מתן מעמד של תושב האזור לתושב קבע בישראל

לעניין זה מפנה המערער לפסק הדין של בית הדין לעררים בערר (י-ם) 3412/17 סדר נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (פורסם במאגרים), מיום 13.6.2018, שבו נקבע ביחס לעוררת כי בחלוף שנים רבות של מגורים בישראל, היא איננה עוד תושבת איזור, וזאת בהתבסס, בין היתר, על פסק הדין בעיניין סלאחאת הנ"ל שבגדרו אושר מתן מעמד אירעי בשל קביעת בית המשפט באותו מקרה כי המערערים לא היו תושבי איזור במועד הגשת הבקשה.

המצב הנורמאטיבי בעיניין זה השתנה ביום 12.5.2002 עם קבלת החלטת הממשלה מס' 1813 שעניינה "הטיפול בשוהים בלתי חוקיים ומדיניות איחוד מישפחות בנוגע לתושבי רש"פ ולזרים ממוצא פלסטינאי". ההחלטה קובעת, כי משרד הפנים לא יטפל עוד בבקשות חדשות של תושבי האיזור לקבלת מעמד בישראל, יקפיא הליכים תלויים ועומדים של תושבי האיזור; ולא ישדרג את מעמדו של מי שכבר מצוי בהליך המדורג למעמד גבוה יותר (עניין דג'אני, פסקה 7).

...

פסק הדין של בית הדין לעררים בית הדין לעררים קבע בפסק דינו כי דין הערר להידחות על הסף בשל מספר טעמים: ראשית, דחה בית הדין את טענת המערערים לפיה מועד הגשת הבקשה הראשונה לצורך בחינת מעמדו של המערער הינו מועד הבקשה בשנת 1998.

בית המשפט העליון עמד על כך, כי תוצאה זו, חרף הקושי האנושי הטמון בה, היא התוצאה המתחייבת מכוח הוראות החוק.

בהקשר זה ייאמר, כי אין בידי לקבל את פרשנות המערערים למונח "תושב אזור", לפיה בחינת מרכז חייו של המערער כיום מחייבת את המסקנה כי המערער איננו עוד תושב אזור, ועל כן אין להחיל עליו את הוראות חוק הוראת השעה.

אשר על כן הערעור נדחה.

סעיף 2 לחוק הוראת השעה קובע, כאמור: "בתקופת תוקפו של חוק זה, על-אף האמור בכל דין, לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב איזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האיזור לא ייתן לתושב איזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הבטחון באיזור". האיסור מתייחס להענקת מעמד בתקופת תוקפו של החוק; ואין בו כדי לשלול את סמכותו של השר לבטל החלטה שניתנה בעבר, בדבר ביטול מעמד אזרחות או תושבות (כמו למשל במקרים שבהם ההחלטה הקודמת ניתנה שלא כדין או מחמת טעות); שכן בבטול ההחלטה הקודמת חוזר לתוקפו המעמד שהיה לתושב או לאזרח, ואין מדובר בהענקת מעמד חדש.

...

בעניין "המניעה הנורמטיבית", דעתי שונה מזו של בית-הדין לעררים; וסבורני, כי לא היה מקום לדחות את בקשתה של המערערת על הסף, והיה על המשיב לדון בבקשות להשבת מעמד התושבות לגופן – הן בקשתה לבטל את ההחלטה משנת 1998 בדבר פקיעת מעמד התושבות, היות שלטענתה לא העתיקה את מרכז חייה מישראל לאזור רצועת עזה לתקופה העולה על שבע שנים; והן הבקשה החלופית להשבת התושבות מכוח נוהל שרנסקי.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל הערעור מתקבל, במובן זה שפסק-דינו של בית הדין לעררים שדחה את הערר על הסף, מבוטל; ובקשותיה של המערערת תידונה ותוכרעה לגופן על-ידי המשיב אגב הכרעה בכל המחלוקות – הן הבקשה לבטל את ההחלטה משנת 1998 בדבר פקיעת מעמד התושבות, לנוכח טענותיה של המערערת שלא העתיקה את מרכז חייה מישראל לאזור רצועת עזה לתקופה העולה על שבע שנים, והן הבקשה החלופית להשבת התושבות.

המשיבים ישלמו למערערת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ כערכו של סכום זה היום, וכן ישלמו לה את סכום אגרת הערעור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה.

בדיון שהתקיים ב-1998 הוחלט, כי הגם שאין עילה משפטית להעניק מעמד של קבע בישראל לאלה מתושבי האיזור שהתפקדו במפקד האוכלוסין של האיזור, מי שיוכיח כי עבר לירושלים לכל המאוחר בשלהי 1972 או שהתגורר בה ב-1967 אולם לא התפקד למפקד שנערך בעיר מסיבה כלשהיא, יקבל היתר שהייה (ראו בג"צ 9366/10 סורחי נ' משרד הפנים (29.1.2012)).

...

גם מספרי הטלפון הרשומים על שם עותר 2, כמו גם חשבונות החשמל שעל שמו, תומכים במסקנה זו. בין העותרים נתגלעו סתירות בכל הנוגע ליחסים עם הדודה, שהשיבה לצלצול במספר הטלפון הראשון.

היעדרם המוחלט של מסמכים אותנטיים ומקוריים מן השנים 1987 ואילך, עד תחילת שנות האלפיים, עת החלו העותרים במאמצים לזכות בהיתרי שהייה בישראל, מקשה על הסקת מסקנה אחרת.

העתירה נדחית.

החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.02, הוראת השעה שבאה בעקבותיה, ולאחר מכן החלטת השר, שינו את מצבם של תושבי האיזור שביקשו לקבל מעמד בישראל מכוח ההליך המדורג, כמתואר בפסקות 4-1 לפסק הדין בבג"ץ פלונים הנ"ל: "1. עד לשנת 2002 פלסטינאים תושבי עזה ויהודה ושומרון (להלן: האיזור) רשאים היו לקבל מעמד בישראל במסגרת איחוד מישפחות בהתאם לנוהל של רשות האוכלוסין וההגירה מס' 5.2.2001. הנוהל האמור היה בנוי ממספר שלבים שיש לעבור עד לסיום ההליך המדורג לקבלת המעמד. כל שלב היה כפוף להיעדר מניעה פלילית או ביטחונית וכן להמשך קיום מרכז חיים בישראל. ככל שהמבקש עמד בתנאי הנוהל, בשלב הראשון של ההליך המדורג היה ניתן לו היתר שהייה זמני (המכונה היתר מת"ק), בשלב השני היה ניתן לו רישיון לישיבת אירעי מסוג א/5 (להלן: תושב אירעי) ולבסוף היה המבקש זכאי לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל....

...

העולה מהמקובץ הוא שהחלטת השר חלה רק על מי שבקשותיהם אושרו לפני המועד הקובע, ומאחר שבקשת המערערים לא אושרה לפני המועד הקובע, אזי החלטת השר לא חלה עליהם.

דין טענה זו להידחות כיוון שהיא הועלתה לראשונה בהשלמת הטיעון מטעם המערערים, ולא בהודעת הערעור, שם נטענה טענת הפלייה אחרת, לפיה תושבי אזור עם עבר פלילי חמור יותר קבלו מעמד בישראל.

אשר על כן הערעור נדחה.

בהודעת המדינה מיום 9.7.2006 נאמר כי "בהתאם לתיקון מיום 1.8.2005 בהוראת השעה, נוסף הסייג שנקבע בסעיף 3(1) המאפשר לשר הפנים לאשר בקשה של תושב האיזור למתן היתר שהייה בישראל בידי מפקד האיזור לגבי תושבת שגילה מעל 25 שנה, ולשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה בישראל". לפיכך הודיעה המדינה כי מאחר שנראה כי הוראה זו חלה על המערערת, עניינם של המערערים יתברר לאחר שתוגש בקשתם החדשה למתן מעמד מתוקף הליך איחוד מישפחות.

...

ערעור על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כבוד הדיין אילן חלבגה) בתיק ערר (ירושלים) 2808/19 מיום 12.8.2021, שלפיו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב מיום 31.12.2017.

אין בידי לקבל טענת העוררים לפגיעה בזכות לחיי משפחה שכן כטענת המשיבה לעוררת מונפק היתר מסוג היתר מת"ק מפעם לפעם ובאופן רציף המאפשר המשך שהייתה בתחומי מדינת ישראל ובחיק משפחתה.

הוסבר כי בקשות שהוגשו לאחר החלטת הממשלה ולאחר חקיקת הוראת השעה, לא נקלטו בפועל ואף היו צפויות להידחות, אך באופן תיאורטי ניתן היה להגישן.

22 בהתאם לאמור, הערעור מתקבל במובן זה שהמערערים יפנו את בקשתם להסדרת מעמדה של המערערת אל הוועדה המקצועית (בהתאם לסעיף 7 בחוק הוראת השעה משנת 2022, המחליף את סעיף 3א1 בחוק הוראת השעה שבוטל).