לאחר שהבקשה הועברה לעיון ותגובת המדינה, הוגשה ביום 20.12.22 תגובת היחידה החוקרת, שכרכה בתוכה, הן סרוב להשבת התפוסים, מן הטעם ש"אלה דרושים לצורך המשך חקירה", והן בקשה להארכת החזקת התפוס לפי סעיף 35 לפסד"פ, אשר מבוססת על פי ההלכה הפסוקה, לטעמה (אליה הפניתה בתגובתה) שקבעה, שקיימת סמכות לבית המשפט להעתר למתן האורכה המבוקשת, מעבר ל - 180 הימים שניתנו על ידי החוק, ועל אף שלא התבקשה בקשה מעין זו במהלך הימים שנקצבו על פי החוק.
בדיון שנקבע במעמד הצדדים ביום 29.12.22:
ההגנה שבה וחזרה על טיעוניה בכתב, סקרה את הפסיקה מטעם המשיבה והדגישה, שיש בה דוקא לחזק את בקשתה להשבת התפוסים, שכן, לו חשבה המדינה, שמדובר בתפוסים בעלי חשיבות וערך ניכר לניהול התיק והחקירה, או שמדובר בתפוס אשר מיועד להוות כראייה בהליך הפלילי, הרי שאז הייתה מזדרזת ומבקשת בקשה להארכת תוקף תפיסת התפוס, מה שלא מצאה לעשות כך, אלא רק לאחר הגשת הבקשה מאת המבקש.
המבקש -שמכיר את האם ואת המתלוננת בנסיבות היותו בעל תפקיד בעמותה ואשר עוזר במתן עזרה בהקשר למתלוננת בנוגע למיצוי זכויות של נכים בעלי לקויות מול חברת הביטוח- קנה את ביטחונה של האם ואף של המתלוננת, והאם אישרה כי יוכל להוציא את בתה לארוע משפחתי שערך, ובדיעבד הסתבר כארוע הכולל 5 חברים בני גילו של המבקש, שהיו בדירה ביחד עימה וההתנהלות שם, כך לטענת המשיבה, מבססת את העבירות המיוחסות לו וחלקה אף מתועדת באמצעות הטלפונים הניידים שנתפסו.
...
בסופו של דבר מצאתי להורות על השבת התפוסים ובתנאי כפי שפרטתי לעיל.
מורה על עיכוב החלטתי עד ליום 10.1.23, על מנת שהמשיבה תשקול האם ברצונה להשיג על החלטתי זו.
המסמכים שהוגשו בדיון על ידי המשיבה (עי/1, עי/2 והפסיקה), יושבו לידיה.
המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.