוף דבר בהתאם להכרעה לעיל, שתי התביעות נדחו ברובן וכל אחת מהן התקבלה בחלקה הקטן בלבד, בסכום זהה של 5,000 ₪.

אני קובעת כי יש לקזז את הסכומים הנ"ל, וכפועל יוצא, אין מוטל כל חיוב על איזה מהצדדים לטובת הצד האחר.

בחוות־הדעת מטעם התובעת שנתן מר יעקב פטל נקבע שסכום הקף התיקונים הנידרש מהנתבעת על־מנת להשיב את המצב לקדמותו הוא 34,000 ש"ח. לדבריו, סכום ירידת הערך תלוי בשאלה קונסטרוקטיבית בעיניין דלת הכניסה, ויעמוד על 59,000 ש"ח או 118,000 ש"ח, תלוי בשאלה הקונסטרוקטיבית הנ"ל. לעומת זאת, חוות־הדעת מטעם הנתבעת שנתן מר יעקב מרזוק מכחישה את הנזקים הדורשים תיקון, ואף מצביעה על עליית ערך עקב שיפור פני הבניין, הנגישות ושינוי התב"ע. מטעם בית־המשפט מונה בתיק זה מר אייל שנהב כמומחה, ולהלן התייחסותו לנושאים העקריים: הרמפה ויצירת המדרגה בכניסה לבית התובעת הקמת הרמפה יצרה מדרגה באורך של 14 ס"מ בכניסה לבית התובעת.

גם מביקור בית־המשפט במקום לא היתקבל הרושם כי המצלמה הוצבה במקום שיש בו כדי ליצור עוולת מיטרד ליחיד, והטענה לעניין זה נדחית.

בעסקת המכר שבנידון מרובים היו המשתנים הנסתרים על המשתנים הנגלים, לרבות הצורך או הטעם לבצע תיקונים.

בית־המשפט מצא כי יש לחייב את הנתבעת בנזקי התובעת לפי ראשי הנזק הבאים: נזק בלתי־ממוני בסך 17,250 ש"ח; ירידת ערך הדירה, בקיזוז עליית הערך, בסך כולל של 21,744 ש"ח; תיקון ליקויים אשר אינם קשורים במדרגה, בסך 23,166 ש"ח. ובסך הכל – 62,160 ש"ח. סכום זה ישא הפרישי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל, וישולם בתוך 90 יום.

...

טענות הצדדים בדבר ירידת הערך התובעת טוענת שבעקבות הנזקים שלא באו על טיפולם הראוי, וחלקם אף נגרמו בעקבות חריגות שונות מהיתרי הבנייה שקיבלה הנתבעת, נאלצה התובעת בסופו של דבר "לברוח", כלומר למכור את דירתה ולעבור מהבניין.

הטענה בדבר קיזוז שווי הגשר נדחית.

תוצאות והוצאות התביעה מתקבלת חלקית.

משנדחתה רוב תביעת התובעת לאחר שנוהל הליך מלא, ומנגד הסכומים שבהם זכתה היו מבוססים היטב ומעוגנים כדבעי בחוות־דעת המומחה מטעם בית־המשפט, מצא בית־המשפט לשום את שכר הטרחה על־פי כפל התעריף המינימלי המומלץ, על בסיס הסכום שבו זכתה התובעת.