לאחר קבלת תשובות המומחה לשאלות הבהרה אלה ניתן ביום 15.6.22 פסק דיננו ובו נקבע כי "דין העירעור להיתקבל. אנו קובעים כי יש לראות גם באוטם מיום 30.4.2018 כתאונת עבודה על פי החוק" (הדגשה הוספה - א.א.).
"
על רקע תשובה זו של המומחה וחוות דעתו הקודמות שפורטו בפסק הדין קבענו בפסק הדין כי: "... המומחה הבהיר במסגרת חוות דעתו מיום 24.1.2021 כי שרשרת האירועים שבין ה-25.4.2018 ועד ל-30.4.2018 מהוה 'רצף תהליכים אחד שבו כל שלב גורם לשלב הבא" באופן בו "הארוע יוצא דופן בעבודה גרם לתעוקת לב ואז שגרמה לצינתור לב שגרם לניתוח מעקפים והתקף לב'. לאור האמור, מסקנת המומחה בחוות דעתו מיום 3.5.2021 היא כי קיים קשר סיבתי ישיר ברמת היסתברות של מעל 50% בין הארוע לבין מועד הופעת תעוקת הלב ושרשרת האירועים שהם צינתור, ניתוח מעקפים והתקף לב (מענה המומחה לשאלה 15 בחוות דעת המומחה מיום 3.5.2021)".
עוד קבענו, על יסוד חוות דעת המומחה כי "במענה לשאלת היחס, קבע המומחה בחוות דעתו מיום 3.5.2021 כי 'אילמלא הארוע החריג מיום 25.4.2018 קרוב לוודאי שכל המשך ההשתלשלות העניינים לתעוקת לב, צינתור לב וניתוח המעקפים לא היה קורה במועד שבו היתרחש'. המומחה הבהיר קביעתו בכך ש'שכיחות של התקף לב בזמן ניתוח מעקפים דחוף יכול להיות יותר גבוה כאשר המנותח כבר בארוע מתגלגל, לעומת מצב בו הוא מגיע לניתוח מעקפים אלקטיבי נינוח, בצום ומוכן נפשית ופיזית'. אם בכך לא די, בחוות דעתו מיום 27.3.2022 קבע המומחה כי 'הארוע החריג והתעוקה שינו והאיצו את מצבו של המערער באופן שחייב את ביצוע הצינתור במועד בו בוצע... שהרי הוא הגיע לבית חולים עם כאבים טיפוסיים בחזה מה שמחייב לכל הדיעות, ראשית ביצוע צינתור לב, ושנית בטווח זמן כפי שבוצע, כמקובל.' וכי 'הארוע החריג והתעוקה חייבו את ניתוח המעקפים במועד בו בוצע. כלומר מרגע שצונתר, כהמשך ישיר לצינתור לב האבחנתי, חייב היה להמשיך לניתוח'. עוד הבהיר המומחה כי 'דחיית הניתוח יכולה בעקרון להפוך את מצבו לתעוקה בלתי יציבה ולהתקף לב, שכן לא ניפתחה החסימה. לכן יש להמשיך מהצנתור לניתוח מעקפים על מנת לתת פיתרון לחסימות'. כל אלו הובילו את המומחה למסקנה כי 'אילמלא הארוע החריג בעבודה ועקב העבודה מועד הופעת תעוקת הלב, צינתור לב ולאחריו ניתוח מעקפים והתקף לב היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר ואף יתכן שלא היה מופיע כלל'. חוות דעתו של המומחה מדברת בעד עצמה".
לבסוף ציינו כך:
"ערים אנו לכך שהמערער סבל ממחלת לב איסכמית שהייתה ידועה כבר ב-2007 כ'היצרות לא משמעותית של 2 עורקים [LAD, D1]', כי מצבו הבריאותי של המערער עובר לארוע הצביע על קיומם של שני גורמי סיכון לפחות - יתר לחץ דם ועישון, לקביעת המומחה בחוות דעתו מיום 7.3.2021 כי 'התקף הלב סביב הניתוח, יכול היה לקרות בכל זמן שנותח' ולהמלצה מיום 24.4.2018 על ביצוע צינתור. אולם, חרף אלה סבר המומחה כי השפעתם 'פחותה בהרבה'. המומחה נימק קביעתו בכך ש'מחלה זו יכלה להשאר זמן רב "רדומה", לולא הגירוי של העומס הנפשי שהפך ברגע את הרובד הטרשתי לפריך וקרוע' וכי אילמלא 'הארוע החריג מיום 25.4.2018 קרוב לוודאי שכל המשך ההשתלשלות העניינים לתעוקת לב, צינתור לב וניתוח המעקפים לא היה קורה במועד שבו היתרחש'.
"
עולה מן האמור כי ההכרה בפגיעה בעבודה צריכה להתייחס גם לניתוח המעקפים, שהיה חלק משרשרת אירועים שנגרמה בשל הארוע החריג ושאלמלא היתרחש היתה נדחית למועד אחר.
...
לאחר שבחנו את טענות הצדדים נחה דעתנו כי דין הבקשה להתקבל.
"
על רקע תשובה זו של המומחה וחוות דעתו הקודמות שפורטו בפסק הדין קבענו בפסק הדין כי: "... המומחה הבהיר במסגרת חוות דעתו מיום 24.1.2021 כי שרשרת האירועים שבין ה-25.4.2018 ועד ל-30.4.2018 מהווה 'רצף תהליכים אחד שבו כל שלב גורם לשלב הבא" באופן בו "האירוע יוצא דופן בעבודה גרם לתעוקת לב ואז שגרמה לצנתור לב שגרם לניתוח מעקפים והתקף לב'. לאור האמור, מסקנת המומחה בחוות דעתו מיום 3.5.2021 היא כי קיים קשר סיבתי ישיר ברמת הסתברות של מעל 50% בין האירוע לבין מועד הופעת תעוקת הלב ושרשרת האירועים שהם צנתור, ניתוח מעקפים והתקף לב (מענה המומחה לשאלה 15 בחוות דעת המומחה מיום 3.5.2021)".
עוד קבענו, על יסוד חוות דעת המומחה כי "במענה לשאלת היחס, קבע המומחה בחוות דעתו מיום 3.5.2021 כי 'אלמלא האירוע החריג מיום 25.4.2018 קרוב לוודאי שכל המשך ההשתלשלות העניינים לתעוקת לב, צנתור לב וניתוח המעקפים לא היה קורה במועד שבו התרחש'. המומחה הבהיר קביעתו בכך ש'שכיחות של התקף לב בזמן ניתוח מעקפים דחוף יכול להיות יותר גבוה כאשר המנותח כבר באירוע מתגלגל, לעומת מצב בו הוא מגיע לניתוח מעקפים אלקטיבי נינוח, בצום ומוכן נפשית ופיזית'. אם בכך לא די, בחוות דעתו מיום 27.3.2022 קבע המומחה כי 'האירוע החריג והתעוקה שינו והאיצו את מצבו של המערער באופן שחייב את ביצוע הצנתור במועד בו בוצע... שהרי הוא הגיע לבית חולים עם כאבים טיפוסיים בחזה מה שמחייב לכל הדעות, ראשית ביצוע צנתור לב, ושנית בטווח זמן כפי שבוצע, כמקובל.' וכי 'האירוע החריג והתעוקה חייבו את ניתוח המעקפים במועד בו בוצע. כלומר מרגע שצונתר, כהמשך ישיר לצנתור לב האבחנתי, חייב היה להמשיך לניתוח'. עוד הבהיר המומחה כי 'דחיית הניתוח יכולה בעיקרון להפוך את מצבו לתעוקה בלתי יציבה ולהתקף לב, שכן לא נפתחה החסימה. לכן יש להמשיך מהצנתור לניתוח מעקפים על מנת לתת פתרון לחסימות'. כל אלו הובילו את המומחה למסקנה כי 'אלמלא האירוע החריג בעבודה ועקב העבודה מועד הופעת תעוקת הלב, צנתור לב ולאחריו ניתוח מעקפים והתקף לב היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר ואף יתכן שלא היה מופיע כלל'. חוות דעתו של המומחה מדברת בעד עצמה".
לבסוף ציינו כך:
"ערים אנו לכך שהמערער סבל ממחלת לב איסכמית שהייתה ידועה כבר ב-2007 כ'היצרות לא משמעותית של 2 עורקים [LAD, D1]', כי מצבו הבריאותי של המערער עובר לאירוע הצביע על קיומם של שני גורמי סיכון לפחות - יתר לחץ דם ועישון, לקביעת המומחה בחוות דעתו מיום 7.3.2021 כי 'התקף הלב סביב הניתוח, יכול היה לקרות בכל זמן שנותח' ולהמלצה מיום 24.4.2018 על ביצוע צנתור. אולם, חרף אלה סבר המומחה כי השפעתם 'פחותה בהרבה'. המומחה נימק קביעתו בכך ש'מחלה זו יכלה להישאר זמן רב "רדומה", לולא הגירוי של העומס הנפשי שהפך ברגע את הרובד הטרשתי לפריך וקרוע' וכי אלמלא 'האירוע החריג מיום 25.4.2018 קרוב לוודאי שכל המשך ההשתלשלות העניינים לתעוקת לב, צנתור לב וניתוח המעקפים לא היה קורה במועד שבו התרחש'.
"
עולה מן האמור כי ההכרה בפגיעה בעבודה צריכה להתייחס גם לניתוח המעקפים, שהיה חלק משרשרת אירועים שנגרמה בשל האירוע החריג ושאלמלא התרחש היתה נדחית למועד אחר.
סוף דבר - הבקשה לתיקון פסק הדין מתקבלת.
