מתן עדות שלא בפני בעל הדין

בנסיבות שבהן ניתן פסק דין, שקבע קביעה בנוגע לצד ג' שלא העיד בפניו ולא היה בעל דין.

...

לאחר עיון בטענות הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל הערעור, כך שפסק דינו של בית משפט קמא יבוטל, וזאת מבלי שאני נדרשת כלל לגופם של דברים ואינני קובעת אם תוצאת פסק הדין נכונה אם לאו.

ככל שסברו הצדדים כי בכל זאת צריך לתת פסק דין למרות נימוקי ההחלטה, היו צריכים להודיע, מדוע הצעת בית משפט אינה מקובלת עליהם.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, מתקבל הערעור במובן זה שבו פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל.

אל מול טעמים אלה, ניצבת זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד במשפטנו, במסגרתה יש להבטיח כי שערי בית המשפט לא ייסגרו בפני בעל דין רק בשל העדר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום האגרה (ראו: עניין הכרמלי, בפיסקה 6; רע"א 551/21 סרטא פיננסים בע"מ נ' צ'רטוק שרת, פסקות 5-4 (21.2.2021) (להלן: עניין סרטא)).

בעניינינו, נידרש בית משפט קמא בהחלטתו לשני התנאים האמורים, והגיע למסקנה כי יש לתת למשיב פטור מתשלום אגרה עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. בכל הנוגע לתנאי הראשון – העדר יכולתו הכלכלית של המשיב – נתן בית משפט קמא דעתו לחומר שהונח לפניו, ובכלל זה לאסמכתאות השונות שהציג המשיב, לתצהיריו של המשיב ולחקירתו במסגרת הדיון שהתקיים.

...

לא מצאתי כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם יסודי כלשהו המצדיק התערבות.

אומנם המדינה התייחסה בתגובתה לעניינים שונים אשר לשיטתה לא פורטו כנדרש בבקשת המשיב (כאשר עניינים אלה קיבלו מענה בתשובת המשיב), ואולם בסופו של דבר היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

לאחר דיוני קדם המשפט ובטרם החלה שמיעת דיוני ההוכחות, הוחלט על ידי בית המשפט קמא ביום 20.1.2020 כדלקמן: "לצורך השבחת בירור האמת, אבקש את התייחסויות הצדדים לאפשרות שעדויות בעלי הדין יוסרטו בווידאו (בשלב זה, כל אחד על חשבונו), כדי לאפשר ניתוח יסודי יותר של אותות האמת בעדויותיהם". משכלל הצדדים נתנו הסכמתם, ולאור בקשת באי-כוח המשיב ואורדקה להורות על איסור פירסום ההסרטות מחמת צינעת הפרט, ביום 3.2.2020 הוחלט כי העדויות יוסרטו כאמור וכלל קבצי ההסרטה האמורים (להלן: ההסרטות) יתויקו בסטאטוס "פתוח לשופט ולצוותו בלבד" ו"חסוי לציבור ולצדדים".

בעיני מי שאוחז בגישה הראשונה, ואשר סבור כי יש לתת משקל רב לאופן מסירת העדות ולאותות האמת מהופעתו של העד הניכרים מצפייה בעדותו – עשוי להיות משקל משמעותי לתעוד הוויזואלי של העדות ולא רק לתימלול של תוכנה.

מכאן אף נובע עקרון היסוד, שלפיו לא ניתן להציג במשפט ראיה שלא ניתן לחשוף בפני בעל הדין שמנגד (ראו, למשל: יניב ואקי דיני ראיות כרך ג' 1581 (2021)).

...

גם שיקולים של יעילות מצדיקים את המסקנה הזו – המאפשרת לערכאה הדיונית לעסוק בהיבטים הראייתים ובמתן המשקל לכל ראיה שהוצגה לפני ערכאה זו, בעוד שערכאת הערעור תעסוק בעיקר בנושאים המשפטיים, כל עוד אין בהכרעה העובדתית של הערכאה המבררת משום חריגה משמעותית ממתחם הסבירות.

ת השופטת י' וילנר: אף אני סבורה כי דין הערעור להידחות, מהטעמים המבוארים בחוות דעתו של חברי, השופט ע' גרוסקופף.

עם זאת, אף אני סבורה כי החלטה זו מעוררת קושי, ובשים לב להתייחסויות חבריי להחלטה האמורה, ראיתי גם אני להתייחס בקצרה לסוגיות שהיא מעוררת.

כבוד השופט אלכס שטיין, היטיב לתאר בפסק דינו את השיקולים המצדיקים את הרחבת קשת הסנקציות, בזו הלשון: "בהיבט המהותי, חיוב כאמור הנו דרוש מאחר שבלעדיו לא נוכל להביא את הנפגע על תקונו. הסיבה לכך נעוצה בהבדל בין מקרים שבהם ניתן למנוע את השמוש לרעה בהליכי משפט לפני המעשה באמצעות מתן סעד דיוני מתאים, לבין מקרים קשים וקיצוניים, דוגמאת זה שלפנינו, בהם המעשה החמור של שימוש לרעה כבר נעשה, הושלם והשיג את מטרתו באופן שאין שום תרופה זולת פיצויים אשר יכולה להועיל לנפגע" (שם, עמ' 17 לפסק הדין).

מכאן, לא ראיתי שיש לתת משקל לתצהירה ועדותה בפניי, משמדובר בעדה המעוניינת בתוצאות המשפט לטובתו של בעל דין.

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא קמה לנתבע 2 עילה בגין לשון הרע בנוגע לאירוע הנ"ל. כאן המקום לציין, כי לא מצאתי לדון בטענות הצדדים בכל הנוגע להרחבת החזית הנטענת לגבי המכתב ששלח התובע לבית הדין ביום 5.9.2017.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי עלה בידי הנתבע 2, להוכיח את עוולת התקיפה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע 2 פיצוי כספי על סך של 7,000 ₪.

...