מרמה והפרת אמונים בניהול תאגיד

כעולה מהכרעת הדין, המבקש הורשע ביום 22.7.14 בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה עבור אחר, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד והחזקת נכס החשוד כגנוב (תפ (ת"א) 4123-09‏ מדינת ישראל נ' מנחם פרידמן).

...

לסיכום: בשלב זה, נחזה כי התביעה הועמדה על סכום מופרז בהתחשב בתקופת ההתיישנות.

עם זאת בעת דיון בבקשת פטור מאגרה, אין מנוס אלא לערוך בדיקה לכאורית זו על מנת לבחון האם המבקש עומד בתנאים שנקבעו בתקנות.

סוף דבר- הבקשה לפטור נדחית.

ביום 26.12.2012 הורשעו המערערים על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 40213/05, השופט ח' כבוב) בבצוע שורה של עבירות, ובכלל זה גניבה בידי מנהל (לפי סעיף 392 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), עבירות של מנהלים ועובדים בתאגיד (לפי סעיף 424 לחוק העונשין), מירמה והפרת אמונים בתאגיד (לפי סעיף 425 לחוק העונשין) ועבירות דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך).

...

בית המשפט המחוזי קבע כי יישומן של קביעות אלה בנסיבות העניין מוביל למסקנה כי גבעוני והבי היו בעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות, וכי גבעוני ופלד שימשו בעלי שליטה בפויכטונגר השקעות.

מתוך רצון לשמור על איזון זה, ובהתחשב בהכרעתנו בדבר הצורך בהחמרת הענישה, הגענו לכלל מסקנה כי יש להחמיר בעונש הקנס שהוטל על פלד ולהעלותו לכדי סך של 200,000 שקל.

הערעור נדחה ביחס לעונשם של גבעוני והבי.

כפי שנאמר בעניין אחר: "לא ניתן לסיים מבלי להביע שאט נפש מעבירות שביסודן רדיפת בצע, גם אם תחילתן בביטחון עצמי מופרז ובחתירה להצלחה 'בכל מחיר' תרתי משמע. בסופו של דבר, אף המערער סבל ממפלתו, אך למרבית הצער הוא גרר עמו בדרכו קורבנות תמימים רבים. ניתן כמובן לקוות כי פרשות מסוג זה יהוו 'תמרור אזהרה' לכל מי שיבקשו למצוא 'קיצור דרך' אל העושר. האזהרה מכוונת בראש ובראשונה למי שעלולים להתפתות, ולו ברגע של חולשה, למעול באמון הזולת" (עניין סמואל, בפסקה 130).

רקע ראשיתו של ההליך דנן בשנת 2016 עם הגשת כתב אישום חמור כנגד הנאשם, במסגרתו יוחסו לנאשם עבירות גניבה בידי מורשה; ניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות; זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות; מירמה והפרת אמונים בתאגיד; עבירות מנהלים בתאגיד; עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000; ועבירות לפי חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968.

...

דברים דומים נקבעו בע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי, פס' 6 (02.03.1998), כדלהלן: "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק', אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" [ראו גם: ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע, פס' 6 (28.07.2003); ע"א 6575/11 פלוני נ' פלונית, פס' 7 (09.10.2011); יגאל מרזל, "פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן (א' ברק, י' זמיר, א' כהן, מ' סבוראי וא' עפארי עורכים, 2017)].

סוף דבר טענה לפסלות מותב נוגעת בשורש ההליך השיפוטי ויש בה כדי להשליך על ההליך כולו, כמו גם על היושב בדין.

אולם, בשים לב לפסיקת שופטי בית המשפט העליון שהובאה לעיל בהרחבה, הרי שאין לאפשר מניפולציה של מערכת עשיית החוק, מקום בו נאשם מבקש לכופף אותה לרצונותיו.

רקע והחלטתו של בית המשפט קמא ביום 13.10.2020 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את המערער בעבירות גניבה בידי מורשה, ניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ועבירות לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.

...

אכן, עיקרון יסוד בדיני הפסלות, בין לפני תיקון 38 לחוק ובין לאחריו, הוא שאין לאפשר לבעל דין לקבוע מי יפסוק בעניינו או להחליפו כאוות נפשו באמצעות פרובוקציות.

המותב הבהיר בהחלטתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי יכולתו להמשיך ולנהל את המשפט ולגזור את דינו של המערער באופן מקצועי וללא משוא פנים, לא נפגמה בנסיבות העניין (פסקה 24 להחלטה) והוא הוסיף והדגיש בהקשר זה כי: "הערכה זו באשר ליכולתו של שופט היושב בדין לבצע את מלאכת השיפוט, אינה הערכה סובייקטיבית של הנוגעים בדבר, אלא היא מושתתת על אדני היסוד בדבר מומחיותו של הדיין, מעמדו המקצועי ונסיונו המצטבר כגורם שיפוטי – ובהתאם לאלה, יכולתו לבצע את מלאכת עשיית הדין באופן נקי, משוחרר וללא מטען רגשי או עובדתי כלשהו הפוגם, ולו במלוא הנימה - ביכולתו לקיים משפט צדק." (שם) מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

מטעמים אלו כולם, הערעור נדחה.

בעקבות הגשת כתב-האישום פוטר הנתבע 2 מעבודתו בבנק, וביום 22.4.2014 הוא הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום (המתוקן), קרי קשירת קשר לבצוע פשע (קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות), קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה עבור אחר, מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת מנהלים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד והחזקת נכס החשוד כגנוב.

...

אך לעומת זאת ראו, למשל, דברי כבוד השופט ע' גרוסקופף בע"א 4880,4913,8513/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטהייט ואח' (18.7.2022)‏‏, פסקה 35, לפיהם "יוער, כי סעיף 7 לחוק בנוסחו הקודם ממשיך לחול על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב התיקון". כמו כן, מפסקי-דין שונים, שלא כאן המקום לפרטם, ניתן לכאורה להסיק מסקנות סותרות בעניין זה. כך או כך, אני סבורה כי בענייננו, יש לדחות את טענת התובעת לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, וזאת הן לפי נוסחו הקודם והן לפי הנוסח החדש.

סעיף 21 לחוק ההתיישנות אשר לטענת התובעת לתחולתו של סעיף 21 לחוק ההתיישנות, הרי שמקובלת עלי טענת הבנק, לפיה סעיף זה מופנה לשאלת ההתיישנות של פסק-דין ואינו קשור לשאלת התיישנותה של תובענה שטרם הוגשה.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, התובענה נגד הבנק ונגד הנתבע 2 נדחית על הסף.