משמורת בלעדית לאב לאור מצבה הנפשי של האם

בהמשך, התייחסה עו"ס לס"ד לניסיון לקיים מפגש בין הקטינות ובין האם: "הביעו הבנות פחד רב מפגיעת האם בהן וניכר היה כי הן בחרדה. הן סירבו להפגש עימה למרות נוכחותי בחדר והתרשמותי הייתה כי פגישה בשלב זה עם אמן עשויה לפגוע בהן רגשית ונפשית ועל כן בוטל המפגש". בהעריכה את המצב המליצה שבשלב זה לא יתקיימו מפגשים בין הקטינות לאם וציינה: "מערכת יחסים אלימה וקשה של האם כלפי בנותיה אשר כללה אירועים קצוניים ושימוש בכל מיני אמצעים לאיום ופגיעה בבנותיה אשר מעלים תהיות לגבי מצבה הנפשי התקין.

במהלך הדיון האב השמיע את דבריו, אך האם לא עשתה כן. בתום הדיון החליט בית הדין הרבני כי הבנות יישארו במשמורת של האב: "ובכן, לאור כל המתואר, כולל תאורי האלימות הפיזית המחרידים של האם כלפי הבנות, וכפי שהושמע ונאמר ע"י עו"ס הרווחה ותיאורי הבנות עצמן שהושמעו מפיהם, כולל המלצת העו"ס האמורה לעיל כי בשלב זה אין להפגיש כלל את האם עם הבנות ושמשמורת הבנות תהיה אצל האב, בית הדין קובע כי משמורת הבנות תהיה אצל האב. בית הדין ישמח לשמוע בעתיד כי האם עברה תהליך טפולי וכי היא כשירה ליפגוש בבנות ואולי אף שישהו אצלה, אך בשלב זה, ולאור כל המתואר, לצערנו נראה כי אנו רחוקים מלהיות שם." (נספח נ/4 לתצהיר עשות ראשית מטעם הנתבע).

" גם בחלוף כשנתיים מאז ניתן פסק הדין ביום 29.7.20 ושצוטט לעיל, לא חל שינוי בהתנהלותה של האם כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסק הדין שניתן ביום 17.1.22 בו התקבלה בקשת האב לאפוטרופסות בלעדית על הקטינה מ'.

...

רק אם התשובה חיובית יש לעבור לשלב הבא - האם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות אשר מנויות בסעיף 13 לחוק, פרסומים מותרים: אם הפרסום חוסה תחת אחת החסינויות המוחלטות הרי שדין התביעה להידחות, אחרת ממשיכים לשלב הבא – בחינה, האם הפרסום מוגן על פי הוראות סעיף 14 לחוק על שתי רגליו - אמת בפרסום וענין ציבורי.

התובעת עותרת לפיצוי מכוח סעיף 7א(ג) שקובע כדלקמן: " (ג)במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק." משהגעתי למסקנה שלא מתקיימת עוולת לשון הרע, אזי אין מקום לפסיקת פיצוי.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

( הנתבעת, אימם של הקטינים, לדחיית התובענה על הסף (בקשה מס' תמצית הרקע העובדתי והדיוני: עניינם של התובע (להלן גם: "האב") והנתבעת (להלן גם: "האם") (להלן שניהם: "הצדדים") מוכר היטב לבית משפט זה בשל הליכים קודמים שהתנהלו ביניהם בעינייני משמורת, מזונות ורכוש.

כן לטענת האם, האב הסתיר מעיני ביהמ"ש כי טענות האב בגין אלימות כביכול של האם הועלו במסגרת הליכים שהתנהלו לאחרונה בביהמ"ש לעינייני מישפחה בנצרת אשר לא פורטו ע"י האב בבקשתו, כדלקמן: - ביום 29.10.19 הגיש האב בקשה למתן צו הגנה על הקטינים לבית המשפט לעינייני מישפחה בנצרת (ה"ט 49598-10-19 ), וזאת לטענת האם באמצעות הגשת תלונה כוזבת על אלימותה כלפי הקטינים.

כן, לטענת האב, יש להורות על העברת התיק ללישכת הרווחה של --- – מקום מגורי האב לאור קירבה משפחתית וקשרים חברתיים בין הנתבעת ללישכת הרווחה של עריית נצרת.

משנת 2016 ועד היום היו 5 פניות לחקור את הקטינים כאשר בפועל הקטינים נחקרו שלוש פעמים בהם לא ניתן היה לאשש אלימות או להפריך אותה ואילו בפעם האחרונה בחודש יולי 2020 הומלץ על ידי חוקרת הילדים לא לבצע חקירת הילדים בכדי לא לגרום להם נזק נפשי.

סוף-דבר: אשר על כן, לנוכח כל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה למשמורת בלעדית לאב ושאר הסעדים שהגיש האב – נדחית.

...

בנסיבות אלו, ולאחר כל האמור לעיל – ניתנת כעת הכרעתי.

על כן, גם מהטעם הזה וכן מהטעמים הנוספים דין התביעה להידחות.

אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – דין התביעה להידחות.

סוף-דבר: אשר על כן, לנוכח כל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה למשמורת בלעדית לאב ושאר הסעדים שהגיש האב – נדחית.

המדובר בנסיבות לא פשוטות שמהם עולה כי מצבה הנפשי של האם אינו תקין, גם כפי שניתן לראות מפרוטקול הדיון של היום וכי במידה ויהיה ניסיון להוציא את הקטין מחזקתה היא תפעל להעלים אותו תוך סכנה גם לחייה.

ביום 25.2.2020 הוגשה עמדת האפוטרופה לדין, בה צוין כי בשלב זה אין לאפשר סמכויות טפול בלעדיות לאב, שכן אין בהעברת המשמורת כשלעצמה כדי להצדיק סעד כאמור.

בכל הנוגע לבקשת האב לקבלת סמכויות בלעדיות לטפול בעינייני בריאותו וחינוכו של הקטין הומלץ כדלקמן: "לאור חוות הדעת הפסיכיאטרית לגבי מצב האם ]...[ ועל מנת לאפשר לאב

האב רשאי לקחת את הקטין לצורך ביצוע החיסונים הנדרשים, ולחתום על כל מיסמך נידרש אף ללא צורך בהסכמתה או בחתימתה של האם.

...

לאחר בחינה ושקילה יתירה, סבורני כי יש להשיב בשלילה על השאלה, האם מכתבו של ד"ר אבני הוא בגדר חוות דעת רפואית תקפה ומהימנה על פי הדין.

סוף דבר לאחר עיון בבקשת האב ובתגובות לה, לרבות עמדותיהם של גורמי הטיפול והרווחה ובשים לב לנסיבות המורכבות המאפיינות את המקרה שלפניי, ולהחלטת בית המשפט בדבר העברת המשמורת הזמנית לידי אב, ובשל הצורך הגובר והולך במתן החיסונים לקטין בפרט לנוכח המציאות שנכפתה על כלל המדינה בשל משבר הקורונה אני מורה כדלקמן: תוך 4 ימים ממועד המצאת החלטה זו תמציא האם לידי האב את פנקס החיסונים של הקטין באמצעות ב"כ הצדדים.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

לאור כל האמור לעיל, אני מוצא להעמיד את פוטנציאל הישתכרותה של האם על פי האומדן ע"ס של 10,000 ₪ לחודש לפחות, ואף זאת בהערכה זהירה ועל הצד הנמוך, ובשים לב להטבות אותן מקבלת הנתבעת שאינן מגולמות בשכר, וגם בהם צריך להיתחשב בקביעת גובה החיוב במזונות.

מכאן שלאחר שבחנתי טענות הצדדים והקבלות אשר הוצגו ובשים לב להלכה הפסוקה בעיניין צרכיו של הקטין ולו ההכרחיים שאינם דורשים ראייה, לא כולל הוצאות חינוך, בריאות ומדור ועל יסוד האסמכתאות שהוגשו, מצאתי שצרכיהם ההכרחיים של הקטינים אינם נופלים מצרכים אחרים של ילדים בני גילם ואף גבוהים יותר לאור מצבם הנפשי הרגיש , (ראה עמ' 3 ש' 6-8 לפרוט').

כאמור לעיל הקטינים שוהים במשמורתו הבלעדית של האב כאשר זמני השהות אשר נקבעו לאם מועטים נכון להיום וכוללים שעתיים בלבד בשבוע, וכתוצאה מכך האב הוא זה אשר נושא במלוא צרכיהם של הקטינים, למרות שאין בהכרח חפיפה בין זמני שהות לגובה ההוצאות אותן מוציא הורה על ילדיו הקטינים.

פועל יוצא מזה ובשים לב לכך כי הכנסותיו של האב עומדות על כ 10,000- ש"ח לחודש ויכולותיה של האם הוערכו בכ 10,000- ש"ח לחודש, ואין בפניי נתון המוכיח כי הוצאות המחיה האישיות של כל הורה שונות באורח משמעותי, הרי שבהוצאותיהם ההכרחיות של הקטינים יישאו ההורים, בשלב זה, באופן שבו חיובה של האם יעמוד על 50% מצרכיהם של הקטינים, שפורטו לעיל, ואשר עומדים על 2,000 ש"ח לחודש ובתוספת מחצית מהוצאות החינוך והבריאות.

...

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה לחיוב במזונות זמניים מאחר והיא נשאה לבדה בכל הוצאות .

סוף דבר 98 .

מיום 10.11.19 29.4.19 ) ועד ליום מתן החלטתי זו ) 100 .

הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האם במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאב התובע ימצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

עוד אציין, שעל סמך תסקיר זה דחיתי את בקשת האם לקבלת משמורת מלאה באופן זמני על ג', אותה הגישה בהביעה את חששותיה בנוגע למצבו הנפשי של האב.

בתמצית, החלטתי נסובה על התקיימות הנסיבות הבאות: העידר מסוגלות פיזית של האם לטפל בג', אז בן 4 חודשים, לאור הנכות עימה היא מתמודדת.

במאמר מוסגר, אבקש להעיר שהתנגדותה של האם למשמורת המשותפת אינה מובנת לי: גם לו הייתי קובע שמוענקת לאם משמורת בלעדית, ממילא יש צורך במעורבות האב והסכמתו, כאפוטרופוס טבעי לג', בכל החלטה רלוואנטית לגידולו ולחייו – מקביעת מקום המגורים, קביעת המוסד החינוכי ועד לקבלת טפול רפואי ובכל עניין מהותי בחייו.

...

כבר עתה אציין שלאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בתסקיר ובדיווחים שהוגשו על ידי העו"ס לסדרי דין, ולאחר שעיינתי בתגובות הצדדים לתסקירים ולדיווחים, התרשמתי שבנסיבות המקרה יש לקבל את המלצות הגורמים המקצועיים, שכן במקרה דנן קיימות נסיבות חריגות הסותרות את חזקת הגיל הרך ומצדיקות קביעת משמורת משותפת של שני ההורים על ג'.

טענתה העיקרית של האם לקבלת משמורת יחידה על ג' מבוססת על חזקה זו. כזכור, ביום 13.11.2017 החלטתי למסור את המשמורת הזמנית על ג' לאב, זאת לאחר שקבעתי שקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את סתירת חזקת הגיל הרך.

אני מורה לכל אחד מההורים לשתף את ההורה השני בכל עניין מהותי הקשור בג', לרבות בדיקות, אירועים חריגים, עניינים רפואיים וכד'.

בעניין זמני השהות אני מחליט לאמץ את ההסדר שהומלץ על ידי העו"ס לסדרי דין מיום 28.5.2018 , כמפורט בסעיף 23 ד' לעיל.

אני מורה לכל אחד מההורים להשתתף ביחד בתיאום הורי, על מנת לשפר את התקשרות ביניהם ולסייע להם לפתור מחלוקות שתתעוררנה בקשר לג'.