בעקבות הגשת התשריט התומך בחלוקת החלקה למגרשים (במ/1), נדחתה בהסכמה התביעה כנגד כלל בעלי החלקה (נתבעים 3-13), למעט הנתבע 1 מר נאסר מורסי (להלן "מורסי") תופס המיגרש בפועל אשר ממנו על פי הנטען פרצה והתפשטה האש, וכן כנגד הנתבעת 2 גב' חלימה קשוע בעלת הזכויות במיגרש הנ"ל. מאוחר יותר הוסכם בין הצדדים כי התביעה כנגד גב' קשוע תדחה אף היא.
יתירה מזו, לא נמצאה סתירה של ממש בין הגרסאות, נכון יותר לומר כי גירסתו הראשונה מלאה יותר וכוללת את מלוא תאור מסלול האש ושלבי התפשטותה, בעוד עדותו בבית המשפט כללית יותר ומתארת את השלב המתקדם יותר כאשר האש כבר אחזה בשני המגרשים גם יחד.
בסיכומו של דבר, ובהיעדר נתונים וראיות של ממש, אין ליתן משקל של ממש לגירסה זו.
סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע על מי מהצדדים חלה חובת הראיה ברשלנות לגבי אש:
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.
על פי הנטען, מרשימת הפוליסה עולה כי בית העסק המבוטח הוא מחסן המצוי ברח' טארק עבד אל חי בסמוך לבית המבוטח שבמרכז העיר טירה, וכלל לא מדובר במקום בו אירעה השריפה – מוסך הזגגות המצוי לצידו של כביש 444 בסמוך לצומת כוכב יאיר.
...
אשר לטענות בדבר אשם תורם של מבוטח התובעת, יש לזכור כי הנטל להוכיח זאת מוטל על המזיק (ע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ (12.5.93)) ובעניינו הנתבע לא עמד בנטל זה.
סוף דבר
הוכח באופן המניח את הדעת כי השריפה החלה במגרשו של הנתבע ומשם התפשטה למגרש מבוטח התובעת.
מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי להעמיד את הסכום לו זכאית התובעת מאת הנתבע בגין הנזק למבנה על סך 383,626 ₪; בגין נזק לתכולה ולמלאי – סך 492,549 ₪; ובגין שכ"ט מומחים וחוקרים סך של 45,863 ₪.
לאור כל האמור, ישלם הנתבע מר נאסר מורסי לתובעת מגדל חברה לביטוח בע"מ, סך של 922,038 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה.
