עוד נאמר בתסקיר, כי עונש הולם למעשיו החמורים של המערער, "יהווה אמירה ברורה ומשמעותית שתאפשר למתלוננת לאיזור כוחות ולהעזר בגורמי הטיפול ובתכנית שבהן היא נימצאת".
לנוכח הנסיבות החמורות שבהן בוצעו העבירות, שעיקרן ניצול קירבתו של המערער לילדה כבת 11 שנים, שהגיעה לביתו כדי להיתרחק מהסכסוכים בין הוריה, קבע בית משפט קמא כי מיתחם הענישה בגין העבירה העיקרית, היינו מעשה מגונה בקטינה, נע בין 18 חודשי מאסר לבין 5 שנות מאסר לריצוי בפועל.
...
קביעות מהימנות שנעשו על ידי בית משפט קמא
בית משפט קמא קבע, לאחר שנתן את דעתו לטענותיו של המערער, כי "לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה הכנה והאותנטית של המתלוננת אני קובע כי עדותה מהימנה וניתן לקבוע ממצאים על סמך עדותה". בית משפט קמא הבהיר בהכרעת דינו, כי המתלוננת אינה נוטרת טינה למערער, שהינו חבר טוב של אביה, ואשר "פתח בפניה את ביתו וסיפק כל מחסורה הפיזי הרגשי וממש היווה דמות אב עבורה". עם זאת, המתלוננת לא היתה מוכנה להשלים עם מעשיו החמורים של המערער כלפיה, והקונפליקט אליו נקלעה בא לידי ביטוי בעדותה בבית המשפט, כאשר תיארה את תחושותיה כלפי המערער: "אני כועסת עליו, מתגעגעת לקשר שהיה לנו מקודם, שהוא תמך בי, אבל הוא פגע בי, ואני לא יכולה להיות שלמה עם מה שעשה לי ולהמשיך הלאה" (עמ' 45 לפרוטוקול, ש' 15-13).
במקרה דנן אין מדובר בסטייה כלשהיא מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, והעונש שנגזר על המערער אף נוטה לקולה, ולפיכך דין הערעור על גזר הדין להידחות.
בשל נסיבות מקלות אלה החליט בית משפט קמא שלא למצות את הדין עימו, ואני סבור כי אין מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער.
אני סבור, כמו בית משפט קמא, שהודעה זו תומכת בגרסת המתלוננת - אף שאין לייחס לה משקל משמעותי - שכן היא מצביעה על מערכת יחסים "לא טבעית", בעלת גוון מיני, בין ילדה בת 11 לאדם המבוגר ממנה בשנים רבות, ובכך יש לתמוך בגרסת הקטינה באשר לאירועים המיניים שאירעו בינה לבין המערער מושא כתב האישום.
