משכורת ללא מענקי עידוד - זכויות עובד

לשיטתה, בסיס השכר שעל פיו יש לבחון זכאות עובד המצוי בתאונת עבודה להשלמת שכר מכוח סעיף 187, הוא הבסיס המשמש לתשלום יום חופשה (הזהה בשוויו לערך יום מחלה) ולא השכר המבוטח, משכך אין התובע זכאי לתשלום הפרש כלשהוא.

כך גם מקובלת עלי עמדת הממונה שלפיה, ההסדרים המקובלים בשרות המדינה כל אימת שנידרש לשלם "שכר מלא" כדוגמת יום מחלה או יום חופשה, הרי שאלה מבוססים על "המשכורת הקובעת לפנסיה" שהיא שכר רגיל ללא תוספות המותנות בתנאי כגון שעות נוספות ופרמיות כאשר לגבי עובדי הנתבעת ישנה הסכמה מיוחדת להוסיף "מענק עדוד" בשיעור של 30% ליום חופשה או מחלה (ראו גם סעיפים 19-26 לתצהיר מר אלמוג).

נחזור ונזכיר את הוראות הסעיף הקובעות את הזכאות לקבלת הפרישי התשלום כדלקמן: "הופסק המענק החודשי ע"י המוסד לביטוח לאומי ונקבעה נכות זמנית לעובד קבוע אשר נפגע בעבודה, והוא עדיין לא כשיר לעבודה, ייבדק העובד ע"י רופא הרשות ולפי הנחיותיו ימשיך העובד להנות מן ההסדר של השלמת משכורתו הרגילה, למעט גימלאות הביטוח הלאומי, עד לתאריך המוסכם בין שני הצדדים" (הדגשות שלי – י.א.ש.).

...

על יסוד כל האמור, מצאתי כי גם תביעתו להשבת מכסת ימי מחלה וחופשה ששולמו בפועל, דינה להידחות.

משנדחתה תביעת התובע על כל רכיביה, אין מקום להידרש לתביעה שכנגד ואף היא נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – תביעת התובע נדחית וכפועל יוצא מכך נדחית גם התביעה שכנגד.

מלבד הבונוס השנתי, נקבע בהסכם ההעסקה כי צביה תהא זכאית למענק נוסף בשיעור 20% מתיק הלקוחות בהתקיים תנאים מסוימים, כדלקמן (הדגשות במקור, מ.ק): "4.6. בנוסף לבונוס השנתי תהיה העובדת זכאית למענק מיוחד בעת קרות המוקדם משני אלה:

אשר לאמנון גור, טוענת התובעת כי זו נתנה "רוח גבית" לפועלן של צביה ומרב, עודדה אותן במעשיהן ולמעשה הייתה שותפה ל'קנוניה' לגזל לקוחותיה של אופקים.

יתרת חוב בגמר חשבון לטענת אופקים, ערכה גמר חשבון לצביה במסגרתו שילמה לה את כל הזכויות המגיעות לה על פי דין, אולם מאחר שזו התפטרה מעבודתה לאלתר קזזה החברה משכרה את תמורת ההודעה המוקדמת, כך שנותר חוב בסך 15,919 ₪ אותו יש לחייב את צביה לשלם לאופקים (ר' סעיף 96 לכתב התביעה המתוקן, סעיף 316(א)(5) לסיכומי אופקים).

...

בנוסף ומעבר לכך, מקום בו אופקים ממילא לא הוכיחה את עילות התביעה שנטענו על ידה, וכאשר הגענו למסקנה כי היא זכאית לפיצוי אך בשל הפרת חובת תום הלב בין עובד למעסיק – אין מקום להיעתר לתביעתה לסעד של מתן חשבונות.

סוף דבר תביעתה של אופקים כנגד הנתבעת 1 (צביה) מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

התביעות כנגד הנתבעות 2-3 נדחית בשלמותן.

למען הסר ספק, מובהר כי דמי ההבראה, המתנות, התמריצים והמענקים אינם בגדר "שכר" או חלק מ"המשכורת החודשית" לשום דבר וענין שהם, והם יובאו בחשבון לצורך חישוב תנאים סוציאלים כלשהם (הפרשות לקופות השונות, פצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי מחלה) או כל זכות הנגזרת משכרו של העובד.

שכן הם "במהותם "פרמיה" או "שכר עדוד", בסכום קבוע ומדורג, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה.

...

נוכח כללם של דברים, לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין בדרך הליך פיטוריו של התובע; ומכל מקום לא מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי לטובת התובע.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מעדויותיהם של התובע ואריה שנשמעו בפנינו ביום 21.12.2022 וכן עיינו בפרוטוקול דיון קדם משפט שהתקיים ביום 8.7.2021, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובע בעניין שכרו הקובע להידחות, למעט בעניין השלמת פדיון ימי חופשה.

סוף דבר התביעה נדחית בעיקרה, למעט האמור בסעיף 35 לעיל.

בכתב התביעה המתוקן שהוגש בהליך זה נתבעו הסעדים הבאים: פצויי הלנה על הכספים שנוכו משכר התובעת ולא הופקדו לקופת גמל במועד בסך 9,298 ₪, פיצוי בגין חוסר תום לב בקיום חוזה בסך 7,500 ₪, אי מתן הודעה מוקדמת בסך 3,891 ₪, השלמת פצויי פיטורים בסך 7,259 ₪, פצויי הלנת פצויי פיטורים בסך 7,500 ₪, אי תשלום משכורת חודש 9/2020 בסך 1,972 בתוספת פצויי הלנת שכר בסך 2,500 ₪, תשלום הפרש משכורת חודש 3/2020 בסך 452 ₪ בתוספת פצויי הלנת שכר בסך 500 ₪, פיצוי בגין הפקת תלוש שכר פקטבי בחודש 7/2020 בסך 500 ₪, ופצוי בגין הכללת נכויי שכר בלתי מוצדקים בתלוש חודש 9/2020 בסך 500 ₪.

מנגד, לטענת הנתבעים התובעת פוטרה עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה לאחר חזרתה מהחל"ת, אי נכונות התובעת לאשר כי חזרה לעבודתה מחל"ת לצורך קבלת הנתבעת מענק עדוד תעסוקה, והתדרדרות היחסים בין הצדדים עקב החשד לאי סדרים בעריכת תלושי שכרה וסגנון הפניות של ב"כ התובעת.

אשר לפצויי הלנת שכר עבודה ופיצויי הלנת פצויי פיטורים – כמפורט לעיל, מדובר ברכיבי שכר ופיצויי פיטורים אשר לא שולמו לתובעת, נוכח הקזוז שערכו הנתבעים משכר התובעת בשל טענתם לחוב של התובעת בגין תשלומי יתר ששולמו לה. על אף שדחינו את טענות הנתבעים לקיומו של חוב זה, אנו סבורים כי בין הצדדים היו חילוקי דיעות שיש בהן ממש בדבר עצם קיומו החוב ובשאלת זכות הנתבעים לקזז את החוב במסגרת גמר החשבון, באופן המצדיק בנסיבות העניין שלא לחייב בפיצויי הלנה.

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: השלמת שכר עבודה עבור חודש 3/2020 בסך 452 ₪ בערכי נטו.

שאר רכיבי התביעה וכן התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

התביעה שכנגד וטענת הקיזוז של הנתבעים נדחות.

התובעת הוכיחה כי הייתה זכאית למענק חזרה לעבודה מאחר שהתשלומים סווגו כדמי אבטלה והנתבע מנע ממנה את המענק לחודשים 4-5/2021 כאשר לא ברור מדוע התשלומים סווגו כדמי אבטלה במקום כמענק עדוד והנתבע לא סיפק הסבר לכך.

בקשר לגובה החוב – משגם מטענות התובעת וגם מטענות הנתבע עולה כי גובה החוב שנותר לתובעת עומד על 1,800 ₪, הרי שאנו מקבלים את טענות התובעת בעיניין זה. מענק חזרה לעבודה לרבות התוספת המוגדלת לגירסת התובעת בתצהירה, החל מיום 1.4.21 היא החלה לעבוד אצל מעסיק אחר במשרה חלקית ובשכר נמוך ולכן הייתה זכאית למענק חזרה לעבודה בגין 4 חודשים מאפריל 2021 ועד יולי 2021, כאשר הטיפול בעיניין מענק חזרה לעבודה היתנהל בסחבת.

לגירסת התובעת – בפועל היא קיבלה את מענק החזרה לעבודה ואולם במקום לסווגו כך סיווגו אותו כדמי אבטלה ובכך היה כדי לפגוע בה ולכן היא גם לא קיבלה את המענק החד פעמי בסך 3,000 ש"ח. התובעת מפנה למסרון מב"ל מ-13.10.2021 כי היא זכאית למענק חזרה לעבודה כאשר על אף מיסרון זה, המענק לא שולם לה. בתגובת הנתבע מיום 24.5.22 הבהיר הנתבע כי התובעת לא זכאית למענק חזרה לעבודה שכן היא לא עונה על תנאי חוזר 1470 לעניין תשלום דמי אבטלה לשוהים בחו"ל וכי עצם היציאה לחו"ל מנתק את זכאותה למענק שכן היא לא עונה עוד להגדרות סעיפים 160 ו-163 לחוק.

...

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל - תביעתה של התובעת נדחית.

היות ותביעתה של התובעת נדחית, איננו פוסקים צו להוצאות.

עם זאת מצאנו לנכון לציין, כי אנו סבורים שהתנהלות הנתבע בכל המתייחס לפניות התובעת לקה בחסר ויתכן שאם הנתבע היה מתייחס לפניותיה בזמן אמת, התובעת לא הייתה נדרשת להגיש תביעתה זו. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ד, (08 נובמבר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.