כך נפסק למשל בע"א 3133/18 עו"ד איל כהן בתפקידו כנאמן על נכסי החייב נ' דימטרי קוז'ימיאקין עת נדחתה עמדת הנאמן והכנ"ר לתשלום שכר טירחת הנאמן "מלמעלה": "איני רואה היגיון בשיטתם של הנאמן ושל הכנ"ר, לפיה יש לגזור את שכר הטירחה מהסכום הכולל הן את הסכום המיועד לנשייה והן את הסכום שנצבר 'בצד' עבור שכר טירחה. שיטה זו אינה אלא חישוב שכר טירחה על שכר טירחה" וכן "הסכמתו של החייב 'לצבוע' את הכסף עבור תשלום שכר טירחת הנאמן מוציאה אותו מגדר תקבולי מימוש במובן הרגיל והשכיח של הדברים".
וכן:
" יצויין כי החובה לערוך את חישוב שכה"ט 'מלמטה' (ולא 'מלמעלה') אין לה ולא כלום עם המאטריה הספציפית של חוק הפלת"ד אלא נשענת על עקרונות יסוד בדיני חיובים והיגיון צרוף". [ת"א (ת"א) 1749/01 מגורי כהן אהובה נ' עו"ד משה קמר].
בהנתן שתי פרשנויות מתקבלות על הדעת להיגד אחד ניתן להסתייע בעיקרון הפרשנות נגד המנסח: "כלל הפרשנות נגד המנסח הוא כלל פרשנות מושרש היטב בדיני החוזים הישראליים... הכלל ישים בנסיבות שבהן טקסט מסוים נותן לשני פירושים סבירים. במקרה כאמור יועדף אותו הפירוש מבין השניים הפועל לרעת האנטרס של המנסח" (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 7, 76).
...
ראויה לציטוט הנמקתו של כבוד השופט ורדי בת"א (ת"א) 165145/02 לפיה תוצאה זו נדרשת נוכח "...לשון החוק, מטרות ותכלית החוק והשיקולים שעמדו מאחורי החוק..." משאחרת נמצאנו מאשרים "גבייה כפולה", ומגיעים "לתוצאה לא סבירה, לא הגיונית ולא צודקת", שאף "עומדת בסתירה לתכלית החוק ומביאה לתוצאה העומדת בניגוד לתוצאה שאליה התכוון החוק, תוך פגיעה בנפגע באופן ש'ננגסת' ממנו נגיסה יתרה בכספים שמועדים לרווחתו". ראו גם ע"א 2238/00 מורגנשטרן נ' עו"ד פני גיל.
וכפי שנפסק לא פעם:
"...מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טרחה, החובה לנסח הסכם ברור פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטות את הכף לחובתו" (רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ. לילי פויכטונגר, פסקה 10 לפסק הדין, ניתן ב-15.09.2008).
משהמערער מצא לנכון להלין על כל קביעה וקביעה של בית משפט קמא, ומשחלק הארי של הערעור נדחה – איננו מוצאים לנכון לזכותו בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
