מתי בית המשפט ימנה בורר על מנת לפתור סכסוך

לפניי בקשה למינוי בורר בהתאם לסעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") במסגרתה עותרת המבקשת כי בית המשפט ימנה בורר על מנת שיכריע בסכסוך שבין הצדדים.

תכלית הבוררות, דהיינו, השאיפה להשיג במסגרתה פיתרון שלם וכולל של המחלוקת, לא תושג אם ניתן יהיה לסכל את הבוררות על ידי אי שלובו של גורם שקשור קשר בל יינתק לסכסוך מושא הבוררות או לאחד מבעלי הדין הכפוף לבוררות.

...

נוכח האמור, אין בידי לקבל את טענת המשיבים 1-3 שלפיה לא קיימת כל מחלוקת קונקרטית בין הצדדים אשר בה יש לדון במסגרת הליך בוררות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום להורות על מינוי בורר.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

המבקשת טענה באותו מכתב כי סעיף 113 לתקנון הקבוץ קובע פרוצידורה לפיתרון סכסוכים שבין הקבוץ ובין חבריו בדרך של בוררות/ גישור, וכי זימון לישיבת מזכירות היא דרך עוקפת את התקנון והוראותיו.

ביום 15.12.2021 שלח הקבוץ הודעה נוספת למבקשת ממנה עולה כי מאז קבלת ההחלטה להעברת ההצעה להוצאתה מחברות הקבוץ בפני האספה הכללית, הושהה הליך ההוצאה מהחברות על מנת לקיים שיח בדבר אי העברת הכנסותיה של המבקשת לקופת הקבוץ.

ביום 17.12.2021 שלחה המבקשת באמצעות בא כוחה מכתב לקבוץ שבו הבהירה כי הקבוץ מסרב להפנות את הסיכסוך להליך גישור/בוררות כמתחייב מהוראת סעיף 113א לתקנון, ועל כן, הודיעה המבקשת כי בהיעדר הענות מצד הקבוץ לדרישתה, בכוונתה להגיש בקשה לבית משפט זה בהתאם לסעיף 8(א) לחוק הבוררות.

בהקשר זה מקובלת עליי עמדת הקבוץ שלפיה הבקשה דנא היא תיאורטית ומקדימה את זמנה, שכן, שוב, טרם התקבלה כל החלטה בעיניינה של המבקשת ולא ברור בשלב זה מה העניין שאמור להתברר בפני הבורר שיתמנה על ידי בית המשפט, אם יתמנה.

...

הקיבוץ טען מנגד כי דין הבקשה להידחות, וזאת מאחר שהמבקשת נמנעה מלמצות הליכים במסגרת הקיבוץ טרם פנייה להליך בוררות בהתאם להוראות התקנון.

התנהגות המבקשת מלמדת אפוא כי היא לא מיצתה את ההליך בפני הקיבוץ ביודעין, הפרה את הוראות התקנון, ועל כן אין להיעתר לבקשה דנא.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכ"ט, בסכום כולל של 10,000 ₪.

בתשובתו מיום 01.12.2022 שהופנתה לרו"ח מנירב, ציין חסיד כי "חובה עלי לדאוג קודם כל לעובדי השותפות ולקוחותיה ולפרעון חובותיה", כי הוא חושש כי קוכמן "מתכוון להיתחמק מחובתו לשאת בחלקו בהתחייבויות אלו" ומשכך "בנסיבות אלה אין כל מקום לבקשה למינוי בורר כעת". עם זאת, הוסיף וציין כי ככל שלא יגיע להסכמה עם רו"ח קוכמן "לגבי נשיאתו בחלקו בהתחייבויות השותפות" אזי הוא "שומר את הזכות להסכים למינוי בורר לשם פיתרון מחלוקת זו, מבלי שיש לנו כל חובה בדין לעשות זאת". התפנית בעמדתו של חסיד החלה לאחר מכתבו של רו"ח מנירב מיום 08.12.2021 בו הודיע כי מינה כבורר את רו"ח ברוך גיירמן, נשיא בית הדין של הלישכה, שהוחלף נוכח בקשתו של זה האחרון ברו"ח (עו"ד) אייל פרולינגר כבורר (להלן- הבורר).

הבורר מונה שלא כדין - עילת ביטול לפי סעיף 24(2) לחוק הבוררות - כיוון שהגורם הממנה אינו הגורם הנכון לפי הסכם השותפות – המינוי נעשה ע"י רו"ח מנירב שהוא יו"ר הועדה ליחסי חברים בלישכת רואי החשבון ואיננו נשיאה כנדרש בהסכם; כי הפניה לעריכת המינוי נעשתה בהסתמך על הוראת כללי הלישכה בלבד, ולא בהסתמך על הסכם השותפות; כי פנייה לעריכת המינוי נעשתה במקביל להליך תלוי ועומד בבית המשפט בקשר לסכסוך, שלא בהלימה לכללי הלישכה בנושא, שאינם מאפשרים מינוי בורר עת "מיתקיים הליך משפטי בעיניין", עת קוכמן הסתיר את קיומו של ההליך האמור.

חסיד טוען בהקשר זה כי :"כך גם קבע נחרצות ביהמ"ש הנכבד כאשר לא קיבל את עמדתו של גידי, קבע כי אין לגידי עילה למנוע פירוק השותפות או למנות בורר... (סעיף 3 לבקשה) וכי "ביהמ"ש הנכבד קבע נחרצות כי אין לגידי עילה למנוע את פירוק השותפות או למנות בורר. זאת מכיוון שאין בין הצדדים שום חובה חוקית או חוזית שקובעת שיבוצע הליך בוררות, וממילא בוררות 'היא לא מילת קסם' (כלשון בית המשפט הנכבד) ופרוק שותפות אינה מחלוקת" (סעיף 9 לתצהיר חסיד).

הבורר הבהיר במכתבו מיום 06.03.2022 כי על פי הבנתו את המצב המשפטי – הוסמך כדין כבורר, והזמין את בעלי הדין לישיבה בפניו, במועד עתידי, תוך שציין כי "הישיבה תערך בכל פורום שיגיע, למעט אם תיתקבל הוראה אחרת מבית המשפט או כל גורם משפטי מוסמך". דבר לא מנע מחסיד או מבא כוחו לנקוט בחלון הזמן שנותר בהליך משפטי מתאים על מנת לאתגר את סברת הבורר בדבר סמכותו, ולבטלה.

...

מסקנה זו נתמכת גם בכך שבסעיפים אחרים של הסכם 87 נעשה שימוש מפורש בכינויים "קרקוב-בלאס" ו"השותפים החדשים", או בשמות השותפים עצמם על מנת להגדיר זכויות וחובות שונות, מה שלא נעשה בסעיף 29.

ובטרם סיום: חסיד מלין גם על ההחלטה המתקנת ועותר לבטלה, משלשיטתו היא "בניגוד למה שקבע הוא עצמו בפסק הבורר שעל ההתחייבויות הצדדים ישלמו בחלקים שווים. וזאת ללא כל התייחסות לגובה חובות השותפות וחלקו של גידי בהם". אלא שההיגד בפסק הבוררות הוא "תמורת חלקו של התובע בניכוי ההתחשבנויות, ישלם הנתבע לתובע תמורה של 3 שנות עבודה ובסך הכל 1,440,000 ₪". וזאת במובחן מ"תמורת חלקו של התובע, ישלם הנתבע לתובע תמורה של 3 שנות עבודה ובסך הכל 1,440,000 ₪ בניכוי ההתחשבנויות".

התוצאה הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

הבקשה למינוי הבורר מעוגנת בהוראת סעיפים 51-55 להסכם שתוף הפעולה, המורים, תחת הכותרת "פיתרון מחלוקות" כי "כל מחלוקת בין הצדדים תובא לדיון בין הצדדים ולא תעשה כל פנייה לערכאות בטרם דיון כאמור... לא נפתרה מחלוקת בהסכמה... תמסר המחלוקת לגישור... ניכשל הגישור בהבאת פיתרון לסכסוך או אם לא הסכימו הצדדים על זהות מגשר כאמור לעיל, יימסר הסיכסוך לסמכותו הבלעדית של בורר יחיד שזהותו תקבע בהסכמה... לא הסכימו... ימונה בורר לסכסוך ע"י בית המשפט". נטען כי הגישור כשל ומשכך נידרש מינויו של בורר.

ממילא כלל לא נטען לקיומם של פרסומים פומביים המחייבים טיהור, מה גם שבהנתן שהטענות מתייחסות לפעולות הנוגעות לטפול בתיקי לקוחות – ממילא יקום הצורך להגן על פרטיותם של אותם לקוחות בהתייחס למעשים נטענים אלו, צורך שיחייב נהולו של הליך בבית המשפט בדלתיים סגורות, באופן השומט את השטיח מתחת לטענת "בירור פומבי". נאמן–קינן טוענים כי ככל ששותפות בלטר, שאינה צד לתנית הבוררות, היא צד נידרש להתדיינות, הרי לנו סיבה להמנע ממינוי בורר על מנת שלא לפצל את הדיון.

...

המיזוג לא יצא בסופו של דבר אל הפועל וביום 10.12.2019 נכרת בין שותפות נאמן-קינן לבין שותפות בלטר הסכם שעניינו ב"מיזוג הפעילות העסקית של הצדדים", בעקבותיו פתחו שני המתקשרים לעיל חשבון בנק משותף.

התוצאה מבלי להביע כל עמדה שהיא במחלוקת לגופה ולגופן של טענות הלוואי, אני מקבלת את הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לעורכי הדין לילך נאמן וגיא קינן, ומורה על מינוי בורר שידון ויכריע במחלוקת שהתגלעה ביניהם.

בהחלטתי מיום 07.11.2023 ציינתי כי "לבית המשפט אין סמכות לכפות על בורר להסכים לשכר שעתי/כולל כזה או אחר, והחלטת המינוי גם אינה מותנית בהסכמת מי מהצדדים לשכר הטירחה שיידרש ע"י הבורר". עם זאת, ובהנתן שהמשיבה טענה שהשכר הנידרש ע"י השופט בדימוס אורנשטיין גבוה מהשכר שנידרש ע"י הבוררת השופטת דניה קרת מהמשכן לבוררות ופתרון סכסוכים, שהתפטרה מתפקידה, הפניתי, בהחלטה מיום 07.11.2023 לשופט בדימוס אורנשטיין את השאלה האם יאות לנהל את הבוררות בתעריף השעתי של קודמתו, שכפי שנימסר, מתבטא ב-2,000 ש"ח+ מע"מ, והוריתי לצדדים א מי מהם להמציא לכבוד השופט בדימוס אורנשטיין העתק מהחלטתי.

מסקנה אחת עולה מהם - המשיבה אינה חפצה לנהל את הבוררות והיא עושה ככל שביכולתה על מנת לדחות את הקץ.

בהחלטה קודמת כבר קבעתי כי " לבית המשפט אין סמכות לכפות על בורר להסכים לשכר שעתי/כולל כזה או אחר, והחלטת המינוי גם אינה מותנית בהסכמת מי מהצדדים לשכר הטירחה שיידרש ע"י הבורר. בית המשפט גם לא אמור לנהל עם הבורר משא ומתן בנושא שכרו, גם לא לערוך עבור הצדדים סקר שוק בכל הנוגע לבוררים ושכרם" למותר לציין כי בשים לב לדרך הדיונית בה מיתנהלת המשיבה, המתבטאת בהגשת בקשות מרובות שמאטות את ההליך, הגבלת השכר הכולל של הבורר לכל הבוררות היא קנטרנית.

...

בהחלטתה לההתפטר קבעה הבוררת כי היא "דוחה באופן מוחלט ומפורש את כל הטענות המופנות כלפיי בבקשה הנ"ל. יש לציין כי אין בטענות אלו כל אחיזה עובדתית או משפטית. עם זאת, אינני מוצאת לנכון להתנצח עם הנטען בבקשה... בנסיבות אלו ומתוך שיקולים של מראית פני הצדק ובהתחשב בכך שבוררות זו נמצאת עדיין בשלב המקדמי – החלטתי לפרוש מלשמש בוררת בהליך זה". ברקע - תביעת שכר טרחה שהגישו המבקשים נגד מצלאווי בגין שירותים משפטיים שניתנו על ידם לבעלי הדירות בפרויקט התחדשות עירונית שביצעה, שלטענתם התחייבה לשלם בגינו.

מסקנה אחת עולה מהם - המשיבה אינה חפצה לנהל את הבוררות והיא עושה ככל שביכולתה על מנת לדחות את הקץ.

אני דוחה את הבקשה לעיון נוסף.

המשיבה תשלם למבקשים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.