בית המשפט סקר שני מודלים עקריים של אסדרה וסודיות: מודל של סודיות מלאה מול מודל של סודיות יחסית, על פיו תיעשה בדיקה פרטנית של המסמכים השונים, תוך איזון בין האינטרסים השונים בכל מקרה ומקרה, בדומה למנגנוני האיזון הקבועים בסעיפים 9(ב)http://www.nevo.co.il/law/71891/9.
הדבר נכון לגבי בנקים מרכזיים ברחבי העולם ולגבי רגולטורים בארץ, כמו הרשות לניירות ערך והרשות להגבלים עיסקיים.
בהתייחס לסעיף זה אמר בית המשפט, כדבר מובן מאליו, כי "אילו הורה סעיף 22 לחוק הניסויים בבעלי חיים על חיסיון מוחלט, כי אז מדובר היה ב"מידע אשר אין לגלותו לפי כל דין" (כלשון סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע), ומסענו היה תם. אלא שכאמור, נתון ליו"ר המועצה שיקול דעת בנוגע לחשיפת המידע, ושיקול דעת זה צריך שיהא מושפע מחוק חופש המידע" (הדגשה הוספה – י"ע) (לגישה דומה ולפיה "מידע אשר אין לגלותו לפי כל דין" אינו ניכנס כלל ל"מסננות" של סעיפים 11-10, ראו עע"מ 2820/13 עו"ד רז רוזנברג נ' רשות האכיפה והגבייה, פס' 13 לפסק דינו של השופט שהם (11.6.2014)).
על אף זאת, ועל אף האנטרס הראשון במעלה של גילוי האמת, ועל אף האנטרס הקנייני-כספי של יורשי הלקוח, ועל אף שניתן היה להגביל את חשיפת המסמך לצדדים להליך בלבד ולצורך ההליך בלבד, ועל אף העקרון של גילוי מירבי והיחס החשדני לחיסיון – למרות כל אלה, מצא בית המשפט להעביר את הסודות גם למגרש של ההליך המשפטי בכך שיצר חיסיון פסיקתי (מה שיכול להעיד גם על עוצמת התכליות שבבסיס הוראת הסודות).
לא בכדי סבר בית משפט קמא, כי משלא מצא בית המשפט בעיניין אזולאי להסיר את החיסיון, הרי ש"מדובר אכן בקל וחומר לעומת המקרה דנן", בהנתן שבבסיס עתירת המערערת עומד אינטרס גילוי כללי ופומבי, מחוץ לגדרו של הליך משפטי קונקריטי.
טענת המערערת כי אבד הכלח על הילכת אזולאי, אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 80 לחוק בנק ישראל, התש"ע-2010, הקובעת כלהלן:
סודיות
(א) לא יגלה אדם ידיעה שנמסרה לו ולא יראה מיסמך שהוגש לו לפי חוק זה, ואולם מותר לגלות ידיעה או להראות מיסמך אם הנגיד יראה צורך בכך לצורכי הליך פלילי, לרבות חקירה פלילית.
ככלל, מצוין כי המידע שיפורסם יהיה מידע מאוחד ולא פרטני, מלבד מקרים בהם ייקבע אחרת.
...
בית משפט קמא קיים בנושא זה דיון במעמד צד אחד (מכוח סמכותו לפי סעיף 17(ב) לחוק) ושמע את הסבריו של סגן המפקחת על הבנקים, רו"ח אור סופר, שהסביר את הפגיעה שתיגרם עקב חשיפת הדוחות (הפרוטוקול צורף לעיוננו במעטפה סגורה, ומשכך, ועל אף הסכמתה-בקשתה של המערערת, לא מצאנו טעם לקיים אף אנו דיון במעמד צד אחד).
דוגמה לכך היא תגובת המערכת הרפואית לפסק הדין ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516 (1995), וראו בלהה כהנא "אין מנוס משינוי ההלכה בעניין גלעד - ההכרח בהחזרת החיסיון לוועדות הבדיקה הרפואיות הפנימיות" מאזני משפט יא 159 (תשע"ו-2016))].
סוף דבר, שהוראת הסודיות הקבועה בסעיף 15א(א) לפקודת בנק ישראל היא הוראת סודיות הקבועה בדין, חריגיה קבועים בדין, וככזו חלה עליה הוראת סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע, ואין להורות על חשיפת החומר מושא העתירה.
