מתנה נאמנות משתמעת מקרקעין הענקת מתנה בנאמנות מתוך הסכמה משתמעת

התובעת הוסיפה לחילופין, כי היה וביהמ"ש לא ישתכנע שעסקינן בחוזה למראית עין הבטל מעיקרא, הרי יש לקבוע כי מכלל הנסיבות ניתן להסיק קיומה של נאמנות משתמעת אשר לפיה, יקיר מחזיק בנאמנות בנכס בעוד הזכויות בנכס נותרו בבעלות קטי ואליעזר - הנהנים.

קטי גם הבהירה, כי אין כל פסול בכך שבהסכם המתנה צוינה זכות ההורים (אליעזר וקטי) להמשיך ולהתגורר בנכס משך חייהם; הסכמה זו לא יכולה להעיד כי כוונת מירמה עמדה מאחורי הסכם זה, גם לא מכך שקטי הייתה חייבת כספים לבנק, שכן לפני העברת הזכויות לשמו של יקיר חוב זה סולק במלואו.

אזכיר, כי התובעת לא טוענת שהסכם המתנה נכרת מתוך כוונה להישתמט מתשלום החוב לתובעת, הרי באותו שלב בו התגבשה עסקת המתנה ונרשמה, עדיין לא ניתן פס"ד לטובת התובעת, אף האחרונה לא הגישה את תביעתה כנגד קטי ואליעזר.

השלישי, נראה כי עסקינן בהסכם מתנה במקרקעין וכידוע עד לרישום הזכויות על שמו של יקיר בפנקס הזכויות, המדובר הוא בהתחייבות ליתן מתנה, להבדיל ממתנה שהושלמה, שאותה ניתן לבטל כקבוע בסע' 5(ב) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968.

נאמנות משתמעת התובעת בגישה שאם יקבע כי הסכם המתנה אינו למראית עין, הרי לנוכח העובדה שאליעזר וקטי המשיכו לנהוג בנכס מנהג בעלים, אזי הזכויות בנכס נותרו בפועל בידי קטי ואליעזר.

...

מסקנתה של התובעת מרחיקת לכת ואינה מקובלת עלי.

למרות האמור, ובשים לב להתנהלותו של אליעזר ששינה לא אחת את גרסתו העובדתית דבר שתרם להארכת ההליך ולהשחתת זמן, אני סבור כי יש לחייבו בתשלום הוצאות משפט לטובת התובעת.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע טוען כי הסכים לרכוש את המבנה בסך 300,000 ₪, כאשר לא נערך חוזה בכתב, ואף לא דווחה העסקה לרשויות המס, אך סוכם כי לאחר תשלום מחצית התמורה ייחתם הסכם מכר מסודר.

הנתבעת, טוענת מנגד, כי נוכח יחסי הקרבה המיוחדים בינה לתובע, עומדת לה חזקת מתנה, אשר לא נסתרה על ידי התובע, כאשר התובע לא הביא כל ראיה לעיסקת המקרקעין הנטענת על ידו וגם לא העיד את החוקר הפרטי שלטענתו הוציא נסח רישום של המקרקעין.

לעניין זה, על פי ההלכה הפסוקה, העברת כספים יוצרת חזקת נאמנות הידועה כנאמנות משתמעת (implied trust או resulting trust כהגדרתן במשפט האנגלי), המחייבת את השבתם למשלם, כל עוד לא הוכיח המקבל עילה להחזקת הכספים.

החריג לכך הנו במקרים בהם קיימים יחסי קרבה מיוחדים המלמדים על חזקת מתנה כגון הורים וילדים, בהם הנטל הנו על הנותן להוכיח כי אין עסקינן במתנה (לפסיקה בעיניין זה ראה למשל: רע"א 8068/16 קטן נ' כהן [ניתן ביום 25.1.2018] (להלן: "הילכת קטן"); ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח (1) 801 (1994); ע"א 34/88 רייס נ' עיזבון המנוחה אברמן, פ"ד מד (1) 278 (1990); בע"מ 8203/17 פלוני נ' פלוני [ניתן ביום 14.6.2018]).

3 מתוך 4

...

על כן, באשר לסכומים במזומן דינה של התביעה להידחות, ואילו באשר לסכומים שהופקדו בדואר דינה להתקבל.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 108,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

]( יוסף עמרם נ' עו"ד איתן צחי (פורסם בנבו, 30.3.08 מושגית עשויה להווצר נאמנות משתמעת אף באשר לזכויות במקרקעין, ועל הסכם נאמנות הנוגע לזכות במקרקעין גם לא חלה דרישת הכתב ]עניין וואלס[.

לא הוסבר האם זו הפעולה עליה סוכם לטענתה והיא זו שלסברתה נכתבה במסמכים עליהם חתמה, או שמא זו הפעולה שהיא מאמינה כיום שניתן היה לעשות אז. הינה כי כן, אין התובעת טוענת – חתמתי על כל מיסמכי העברת הזכויות מתוך הבנה שהזכויות יירשמו על שם הנתבע אך לא התכוונתי לתת לו את המשק במתנה אלא שיחזיק את הזכויות במשק בנאמנות עבורי עד להחלטה אחרת שלי – אלא טוענת בערבוביה שלא הבינה על מה היא חותמת (משום שאינה יודעת קרוא וכתוב), שהיא הוטעתה לחשוב שהיא חותמת על דבר אחר (ולא פירטה על מה סברה שהיא חותמת), שנעשה לה מעשה מירמה על ידי הנתבע ועל ידי עו"ד ד', ולכאורה שכלל לא הבינה שהזכויות אכן יועברו על שם הנתבע.

...

הנתבע כפר בטענות התובעת וטען שיש לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות שכן העברת הזכויות על שמו נערכה כבר בשנת 2004 והושלמה בשנת 2009 ועל כך ידעו התובעת ויתר אחיו בזמן אמת (סעיף 6א לכתב ההגנה).

העולה מהמורם ומהמקובץ לעיל שלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם העברת הזכויות.

אשר על כן, דין תביעת התובעת לסעד הצהרתי ולביטול רישום הזכויות על שם הנתבע – להידחות.

סיכומו של דבר הוא שתביעת התובעת נדחית ואילו תביעת הנתבע כנגד אלמוני מתקבלת.

למרות שבית המשפט העליון מכיר בשקול הדעת הנתון לבית המשפט בקביעת הסעד הצודק בנסיבות העניין, סופו של דבר קובע בית המשפט העליון כדלקמן: "הינה כי כן, במסגרת דיון ב'גורלה' של רשות במקרקעין, על בית המשפט לידון ולהכריע במספר שאלות: האחת, האם הרשות הדירה, אם לאו; השניה – אם יקבע כי הרשות הדירה – האם היא בוטלה, אם לאו; והשלישית – אם יקבע כי הרשות בוטלה – האם יש להתנות את ביטולה בתשלום פיצוי. שעה שנקבע כי רשות היא הדירה ומבוטלת, וכי יש לפסוק פיצויים בגין ביטולה – ואף אם קביעות אלו התבססו על שקולי צדק – או אז יש לילך בדרך שהתוותה הפסיקה ולקבוע פיצוי אך בשווי השקעת ברי-הרשות בנכס ובהשבחתו." [ההדגשה שלי ט.פ.] לעניין הפצוי אותו רשאי בית המשפט לפסוק, ראה גם דברי בית המשפט המחוזי בעיניין עמ"ש [חי'], 12327-10-21, ס' 72, 73 לפסק הדין, כבוד השופטת ע' אטיאס, אשר מפנה לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון בעיניין בע"מ 1894/16 [פורסם במאגרים המקוונים] כדלקמן: "פסיקה אחרונה זו, עולה כי בית המשפט מוסמך משקולי צדק להתנות את ביטול הרשות בפצוי כספי, ואולם פיצויים אלו ייפסקו בגין ההשבחה ולא בגין אובדן הרישיון." הכרה ברשות בלתי הדירה בין פרטים, תהיה נדירה שבנדירה, ולעניין זה, אפנה לדבריו של השופט ניצן סילמן בעיניין עמ"ש 21082-07-19 [לא פורסם] כדלקמן: "על כן, רק במקרים נדירים תוכר רשות בלתי הדירה, וגם זאת בין רשות מנהלית לאדם פרטי; קרי, הכרת רשות בלתי הדירה בין פרטים תהיה נדירה שבנדירה." נאמנות משתמעת: חרף העובדה כי הצדדים לא העלו טענה זו מיזמתם, דומני כי יש מקום להביא את ההלכה הרלוואנטית בעיניין, שכן לטעמי, וכפי שיפורט בהמשך, בין אם נבחן את נסיבותיו של מקרה זה בהתאם לדיני הקניין, ובין ע"פ דיני הנאמנות, נגיע לאותה מסקנה, לפיה לתובעת זכות במקרקעין שבמחלוקת, זכות העולה על רשות למגורים, הנתנת לביטול, כפי שנטען על ידי הנתבעת.

מטבעו של חוזה נאמנות שאין בו פירוט רב של תנאי הנאמנות, אך חוזה נאמנות, כמו כל חוזה אחר, ניתן להשלמה לפי אומד דעת הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ואם איננו משתמע ממנו - מתוך הנסיבות (ש' כרם, "חוק הנאמנות, תשל"ט-1979" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"ג) 5, בעמ' 88).

הוסכם כי חלק מהכספים לבניית בית המגורים ינתנו במתנה, לכלל הצדדים, מאת הורי הנתבעים, וחלק נוסף, יגיע מכספים שהתקבלו ממכירת דירת ב..

...

התביעה לסילוק יד – התביעה נדחית.

התביעה לדמי שימוש – התביעה נדחית.

אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.

לגופם של דברים טען הנתבע, כי הדירה ניתנה לו במתנה אשר הושלמה עוד בשנת 1983, עת נרשמה על שמו בלישכת רישום המקרקעין.

יובהר מיד, אין המדובר בעניינינו בהסכם נאמנות "סטנדרטי", מקום בו לא קיים הסכם כתוב המפרט את הסכמות הצדדים בדבר קיומה של הנאמנות (ומנגד, לא קיים בין הצדדים גם הסכם מתנה בכתב).

המסקנה לפיה רישום הדירה על שם הנתבע בוצע במסגרת נאמנות משתמעת, נלמדת לטעמי לא רק מגירסת התובעת, אלא גם מראיות נוספות, בעלות משקל ממשי, המלמדות כי הדירה לא ניתנה לנתבע כמתנה.

לעניין זה נקבע בעיניין וואלס: "לעומת זאת, כאשר מדובר ביחסי מישפחה - קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה , כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה ,hayton and marshall, supra 271bogert, suprat, at; 434at). יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים) ([4] (1955) scanlon v. Scanlon) והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי מישפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה." יובהר כי איני מיתעלם מתהיות העולות מהתנהלותה של התובעת, אשר לא טירחה לערוך הסכם נאמנות בכתב ואף לאחר מכן, במשך שנים ארוכות ולאחר שלכאורה הסתיימו הקשיים מול בן זוגה דאז, לא פעלה לתקן את מצב הרישום של הדירה.

...

סיכום לאור כל המפורט, אני מקבל את התביעה העיקרית ומצהיר כי התובעת היא הבעלים של מלוא הזכויות הקניינות בדירה שברח' הנרקיסים 2/3 בנוף הגליל, הידועה כתת חלקה 5 חלקה 26 בגוש 17738, וזכאית להירשם כך בלשכת רישום המקרקעין, כפוף להמצאת המסמכים והאישורים הרלוונטיים.

מנגד, נדחית התביעה שכנגד במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 20,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים.