מתן הסבר מפורט על סיכונים אפשריים לפני ניתוח

על פי הנטען בכתב ההגנה, לתובעת נימסרו דפי הסבר מפורטים על הניתוח ועל הסיכונים השונים שבוע ימים לפני הניתוח.

הגם שבמסגרת החקירה הנגדית ציינה וקבעה באת כוח התובעת כי קיימים הסברים נוספים להצטברות הנוזלים בשדה של התובעת וכי הסברים אלו מוזכרים בספרות, בסופו של יום לא הוצגו תיזות שכאלה קל וחומר כי לא הוצגה ספרות רפואית התומכת בטענה זו. חשוב מכך - מומחה התובעת, ד"ר דביר, לא סתר את האפשרות כי מדובר בתופעה נטולת הסבר של ממש, וזאת כפי שניתן ללמוד מחקירתו של המומחה על ידי ב"כ הנתבע (עמוד 39 שורות 8-38): "ש. איך אתה מסביר את העובדה שבמשך 5 וחצי שנים, אחרי הניתוח, הכל טוב, הכל נהדר.

מדובר בשורה של מסמכים (המצורפים כנספח א לתיק המוצגים של התובעת) הכוללים הסברים מפורטים על אודות הניתוח אותו עתידה התובעת לעבור, אפשרויות הבחירה שיש לתובעת והסיכונים המפורטים הרבים ביניהם- זהום, דימום, התקשות השד, דחיית השתל, א-סימטריה, וכן השלכות הסיבוכים הללו הכוללים את הרחבת השד באופן מוגזם, עיוותים, צורך בניתוח להחלפת שתלים וכיו"ב. הסיכונים מפורטים במספר טפסים וקיימת חזרה על פירוט הסיכובים והסיכונים לאורך הטפסים.

...

דינה של התביעה בנסיבות אלו- להידחות.

משנדחתה התביעה נדחות גם הודעות צד ג' שהוגשו על ידי הנתבע נגד צד ג 1 ונגד צד ג 2.

בשים לב למספר הישיבות הרב הנערך, מספר העדים והמומחים הרפואיים, תשלם התובעת לנתבע הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה התובע הצהיר שבבדיקה שנערכה לו בבית החולים, ביום 6.3.14, טרם הניתוח, קבע ד"ר מונדר שהתובע זקוק לניתוח אלקטיבי נוסף לתיקון מעבר אויר ולתיקון צורת האף, ללא שנימסר לו, לטענתו, כל המידע ביחס לסכויי ההצלחה של הניתוח והסיכונים הכרוכים בו. כמו כן התובע טען, שביום הניתוח השלישי, בכניסה לחדר הניתוח הוא הוחתם על מיסמך טופס הסכמה לניתוח וזאת מבלי שהוסברה לו המשמעות של המסמך עליו חתם וכן לא הוסברו לו האפשרויות הניתוחיות העומדות בפניו.

מנגד, בתצהירו העיד ד"ר מונדר כי הן בפגישה עם התובע ביום 6.3.14, והן ביום 20.3.14, טרם ביצוע הניתוח השלישי, הוא קיבל את התובע בבית החולים, נתן לו הסברים מפורטים על הניתוח וכן על המשמעות של לקיחת סחוס מהאוזן והסכוי שהוא לא ייקלט, הסכויים והסיכונים של ניתוח זה והתרשם שהתובע הבין את הדברים ולאחר מכן החתים את התובע על טופס הסכמה ספציפי לניתוחי אף. עדותו של ד"ר מונדר הייתה עדות משכנעת וקיבלה תימוכין במסמך "טופס הסכמה: ניתוח אף" שמנוסח בשפה הערבית, עליו חתם התובע, ביום 20.3.14, (נספח ג' לתצהיר ד"ר מונדר) בו צוין מפורשות כי מדובר בניתוח להשתלת סחוס באף אשר יילקח מאוזן ימין.

...

נהפוך הוא, על פי החומר אשר הוצג בפניי, לרבות חוות דעת המומחים ועדויות המומחים, אני קובעת כי ד"ר מונדר פעל באופן העולה בקנה אחד עם הנהוג והמקובל ובאופן סביר וללא התרשלות מצדו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: עילת התביעה בהתייחס לניתוחים הראשון והשני התיישנה ולפיכך אני מורה על דחייתה.

לגבי הניתוח השלישי - דין התביעה כנגד הנתבע להידחות בהעדר התרשלות מצד הנתבע ו/או מי מטעמו בהתייחס לניתוח השלישי וכפי שפורט לעיל.

על פי עדותו הראשית ניתנו לתובעת במרפאה "הסברים מפורטים על הניתוח, משמעותו, יתרונותיו וחסרונותיו, וכן על סיבוכים אופייניים, לרבות דימום, דלף ואף תמותה" עובר לחתימתה על "טופס הסכמה יעודי הכולל את האפשרות של סיבוכים שמתגלים בשלב מאוחר יותר המצריכים ניתוחים חוזרים, ... כולל מידע על מהלך הניתוח, משמעותו, יתרונותיו וחסרונותיו וכן סיבוכים אופייניים", הסברים זהים לאלה הניתנים דרך שגרה גם על ידו בעת ההמלצה על הניתוח (סעיף 12.2 ל- נ/3).

עדותו של ד"ר גפן, בהתייחס להסבר המפורט שניתן על ידו בעת הרלוואנטית למטופל טרם חתימתו על טופס הסכמה לניתוח, מוקשת בעיניי, זאת נוכח התרשמותי מרמת שליטתו בשפה העברית, אשר יש להניח כי הייתה אף מוגבלת יותר בעת הרלוואנטית, שנתיים בלבד לאחר עלייתו לארץ.

בעדותה הראשית אומנם ציינה כי אם הייתה יודעת על הסיכון כפי שהיתממש, לא הייתה מסכימה לעבור את הניתוח והייתה מעדיפה להשאר במצבה-השמנת יתר (ראו סעיפים 34-36 ל- ת/1) אלא שלא שוכנעתי כי אלה אומנם היו פני הדברים וכי אם היה ניתן לה הסבר מפורט יותר על 'דלף', משמעותו והשלכותיו הייתה נמנעת מלעבור את הניתוח.

...

בנוגע למהלך הפוסט-ניתוחי הוסיפו וטענו כי "בעקבות הטיפול" השמרני, בו הוחל עוד בבית חולים 'כרמל' "חל שיפור משמעותי במצב התובעת ובין היתר היא דיווחה כי חל שיפור במכאוביה ונצפה שיפור חיובי בבדיקותיה הקליניות ובמדדיה החיוניים. השיפור שנצפה תמך, מחד, במסקנה כי ניתן להמשיך בטיפול שהותווה ומאידך – לא הצדיק, בשום שלב, בדיקה ו/או טיפול שונה מכפי שבוצעו בפועל. רק בשלב מאוחר לאשפוז (ביום 18.11.13) הודגמה החמרה במצב התובעת ומיד בסמוך לכך פעל צוות בית החולים לביצוע בדיקת דימות שהדגימה קולקציה בטנית, שנוקזה. הטיפול שניתן לתובעת בכל שלב ושלב, היה הטיפול המיטבי ו/או המתאים ו/או המתחייב מהמצג שעמד בפני הצוות הרפואי של הנתבע" (סעיפים 1ט'-י"ב לכתב ההגנה) (הדגשות במקור).

אם את תסתכלי את תראי שאני מקבל את ההחלטה הזאת בסיבוב שבדרך כלל נוכחים בו מספר בכירים ומספר מתמחים .

בהינתן כל האמור לעיל, מוצאת אני לאמץ את קביעתו של פרופ' גוייטין לפיה הטיפול בדלף, אותו "סיבוך מוכר ושכיח אחרי ניתוח שרוול", כעדותו של פרופ' קראוס (עמ' 76 לפרוטוקול הדיון), "היה לפי כל הכללים המקובלים בכירורגיה בכלל, ובכירורגיה המתמחה בהשמנת יתר בפרט. בתחילה טיפול לא פולשני, לאור אבחנה של מיקרו-דליפה שלא הופיעה הן ב- CT בטן שבוצע במרכז הרפואי כרמל 3 ימים טרם הגעתה למרכז הרפואי תל אביב, והן בשיקוף בליעה כשבוע לאחר CT זה. כאמור, שיפור קליני ומעבדתי הוביל את המטפלים למחשבה שהקו הטיפולי בו בחרו מצליח. לכשהתברר אחרת, לא היססו וטיפלו במהירות ובמסירות" (מתוך נ/1) ועל בסיסה לקבוע כי לא הוכחה ההתרשלות הנטענת.

סוף דבר התובעת לא השכילה להוכיח טענותיה לרשלנות, בין בשלב הפרה-ניתוחי ובין בשלב הפוסט-ניתוחי ודין תביעתה בעילה זו להידחות וכך אני מורה.

הכירורגים מסבירים על סכוני הניתוח וסיבוכיו האפשריים, לרבות סיבוך הדלף, וסיבוכים קשים נוספים, כגון תסחיף ראתי; העובדת הסוציאלית והדיאטנית מציגות למטופלים את היבטי הרווחה, ההכנה לניתוח, ההחלמה ושמירה על משקל לטווח ארוך.

ד"ר גרון פירט את ההסברים שניתנו על ידו במהלך הבדיקה כך: "...מוסברים כל הדברים שקשורים לניתוח, הוסבר מה השיקולים לעשות את הניתוח, מה (לא ברור) בניתוח, מה הסיבוכים שיכולים להיות בניתוח, ההסבר הראשון והעיקרי, ההסבר של הדליפה...ההסבר הוא מפורט מאוד וארוך, וכתוב פה שקבלה הסבר על ניתוח, קיבלה הפניות לבדיקות...אני לא מתעד פה את כל ההסבר המלא שהיא קיבלה לקראת הניתוח...בטופס שהקראתי במרפאה, אני מקריא מהמרפאה כי שמה המפגש הראשון והעיקרי ביני לבין המטופלת. ובביקור הזה שהוא מאוד מאוד ארוך ויסודי אני גם מצייר למטופל את הניתוח...כשאני פוגש אותה שוב ביום הניתוח אני מחתים אותה על טופס, שזה הטופס שקיים, אני לא ממציא טפסים חדשים, בטופס הזה כתוב 'לאחר שקבלתי הסבר מפורט מד"ר גרון...וכתוב שם לרבות התוצאות...על הסיכונים הסבירים ועל דרכי הטיפול" (עמ' 78 לפרוטוקול שורות 1-18) התובעת מצידה הכחישה הכחשה גורפת קבלת הסבר כלשהוא על סיבוכי הניתוח.

מכל שהונח לפניי השתכנעתי כי התובעת קיבלה הסבר מפורט על מהלך הניתוח ועל השלכותיו לרבות הסיבוכים והסיכונים הכרוכים בו, לרבות סיבוך הדלף, הן במרפאתו הפרטית של ד"ר גרון והן בהרצאה הקבוצתית שבה הישתתפה בבי"ח פורייה.

...

שני הנתבעים דוחים מכול וכול את טענות התובעת וטוענים כי דין התביעה כנגדם להידחות.

"בית המשפט הוסיף וקבע למעלה מן הצורך, כי גם אילו קבע כי הייתה רשלנות כלשהי מצד בית החולים ורופאיו - ובמקרה דנן לא נמצאה רשלנות - הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזקים להם טען הניזוק. התופעות עליהן מתלונן הניזוק הינן תוצאות ידועות וצפויות של ניתוח לקיצור קיבה שהוסברו הסבר היטב למערער לפני הניתוח ואין הן בהכרח נגרמות על-ידי מעשה או מחדל רשלני כלשהו." סוף דבר התובעת לא השכילה להוכיח את טענותיה לרשלנות כלפי מי מהנתבעים לדין תביעתה בעילה זו להידחות וכך אני מורה.

איני סבורה כי התובעת הוכיחה כי הניתוח בוצע שלא בהסכמתה מדעת ולפיכך טענה זו כמו גם טענתה לפגיעה באוטונומיה – דינן להידחות.

לאור האמור, דין התביעה כולה להידחות.

לצד האמור, פירט ד"ר מרגלית ביחס לפגישה שערך עם המנוחה לפני הניתוח הראשון כי: "אני זוכר היטב שבפגישה זו הסברתי ל[מנוחה] באריכות אודות הניתוח, שהיא חששה מאד בעקבות ההסברים שקבלה, ובפרט לאור הסבריי אודות חולשה אפשרית של שרירי הפנים כתוצאה מהניתוח. זכור לי כי [המנוחה] ראתה בחולשה של שרירי הפנים כגזירה נוראית. בהתאם לכך, זכור לי ש[המנוחה] חששה והתלבטה לגבי ביצוע הניתוח, ובהתאם ביצוע הניתוח נדחה מעבר למועד המתוכנן" (סעיף 8 לתצהירו).

בכל הנוגע להחתמתה של המנוחה על טופס ההסכמה לניתוח ביום 8.8.2011, עם קבלתה לאישפוז במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים, ציין ד"ר מרגלית כי "במהלך הפגישות עם המנוחה, וגם במעמד ההחתמה על טופס ההסכמה, כפי שאני נוהג תמיד, הסברתי לה באופן מפורט לגבי הניתוח והסיכונים הכרוכים בו, לרבות ההוראה לניתוחים, הסבירות שלא ניתן לבצע כריתה מלאה, על הסיכון לפגיעה בעצב הפנים, פגיעה בשמיעה, פגיעה במוח הקטן, פגיעה בשיווי משקל וכיו"ב. מדובר תמיד בשיחה ארוכה שקשה מאד למטופל, קל וחומר בניתוח כה מורכב כמו הניתוח הזה" (סעיף 11 לתצהירו).

בכל הנוגע להסברים שניתנו למנוחה לפני הניתוח הראשון – נכונה אני להניח כי ד"ר מרגלית אכן הסביר למנוחה בעל-פה על סכוני הניתוח וסיבוכיו.

...

סוף דבר המנוחה סבלה מגידול שפיר במוחה ועברה שני ניתוחים מורכבים להוצאתם.

לאור האמור, התביעה לפיצוי בגין טיפול רשלני ובגין העדר הסכמה מדעת לניתוחים נדחית.

בנסיבות שפורטו, שוכנעתי כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.