משמורת ילדים קטינים להורים לא נשואים

בני הזוג מעולם לא נישאו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי זכותה של המבקשת לשכירות בדיור הצבורי, נבעה מממעמדה של המבקשת בשעת כריתת ההסכם, דהיינו - היותה אם חד הורית לשלושה ילדים קטינים.

בכתב התביעה נטען כי על החלטה זו המבקשת הגישה ערר, לועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון, שנתנה את החלטתה ביום 31.5.16, ובה נקבע: "לדחות הבקשה להמשך מגורים בדירה לאור פס"ד מיום 09.07.15 לפיו משמורת הילדים אצל אב הילדים. לאשר סיוע בשכר דירה כממתינה לדירה ציבורית במשך שנה ממועד עזיבת הדירה. גובה הסיוע יקבע בהתאם לנתוניה בעת החזרת הדירה" (נספח ז' לכתב התביעה).

...

הנה כי כן, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה, משלא הוכיחה כי מתקיים אף לא אחד מהשיקולים הקבועים לביטול פסק הדין, ועל כן דין הבקשה להידחות.

שנית, ובכל מקרה, סבורני כי המסקנה אינה משתנה, גם אם נלך כברת דרך לקראת המבקשת ונבחן את סיכויי טענותיה אלה לגופן.

משכך, יש טעם רב בטענת המשיבה, כי כל עוד המבקשת מחזיקה בדירה בהעדר זכאות לדיור ציבורי, היא מונעת בכך מנזקקים בעלי זכאות הממתינים בתור, לעשות שימוש במשאב מוגבל זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בית הדין קיים 6 דיונים אינטנסיביים, בעיניינה של המשפחה, במועדים דלהלן: 12.9.12; 4.12.12; 14.7.13; 7.10.13; 20.10.13; 11.11.13/ בכתב תביעתו הכרוכה של הבעל מיום 19.07.2012 (באמצעות ב"כ) עתר האב לקביעתו כהורה משמורן על חמשת ילדיו וזה לשונו: "האב הוא הגורם אשר שוהה עם הקטינים, אשר הקטינים קשורים אליו, ואשר יודע ומבין את צורכי הקטינים לרבות צורכים ריגשיים.

מניתוח אופיה וטיבה של ההתנהלות ההורית ממועד קבלת חוות הדעת הנ"ל ועד הלום, עולה ברורות כי המלצת ד"ר וייל להפרדת הילדים ומתן משמורת לכל אחד מההורים אינה עולה בקנה אחד, נכון להיום, עם טובתם של הצדדים ושל ילדיהם המשותפים.

ענת זילברמן מנהלת תחנה לייעוץ נישואין – הכרות מעמיקה עמדתה חלוקה של הקטינים.

...

אמנם נקודות החוזק באופציה זו נהירות לכל בר בי רב ובית הדין אף הראה לה פנים מסבירות נוכח כל המקובץ לעיל.

עפ"י כל האמור לעיל דומה כי על אף הקושי הרב והעצום בהחלטה על חלוקת הילדים בין ההורים ונוכח הנסיבות והנימוקים הנ"ל – הרי שאין מנוס מלקבל את עמדתם של רוב מניין ורוב בניין של גורמי הרווחה והמקצוע הממליצים על כך שכן – לאחר בחינה מדוקדקת של היתרונות והחסרונות בחלופה זו, ולאחר השוואת העוצמות שביתרונות ובחסרונות של חלופה זו לעומת החלופות האחרות (בדגש על החלופה של קביעת האם כמשמורנית בלעדית כדרישת האם וב"כ) סבור בית הדין כי הסיכונים והחששות מפני ההפרדה בין הילדים והתרופפות הקשר היציב בין ההורים לילדים שאינם במשמורתם, הם בעלי משקל סגולי נמוך ביחס לסיכונים הפיזיים והרגשיים והקשיים הרבים הנשקפים מיישום החלופות האחרות.

סוף דבר: לאחר שקלול כלל הנתונים ובחינת עמדות הצדדים, באי כוחם ובעלי המקצוע הנ"ל ולאחר העיון הראוי בכל החומר הרב שבתיקי הצדדים, מחליט בית הדין בזאת, ולא מבלי לבטים מרובים, וכן עם הרבה תפילה ותקווה לשיפור מערכת היחסים ואיכות התקשורת הבין־הורית למען עתידה הטוב של המשפחה, לאמץ עקרונית ולשלב את עיקרי המלצותיו של הפסיכולוג עם מסקנותיה של וועדת ההחלטה / התסקירים מיום 23/10/13, כפי שהוגשו לבית הדין ביום 3/11/13 וכדלהלן.

המשפט מכלול של שיקולים פרטניים ובהם: גיל הקטין, מינו, כישוריו ותכונותיו, רצונו בקשר להסדר המשמורת הפיזית (כשניתן להבינו); שלומו הגופני והנפשי, הצפי שיסופקו מלוא צרכיו הרגשיים, הפיזיים, החינוכיים והחברתיים; השפעתה הצפויה של ההחלטה על הילד ועל הוריו, בהווה ובעתיד; יכולות וכישורי ההורים, ומידת נכונותם לממש את אחריותם ההורית כמו גם לאפשר את הקשר עם ההורה האחר ועם דמויות מפתח אחרות בחיי הילד; המרחק הגאוגרפי הצפוי בין מקום מגורי ההורים; צימצום הפגיעה והסבל בילד עקב הגירושין; ועוד.

מעבר לכך שבין ההורים לא מתקיימת ולו תיקשורת בסיסית ביותר, מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, הקונפליקט והמתח הרב ביניהם כללה הטחת האשמות הדדית רבות אשר לתפקודם כלפי הילדים.

הטחת האשמות מסוג זה ע"י האם גררה בתגובה, עיסוק של האב בנסיבות כניסתה להריון של האם, והלחצים שהפעיל אביה של האם לחתונת ביתו בשל כניסתה להריון, נסיבות אשר היו לטענת האב הסיבה למעשים שעשה ל מנת להשתחרר מצה"ל. שני הצדדים (בעיקר האב) הסיתו את הדיון העקרי מטובת הקטינים להטחת עלבונות והאשמות זה כנגד זה. 35 .

...

ולענייננו: בנסיבות אלה, באיזון שבין הרצון להעניק לקטינים תחושה של בית עיקרי אשר תגרום ליציבות בחייהם במציאות של ויכוחים אינסופיים בין הוריהם, בשים לב להמלצות התסקיר בעניין זה, ומנגד – מתוך רצון להדגיש בפני האם כי האפוטרופסות והאחריות ההורית הן עניינים הנתונים לשני ההורים, אני קובעת כי ביתה של האם יהיה הבית העיקרי בו ישהו הקטינים, ללא צורך בהגדרת המשמורת מעבר לכך.

מאחר שבהתאם לזמני השהות של הקטינים, הקטינים שוהים זמן רב יותר עם אימם, וביתה של האם הינו הבית העיקרי אני מורה כי ההטבות, ההנחות והסבסוד המוסדיים והממשלתיים והטבות אחרות הניתנות ע"י הרשויות המקומיות, תינתנה לאם.

נוכח הטענות לזיופים, בעניין זה אין די במסרונים או במכתבים ואני מורה כי הסכמת האם תינתן בתצהיר ערוך כדין.

בנוסף אני מורה לצדדים לפנות לתיאום הורי.

האב והאם נישאו בשנת 1998 והתגרשו במהלך שנת מנישואין אלה נולדו לצדדים שלושה ילדים קטינים (להלן - "הקטינים"): ילידת 12.1.2003 כבת 16 שנים.

סיכומו של דבר, מצאתי כי תביעתו של האב להפחתת מזונות הוגשה בתום לב ומתוך רצון להגביר את השויון הכלכלי שבין ההורים ולא מתוך מניעים של כדאיות כלכלית בלבד.

לא עוד הפחתה של 25% שהיה נפסק לו היו הקטינים במשמורת בלעדית אצל האם, כי אם בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

...

ודור אבות אחר המחויב מזונות מופחתים לאחר בע"מ 9191/15 יישום לאחר עיון בטענות הצדדים, והראיות שהוצגו לבית המשפט (המועטות), נחה דעתי כי יש להתערב בגובה חיוב המזונות וזאת לנוכח שינוי נסיבות מהותי.

עם זאת, טענתה של האם בדב היותה ההורה המרכז בחיי הקטינים לא נסתרה, משכך ובשים לב שהמדובר בתובענה להפחתת מזונות שניתנו במסגרת פסק דין, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להפחית את גובה המזונות.

סוף דבר האב יישא במזונות והוצאות המדור של כל קטין בסך של 750 לחודש וזאת עד הגיע כל קטין לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון - לפי המאוחר מבין השניים.

ועוד נאמר בפסיקתו של בית-משפט זה, כי הצורך בהסכמת הורים עובר למסירה לאימוץ-"יסודו בזכות האנושית היסודית, שאינה צריכה לפנים ולהסבר, שהילד 'שייך' להוריו-מולידיו, כשם שההורים,שייכים' לילדיהם יוצאי חלציהם. הכנסתי המילה,שייך' בין מרכאות, משום שאין המדובר כאן בשייכות במובן של בעלות בנכס, אלא בשייכות במובן של קשר טבעי שמושגי הבעלות המשפטיים המקובלים המה, מצד אחד, חוורים ודלים, ומצד שני, פוגעים ברגשותינו מבחינת תיאור מצב הדברים" (שם, בעמ' 429-430; וראה: א' ח' שאקי, "עיון מחודש בטיבה של זכות הורים למשמורת ילדים הקטינים" עיוני משפט ט (תשמ"ג) 59).

באותה שנה נישאה, אך הנישואין לא עלו יפה.

האיות נשואות ואמהות לילדים, בעליהן משתכרים ומפרנסים את ביתם, והן מצהירות, כי מוכנות הן לגדל את הקטין בביתן.

...

אשר על כל אלה, אנו דוחים את טענתו זו של בא-כוחה המלומד של המערערת, ועל בקשת האימוץ, אם כי הוגשה לפני היכנס חוק האימוץ משנת תשמ"א לתוקפו, יחולו הוראות חוק זה, ועל-פיו תוכרע הבקשה שלפנינו.

אשר על כל אלה אנו דוחים את הערעור.

השופטת ש' נתניהו: אני מסכימה עם דעתו של חברי המכובד, השופט אלון, כי יש לדחות את הערעור.

לדעתי, אין מנוס מאותה מסקנה, כי ניתן להכריז על הקטין כבר-אימוץ אף ללא הסכמת אמו, גם על-פי הוראות חוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960.