בעיניין זה, נפסק לא אחת, כי לא כל העדרות מהעבודה יכולה להחשב כ"זניחה" של העבודה הנחשבת כהתפטרות, היות ש"במסגרת המקובלת של יחסי עבודה בישראל רואים היעדרות מעבודה, בנסיבות מסוימות, כהפרת משמעת, על תוצאותיה" (ראה: דב"ע נה/122-3 טאהה זבון - נפתלי מוצניק ניתן ביום 31.10.1995 (לא פורסם)).
...
סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2011 (להלן -החוק), קובע חובת מתן הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות בכתב, וכי התוצאות הנובעות מהתפטרות עובד, ללא מתן הודעה מוקדמת על כוונתו להתפטר, נקבעו בסעיף 7 (ב) לחוק, אשר קובע:
"עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת."
לאור האמור, התובעת חבה בפיצוי בשווי הודעה מוקדמת לנתבעת, בסך של 6,055 ₪, התוצאה היא שאף אם מגיע לתובעת הסך של 1,445 ₪ בגין פדיון חופשה, ובנוסף לכך, הפרשים בסך 437 ₪ בגין דמי הבראה, ממילא הסכומים הללו מתקזזים כנגד חובה של התובעת לנתבעת, בגין שווי ההודעה המוקדמת.
סוף דבר -
אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעתה של התובעת על כל מרכיביה.
על אף התוצאה אליה הגענו, ולאור העובדה כי התובעת חויבה בעבר בהוצאות לטובת הצד השני, החלטנו כי כל צד ישא בהוצאותיו.