משפט ביטול עיקול שהטלת הפוגע בתפקודה השוטף של העירייה

במסגרת הפן השלילי של מבחן ההישתלבות, תבחן השאלה האם מבצע העבודה הנו "בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חצוני". (ראו למשל: עע 176/09 ז'וז'ט מואב - תפנית וינד בע"מ, מיום 9.11.2010, להלן - פרשת מואב; סטיב אדלר, "הקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א), 17, 22).

" בהמשך הסביר דני, שכדוגמת הישוב גרנות, ישנם עוד שבעה ישובים במועצה האזורית, בהם הוועד דואג להוציא תלושי שכר לעובדיו כולל המזכיר, באמצעות רואה חשבון שלו (עמ' 58 משורה 2 לפ'), שאר הישובים מעסיקים מזכירי ועד ומשלמים את שכרם כנגד חשבונית מס. מהוראות סעיף 132 לצוו המועצות המקומיות, והראיות שהובאו בפנינו בעיניין זה, עולה כי, המועצה הנה אחראית על ההיבט המנהלי של ניהול התקציב השוטף של וועדי הישובים, ומתוקף תפקידה מפקחת על היישובים, ומכוח הסעיף הנ"ל, בסמכות הועד להעסיק עובדים באישור המועצה.

המועצה לא הייתה מעסיקה, אלא צנור להעברת תשלום וכי צורת ההעסקה בתקופת עבודתה הראשונה כאמור, נועדה לסייע לועד להמשיך בפעילותו השוטפת, נוכח הקשיים הכלכליים אליו נקלע הישוב גרנות, ובשל עיקול שהוטל על חשבון הבנק של הוועד.

לטענת התובעת יש לחייב את הוועד לשלם לה פיצוי בשל פיטוריה בשעה שהייתה בהריון, ולא ניתן היה לצפות ממנה שתשוב לעבודה, שכן, בחלוף הזמן ממועד הפיטורים ועד הדרישה לחזור לעבודה, ספגה היא השפלות ושמועות על חוסר שביעות רצון מתפקודה ורכילויות בנוגע לרומן שניהלה לכאורה, מה גם שמצב בריאותה עקב ההריון לא היה בכי טוב.

שהרי רק בדיעבד הבין הוועד שפיטורי התובעת אסורים על פי חוק ולכן חזר בו. לפיכך זכאית התובעת לפצוי בגין תקופה זו. אולם, מ-26.5.11, המועד בו סרבה התובעת לשוב לעבודה, לא נטען ואף לא הוכח על ידה שפעלה לחפש עבודה מתאימה,או פנתה לשירות התעסוקה כדורשת עבודה, שהרי התובעת אינה רשאית להיבטל מעבודה ולסמוך על הפצוי בגין הפסד שכר שתקבל.

כך שתשלום שכר אשר שולם לתובעת באיחור לא נעשה במטרה לפגוע בה. בהילכת עריית לוד, דן בית הדין הארצי בהרחבה בשיקולים המנחים בשאלת פסיקת פצויי הלנת שכר בגין משכורות עובדים שלא שולמו, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הרשות המקומית.

...

לפיכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין תקופה זו. לטענת התובעת אשר לא נסתרה, (ס' 15 לת/1 - בהתייחס לטענות הלנת שכר): שכר חודש 1/11 - שולם לה ב-1.4.11.

אשר על כן, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה הנ"ל קיימת הצדקה להפחתת שיעור פיצויי הלנת השכר ל- 25%, בהתאם להלכת לוד, על שכרה של התובעת לחודשים 1-4/2011.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי הועד ישלם לתובעת כדלקמן: א. בגין פדיון חופשה - סך של 2,541 ₪ .

עוד היא כתבה: "יחד עם זאת, ככל שהינך טוען כי הפירסום ו/או תליית המודעה לא בוצעה על ידך, אבקש להמציא העתק ההסכם בינך ובין מדביק ו/או מפיק ההצגה המטיל את האחריות הבלעדית על הדבקת ותליית מודעות על המפיק". למחרת היום שלחה באת-כוחו של התובע מכתב אל עורך-דין בן ציון מלכה, היועץ המשפטי של הערייה, בו טענה כי התובע לא תלה כל שלוט בתחומי הערייה והדגישה כי, למעט דו"ח אחד, לא הומצאו לתובע דו"חות כלשהם.

היא אף הוסיפה: "באגב הדברים יוער, כי מבדיקה מקדמית שערכנו עולה כי ישנו חשש ממשי לניגוד עניינים בפעילותה השוטפת של הערייה בכלל ומצידו של ראש הערייה, מר חיים צורי, בפרט. יודגש כי מרשי הנו פעיל חברתי ופוליטי הידוע כאופוזיציונר של ראש העיר. בזהירות ייאמר, כי נבחנת האפשרות כי שורשי יחסה של הערייה כלפי מרשי נעוצים בהתנכלותו האישית של ראש הערייה ו/או מי מטעמו, עקב האמור, לכאורה". באותו היום הודיעה עורכת-דין גילי סגל לבאת-כוח התובע, כי "בשלב זה ועד תום הבירור ומתן החלטה, יעוכבו הליכי הגבייה". בסוף שנת 2016 ובתחילת שנת 2017 פירסם התובע פרסומים שונים בדף פייסבוק שהופעל על-ידי יושב-ראש האופוזיציה במועצת העיר קריית מוצקין, שכללו התייחסויות לראש הערייה ולאישתו, שכיהנה כמנכ"ל היכל התאטרון בקריית מוצקין.

להתנהלות זו של בא-כוח הערייה יבוא ביטוי בפסיקת הוצאות במסגרת פסק דין זה. השאלות הטעונות הכרעה מכתבי הטענות עולות שבע סוגיות הטעונות הכרעה: (1) האם 11 הדו"חות הוטלו כדין? (2) האם פעולות הגבייה בוצעו כדין? (3) האם עיקול בבנק ועיקול מיטלטלין הנם בגדר "פירסום" של "לשון הרע" ? (4) האם חלה החסינות שבסעיף 13(9) לחוק? (5) האם חלה ההגנה שבסעיף 15(2) לחוק? (6) האם הפעולות בוצעו "בכוונה לפגוע"? (7) הסעד הראוי.

המנעותה של הערייה לזמן את הפקח אורן על מנת שיסביר מדוע רשם לתובע דו"חות חוזרים בגין אותה עבירה באותה כתובת בהפרש של דקות ספורות אשר פועלת לחובתה, התאריך הרשום על גבי התמונות שצורפו לתצהיר גסר ועצם ההגשה כראיה של תמונות מטושטשות לחלוטין - כל אלו מעידים על כשלונה של הערייה לסתור את המסקנה הלכאורית, לפיה הדו"חות החוזרים ביום 15.1.2015 (דו"חות מס' 3-2) וביום 21.1.2015 (דו"חות מס' 7-5) שנרשמו על-ידי הפקח אורן ניתנו בחוסר סבירות קיצונית, ודינם להתבטל.

ולאחרונה הובהר על-ידי השופטת הוך-טל בת"א (שלום חי') 40117-02-19 דהאמשא נ' עריית חיפה (פורסם בנבו, 3.8.2020): "בפסיקת עקבית של בתי המשפט נקבע פעמים רבות כי הטלת עיקול יכולה להחשב כפרסום לשון הרע (ראו למשל ע"א (מח'-חי') 18723-03-17 רג'א נ' עריית חדרה רשות החניה (פורסם במאגרים, 11.12.2017) בס' 8; ע"א (מח'-י-ם) 45661-12-10‏ ‏ עו"ד גסלר נ' עירית ירושלים (פורסם במאגרים, 24.3.11) בס' 7-8). ודוק, קביעות אלה חלות רק לגבי גבייה מנהלית, שכן גבייה מכוח צו של לישכת ההוצאה לפועל חוסה תחת הגנה לפי ס' 13(5) לחוק (רת"ק (מח'-ב"ש) 50190-09-16 דוד נ' הוכמן (פורסם במאגרים, 21.02.2017) בס' 41 ות"א (ראשל"צ) 3451-07-16 אהרון נ' פטרוטק בע"מ (פורסם במאגרים, 11.11.2018) בס' 11)". ובחזרה לענייננו.

...

אולם סבורני כי אף אם נצרף פעולות אלו משנת 2015 - המצביעות על חוסר תום לב קיצוני ושרירותיות - לסדר האירועים בשנת 2017, לא תיווצר "מסת ראיות" מספיקה להוכחת "כוונה לפגוע" ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי.

לאחר שקלול הגורמים שנקבעו בפסיקה לנסיבות המקרה שבפנינו, החלטתי להעמיד את הנזק הבלתי ממוני על סך כולל של 30,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

התוצאה לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה, 31.12.2017, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) מחצית אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הותרת החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנה עלולה ליצור תמריץ ליצירת חובות בסכומי עתק על ידי החייב, לפגוע בתכלית הליך פשיטת הרגל ולהטיל אחריות בלתי סבירה על נושים.

כמו כן, צוין כי בקביעת צו התשלומים שהושת על החייב, חוב הארנונה השוטף נילקח בחשבון כהוצאה קבועה של החייב, וכי גם עובדה זו מצדיקה את זכותה של הערייה לעיקול הנכס בגין אי-עמידה בתשלומי הארנונה השוטפים.

ויצוין בשולי הדברים, כי סוגיית ההתיישנות קיבלה מענה מפורש במסגרת חוק חידלות פרעון – משנקבע בסעיף 32 שבו כי "התקופה שבה הוקפאו הליכים לפי פרק זה לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958". לאור כל האמור לעיל, שעה שהעיקול הוטל מבלי שהעירייה ביקשה את אישור בית המשפט, אכן היה מקום לבטלו.

...

לסיכום אפוא, גם אם נתונה האפשרות בידי נושה בחוב שאינו בר-תביעה לנקיטת הליך משפטי נגד חייב, אין מקום לנקיטת הליכי גבייה על נכסי החייב – המוקנים על פי פקודת פשיטת הרגל לנאמן – מבלי שניתן אישורו של בית משפט כי ניתן לגבות את החוב מנכסים עודפים.

בסעיף 29 לחוק נקבע ביחס לתאגיד כי: לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך כל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון.

ויצוין בשולי הדברים, כי סוגיית ההתיישנות קיבלה מענה מפורש במסגרת חוק חדלות פירעון – משנקבע בסעיף 32 שבו כי "התקופה שבה הוקפאו הליכים לפי פרק זה לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958". לאור כל האמור לעיל, שעה שהעיקול הוטל מבלי שהעירייה ביקשה את אישור בית המשפט, אכן היה מקום לבטלו.

בהחלטה נקבע כי המשיבה לא הראתה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעתה, שכן מהראיות עולה לכאורה כי המשיבה היא שהפרה את כתב הויתור בכך שלא שילמה למבקשת את יתרת החוב בגין הקמת המתקן, אף שהודתה בקיומו של חוב כאמור, וכי בנסיבות אלה קמה למבקשת זכות לבטל את ההסכם, כפי שעשתה.

לכך מתווספת העובדה כי "הטלת עיקול זמני על כספי רשות ציבורית הוא צעד העלול לפגוע באורח מהותי בפעילותה ובתפקודה ובכך לגרום נזק לאנטרס צבורי כללי" (רע"א 3887/04 היתאחדות הקבלנים הארצית ואח' נ' עריית מודיעין (פורסם במאגרים) (2004), מפי כב' השופטת פרוקצ'יה).

אולם לצד האמור, הודגש בפסיקת בית המשפט העליון כי אין הרשות המקומית חסינה מפני הטלת עיקולים זמניים, מקום שמתקיימים התנאים לכך.

תשובתה של המשיבה להיבט זה של הבקשה הנה לקונית עד מאוד, וכל שנאמר בה הוא כי הטלת עיקול על מקרקעיה יפגע בה בשל "המיגבלות שיחולו על פעולותיה השוטפות של המועצה בנכסי המקרקעין שלה כתוצאה מהטלתו של עיקול". טענה זו נטענה בעלמא, מבלי להתייחס באופן קונקריטי למקרקעין כאלה או אחרים שנכללו בבקשה ומבלי להבהיר כיצד לשיטתה של המשיבה יש בהטלת עיקול ברשום על מקרקעין כדי להגביל הפעילות השוטפת של המועצה, וכאשר לא נטען כי ביחס לאותם מקרקעין או חלק מהם, מתעתדת המועצה לבצע עסקה מכל סוג או פעולה כלשהיא הרלבנטית לעיקול.

...

בכל הנוגע לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, סבורני כי כאלה קיימות בענייננו, למעט ביחס לרכיב אחד בתביעה שכנגד.

על רקע האמור, נדחו בפסיקה לא אחת בקשות להטלת עיקולי זמניים על כספים של רשויות מקומיות במסגרת התדיינות אזרחית.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת חלקית בלבד, באופן שאני מורה על הטלת עיקול זמני על זכויות המשיבה במקרקעין שפורטו ברישא לבקשה, להבטחת סכום התביעה לגביו קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה (דהיינו – ללא רכיב הפיצוי בגין אובדן רווח עתידי, ובסה"כ - 1,499,289 ₪).

ביקורתו, היא ביקורת ציבורית הכרחית לגופי ציבור שונים, על מנת להצביע על מחדלים, לתקן מעוות, ולוודא תקינות מינהל צבורי בתיפקוד השוטף של גופי ציבור שונים.

בית המשפט מצא לבטל את הרשעת הנאשמת עקב שהוי ארוך של 10 שנים בהליכים נגדה, והטיל עליה צו של"צ כהמלצת שירות המבחן; ת"פ (שלום י-ם) 61463-01-22 מדינת ישראל נ' ליצמן – הנאשם בעודו מכהן כשר הבריאות, הורשע בעבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וזאת במסגרת טיעון מוסכם בין הצדדים.

שיקול הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - בעיניין זה נילקחו בחשבון דבריו המרגשים שמסר בנו של הנאשם, עו"ד עידן אדרי, אודות הנזק הרב שניגרם למשפחה, עקב התמשכות ההליכים, והידרדרותו של אביו הנאשם, בשל מצבו הדכאוני, שהלך כאמור והחריף, עד כדי שיתוק תיפקודי בשל שקיעה בדכאון.

יתר מליצי היושר, מוסיפים ומדברים בשבחו של הנאשם, בהם ח"כ לשעבר איתן כבל, וראש העיר הנוכחי של עריית נשר, אשר מכיר את הנאשם שנים רבות, והרבה בשבחיו כמי שתרם לציבור בכל שנותיו, פעל ללא לאות על מנת לקדם עניינים שונים בערייה, לטובת רווחת תושביה.

...

לסיכום, ביקש שבית המשפט יחוס עליו, ולא יטיל עליו עונש מאסר בעבודות שירות, הוא רוצה לחזור לשקם את חייו.

בית המשפט מצא לבטל את הרשעת הנאשמת עקב שיהוי ארוך של 10 שנים בהליכים נגדה, והטיל עליה צו של"צ כהמלצת שירות המבחן; ת"פ (שלום י-ם) 61463-01-22 מדינת ישראל נ' ליצמן – הנאשם בעודו מכהן כשר הבריאות, הורשע בעבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וזאת במסגרת טיעון מוסכם בין הצדדים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 60 ימי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בבית חולים רמב"ם. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 9/1/23 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות, שלוחת צפון, סמוך לבית סוהר מגידו.