משכון הבית להבטחת חובות חברה על ידי בעל מניות בחברה

בית המשפט אף ציין כי ככל שעו"ד א' ורדי ימצא לנכון, הוא יגיש עד ליום 25.7.04 "הצעה לפטור מינהלי החברה מערבות אישית" כאשר לבקשה יצורף "תצהיר של החברה ובו פירוט רכושה מכל מין וסוג שהוא. בתצהיר זה יתייחסו בעלי המניות למסמך שהוגש לבית המשפט היום על ידי עו"ד רון... תוך היתייחסות להטבות שלכאורה על פני ההסכם אמורים הם לקבל". תוקפו של צו הקפאת ההליכים הוארך עד ליום 16.8.04 (ר' עמודים 16–19 לפרוטוקול).

בית המשפט בהחלטתו שניתנה בבקשת חברת משכן הארץ בע"מ, אשר יחד עם החברה בפרוק הן בעלות מניות בחברת נאות הפסגה מודיעין בע"מ, דחה את בקשת חברת משכן לחייב את הנאמן למכור לה בלבד את מניות החברה שבפרוק בחברת נאות הפגסה מודיעין בע"מ. בהחלטה זו אף צוין כי שהנאמן מיתנגד לבקשה לפי שבדעתו – כפי שנעשה בפועל – למכור את המניות בחברה לצד ג כחלק מהסדר ההבראה ולא מכירה נפרדת של מניות החברה בנאות הפסגה ומכירה נפרדת של הנכסים האחרים (שם, סעיף 3).

הותרת הבטוחות/הפקדונות השונות שניתנו על ידי השותפות או מי מהתובעים להבטחת הפרויקטים השונים אותם בנתה החברה – לרבות ובמיוחד בפרויקט 'אופרה על הים' – ואשר בנייתם טרם הסתיימה עד אותו מועד, הייתה תרומתם והשתתפותם (הבלתי חוזרת) של בעלי העניין והשותפות בהסדר שהתגבש בתיק הפש"ר שהתקיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאור הכשלון הכלכלי המהותי אליו הם הוליכו את החברה כמנהליה.

לא הוצגה בפני בית המשפט ולא הוכח על ידי התובעים כי הם פנו לבנק או לחברת א.נ.ע. יזמות ובנייה בבקשה לקבל מידע באשר לגורל הפקדונות השונים שניתנו להבטחת חובות החברה (שבהקפאת הליכים).

...

אשר על כן ישלם התובע 2 לבנק את הסך של 191,424 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה, בצירוף ריבית כקבוע בנספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה שכנגד, עד מועד התשלום המלא בפועל (ר' בהרחבה סעיפים 366-332 לעיל).

בנסיבות העניין בשים לב לניהולו של התיק לאורך שנים, מספר הדיונים שהתקיימו, היקף העבודה ותוצאתו, הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לבנק בגין שכר טרחת עו"ד (ביחס לתביעה ולתביעה שכנגד) סך כולל 225,000 ש"ח, עד יום 28.2.23 וממועד זה ואילך ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כמו כן ישלמו התובעים לנתבע, ביחד ולחוד, חלקו בעלות ההקלטה והתמלול (כנגד הצגת אסמכתאות מתאימות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ועד מועד מתן פסק הדין.

בנם של המנוח ושל הגב' אלפסי, מר משה אלפסי, הנו בעל מניות נוסף בחברה, ומי שהמשיך לנהל את החברה, לאחר מות אביו.

בפסק דין "שמחוני" המוזכר על ידי גב' אלפסי בסיכומיה ונרשם כי מדובר בנסיבות דומות ביותר למקרה דנן (ראה סעיף 62 לסיכומים), נקבע כי המערערת חתמה על המסמך, ולפיכך חזקה עליה שקראה אותו והבינה את תוכנו ולכן לא מצא בית המשפט העליון עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, כי המערערת שם ידעה שהמשכנתא שלקחת מהוה בטוחה בגין מכלול החובות ולא בגין פרויקט אחד בלבד.

ת"א (מחוזי – ת"א) 12118-04-10 מרגלית חרמון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...במקרה שבפני, כמו במקרה נויברג, הבנק לא הפר את חובותיו כלפי התובעת. הזכויות בדירה היו רשומות במלואן על שם הנתבע 2. בשנת 2004 פנה הנתבע 2 לבנק כדי לקבל הלוואה, וההלוואה ניתנה לו כנגד מישכון הדירה. כיוון שבני הזוג חרמון היו נשואים דרש הבנק לשם מתן ההלוואה לקבל מיסמך ויתור חתום על ידי התובעת. כפי שהעיד עו"ד ניב זר, מיסמך הויתור אינו רלוואנטי במצב בו התובעת הייתה רשומה כבעלת זכויות בלישכת רישום המקרקעין או במירשם של חברה קבלנית כלשהיא, שאז היא הייתה מלכתחילה מתבקשת לחתום על שטר המשכנתא או על שטר מישכון: "המסמך הזה הוא ספציפי למצב בלי הכרות פרטנית עם בן זוג כזה או אחר, כשידוע לבנק הממשכן שלבעל הזכויות במקרקעין יש בן או בת זוג מכל סוג או מין שהוא של מערכת יחסים ומבלי לדעת מתי התחתנו ומה מצבם, הבנק מחתים על המסמך הזה. אין בכך כדי להעיד מאום על הזכויות

הלכה ותיקה זו מעוגנת בשכל הישר ומושרשת בפסיקת בית המשפט העליון "מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מיסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מיסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה" [ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט].

...

באשר לכל האמור לעיל אוסיף כי מר פרנקל נשאל בחקירתו הנגדית שאלות שונות על ידי הבנק, שבאו לתמוך בטענות הבנק לפיהן אין מקום לאמץ את חוות הדעת.

לסיכום אני דוחה את התביעה על כל רכיביה.

התיק יוחזר להוצל"פ המבקשות ישלמו לבנק סך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט. הודע לצדדים זכות ערעור כדין.

המבקשת (להלן "רויטל") והמשיב 2 (להלן: "דוד") הינם בני זוג נשואים, שבזמנו היו בעלי מניות ומנהלים של רשת מכללות פרטיות, רשת מעוף.

בכתב התביעה מבוקש על ידי רויטל: להצהיר על בטלות המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק על חלק התובעת בבית מגורי בני הזוג, ולהורות בהתאמה על מחיקת משכנתא זו. להצהיר כי אין תוקף לערבותה של התובעת כלפי הבנק, ביחס לחוב ההלוואה שניטלה בסכום קרן בסך 850,000 ₪.

גם תביעה זו (כאמור בה עצמה), הוגשה לאחר שהיתקבל אישור להגישה מבית משפט של פש"ר. לטענתם של רויטל ודוד, הפר הבנק התחייבויותיו בעסקת אשראי של 2.5 מיליון ₪, משסרב לאפשר רישום מישכון (שנועד להבטיח ההלוואה) על נכס מסחרי הרשום בחברה משכנת.

ראה למשל דברים שנאמרו בפס' 6 לפסק הדין שבע"א 9774/05 דורון ראובן נ' מאוריציו רוקח (18.4.2007): " דין העירעור להדחות. אכן, כתבי הטענות בפני הבורר ובפני בית המשפט המחוזי אינם זהים, אך מתייחסים הם מבחינה מהותית לאותה מסכת עובדתית שעניינה ההסכם בין בעלי הדין (השוו: ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש מושב עובדים פ"ד לח (4) 797). לשיטת המערער, נודעו לו תוצאותיה הכספיות הסופיות של העסקה בחודש ינואר 1999, היינו, כשנה לפני שניתן פסק הבורר. בנסיבות אלה היה על המערער לבקש לתקן את כתב התביעה באופן שגם טענותיו בנוגע להיתחשבנות בינו לבין המשיב תידונה לפני הבורר. כלל מיצוי העילה אינו חל רק על טענות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה עליהם להעלותן במסגרת אותו הליך. מטרתו המעשית של הכלל היא למנוע מבעל דין, שהיה לו יומו בבית המשפט או אצל הבורר, להטריד את בעל דינו בהתדיינות חוזרת באותו עניין שכבר הוכרע ביניהם במשפט הראשון (ראו ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם), בסעיף 9 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל, והאסמכתאות המצויינות שם). מטרתו של הכלל חורגת מעניינם של בעלי הדין במקרה הקונקרטי. הכלל בדבר מעשה בית דין נשען על שיקולים שבתקנת הציבור, ומשקף את הצורך להבטיח נהולו של משפט באופן יעיל, ולמנוע ביזבוז זמן שפוטי בהתדיינויות חוזרות ונישנות בין בעלי דין (וחליפיהם) אודות אותם עניינים (ראו שם)." יש לומר כי הבנק כלל אינו מיתכחש לכך שהמבקשת הינה ערבה יחידה במובן סע' 19 של חוק הערבות, ביחס לאותה ערבות עליה חתמה, להלוואה בסך 850,000 ₪, וביחס אליה בלבד.

למעלה מן הצורך, ביחס לידיעת המבקשת על מצב חברת מעוף והלוואות שזו נטלה, יבואר כי בחקירת המבקשת בגדריו של ההליך הקודם הודתה היא בפה מלא כי ניהלה את חברת מעוף, בין היתר בקשר מול הבנקים, וניהלה אף את החשבונות (עמ' 4-5 לפרוטוקול ישיבת 24.11.2019 שצורף על ידי הבנק לתגובתו).

...

ראה למשל דברים שנאמרו בפס' 6 לפסק הדין שבע"א 9774/05 דורון ראובן נ' מאוריציו רוקח (18.4.2007): " דין הערעור להידחות. אכן, כתבי הטענות בפני הבורר ובפני בית המשפט המחוזי אינם זהים, אך מתייחסים הם מבחינה מהותית לאותה מסכת עובדתית שעניינה ההסכם בין בעלי הדין (השוו: ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש מושב עובדים פ"ד לח (4) 797). לשיטת המערער, נודעו לו תוצאותיה הכספיות הסופיות של העסקה בחודש ינואר 1999, היינו, כשנה לפני שניתן פסק הבורר. בנסיבות אלה היה על המערער לבקש לתקן את כתב התביעה באופן שגם טענותיו בנוגע להתחשבנות בינו לבין המשיב תידונה לפני הבורר. כלל מיצוי העילה אינו חל רק על טענות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה עליהם להעלותן במסגרת אותו הליך. מטרתו המעשית של הכלל היא למנוע מבעל דין, שהיה לו יומו בבית המשפט או אצל הבורר, להטריד את בעל דינו בהתדיינות חוזרת באותו עניין שכבר הוכרע ביניהם במשפט הראשון (ראו ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם), בסעיף 9 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל, והאסמכתאות המצויינות שם). מטרתו של הכלל חורגת מעניינם של בעלי הדין במקרה הקונקרטי. הכלל בדבר מעשה בית דין נשען על שיקולים שבתקנת הציבור, ומשקף את הצורך להבטיח ניהולו של משפט באופן יעיל, ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי בהתדיינויות חוזרות ונשנות בין בעלי דין (וחליפיהם) אודות אותם עניינים (ראו שם)." יש לומר כי הבנק כלל אינו מתכחש לכך שהמבקשת הנה ערבה יחידה במובן סע' 19 של חוק הערבות, ביחס לאותה ערבות עליה חתמה, להלוואה בסך 850,000 ₪, וביחס אליה בלבד.

אני דוחה אפוא הבקשה לסעד זמני.

החברה הוקמה בשנת 2007 ומנוהלת על ידי מר רוני פירו (להלן – בעל המניות).

בבקשה לעיכוב הליכים צוין כי בעל המניות משכן את בית מגוריו והזרים לחברה סך העולה על 900,000 ₪ על מנת לנסות ולהבריא את החברה.

(1) אם לא תאושר תכנית לשקום כלכלי לא יהיה מנוס מפירוק התאגיד והתמורה שהוצעה לכל נושה או חבר תאגיד באספה מיתנגדת אינה נמוכה מהתמורה שהיה מקבל בפרוק התאגיד; (2) ההצעה אינה מבטיחה תמורה כלשהיא לחברי התאגיד, ובכלל זה אינה מותירה בידיהם נכס שיש להם זכות בו מכוח היותם חברי התאגיד, בלי שהובטח לכל נושה באספה מיתנגדת תמורה השווה למלוא סכום חוב העבר שבו הוא נושה; (3) לכל אחד מהנושים המובטחים באספה מיתנגדת הובטחה תמורה שערכה אינו נמוך משווי הנכס המשועבד לטובתו או מהחוב הכולל שלטובת פרעונו שועבד הנכס, לפי הנמוך; תמורה כאמור יכול שתנתן בכסף או בשווה כסף, בתשלום מיידי או בכמה תשלומים, ובילבד שנקבעו דרכים להבטחת התשלומים; לעניין זה, "שווי הנכס המשועבד" – שווי השוק של הנכס המשועבד לאחר שההצעה תאושר בידי בית המשפט, בנכוי ההוצאות שהוצאו בשמירת הנכס או במימושו, ואם הנכס משועבד לטובת הנושה בשיעבוד צף בלבד – בנכוי נוסף של 25% משווי הנכס בהתאם להוראות סעיף 244".

לטענת ב"כ הממונה, הייתה חובה, על פי תקנה 39 לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ט-2019, להגיש טופס 5 חתום על ידי רעיית בעל המניות, על מנת שהנושים (לרבות מנהל ההסדר, הממונה ובית המשפט) יוכלו לתת דעתם לגבי הערך הכלכלי של פטור זה. הגורמים שנדרשים לתת דעתם לפטור זה הנם שני הנושים המחזיקים בערבות אישית של רעיית בעל המניות ואותם נושים הצביעו בעד אישור ההסדר.

בתגובת החברה נטען כי במקרה של הפרה, יאלצו בעל המניות ורעייתו לפתוח בהליך חידלות פרעון אישי, בהיתחשב בהקף החובות ובשווי נכסיהם.

...

הואיל ומס הכנסה ומע"מ יזכו לדיבידנד בשיעור 100%, איני מקבל את הטענה כי לא הושג הרוב הנדרש באסיפת הנושים בדין קדימה.

משום כך, סבורני כי חב' BTB היא בדרגת נשייה מובטחת יותר וסביר כי תקבל במסגרת ההסדר דיבידנד בשיעור גבוה יותר, מבלי לפגוע בעקרון השוויון, החל רק ביחס לנושים בעלי אותה דרגת נשייה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מאשר בזאת את הסדר החוב של החברה, בכפוף להחרגת ההוראה הנוגעת לתשלום קנסות.

הסעד הזמני נועד להבטיח את מימוש פסק הדין בתביעה העיקרית שהוגשה על ידי המבקש, במסגרתה עתר המבקש, כי בית המשפט יורה על מתן סעד הצהרתי לרישום מניות החברה על שמו; לרישומו כבעלים של הנכסים הרשומים כיום על שם המשיב, הידועים כגוש 3929 חלקה 104/1 וגוש 3929 חלקה 104/2; לרישום רכב לקסוס מ.ר 390-770-03 הרשום כיום על שם המשיב, על שם החברה; וכן מתן צו עשה המורה למשיב להעביר למבקש פירוט בדבר היתנהלותה הכספית של החברה, לרבות תדפיסי חשבונות בנק, פירוט כרטיסי אשראי, ומסמכי הנהלת חשבונות מהשנתיים שקדמו להגשת התביעה.

לימים הדרדר מצבה הכלכלי של החברה (כעולה ממסמך המרכז את כלל חובות ונכסי החברה שהוגש על ידי המשיב ביום 16.1.24) ונראה כי על כך לא חלוקים הצדדים וזאת אף לאור סעיפים 28,30 ו-34 לבקשת המבקש.

לטענת המבקש הוא עצמו נטל הלוואה עסקית על סך של כ-1.6 מיליון ₪ יחד עם רעייתו ואחיינה, תוך מישכון ביתם הפרטי, מתוכה הזרים 458,300 ₪ לחשבון החברה, בין היתר באמצעות תשלומים לעובדים ופנה למשיב בבקשה לקבל מידע בנוגע להתנהלותה הכספית של החברה.

...

אך מקום בו לאור כלל השיקולים שפורטו לעיל ואלו שאף יפורטו להלן, אין בכוונתי להיעתר לבקשה, לא מצאתי לנכון להורות על צירופה, במיוחד נוכח הדחיפות במתן ההחלטה.

בנסיבות אלה, אני נעתרת לבקשה למניעת דיספוזיציה הנוגעת למחסנים אלה, וזאת כנגד הפקדת ערובה להבטחת נזקי המשיב בסך של 30,000 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסעד זמני נדחית ברובה, במובן זה, כי המשיב, כבעל הזכויות הרשום של החברה יוכל להמשיך ולפעול למימוש נכסיה לשם פירעון חובותיה.