לאור זאת הוא הודה בבצוע עבירת בעילה אסורה בהסכמה של קטינה מתחת לגיל 16, לפי סעיף 346(א)(1) רישא לחוק העונשין, ובמהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הודה המערער גם בבצוע מעשה סדום (ריבוי עבירות), לפי סעיף 347(א)(1) רישא לחוק (סעיף 53 להכרעת הדין).
אשר לטענה בדבר הקושי הלוגי להרשיע את המערער בבצוע מעשים מגונים במירמה, במקביל להרשעתו בבצוע עבירות מין אחרות, הובהר כי מדובר בטענה מוטעית מבחינה עובדתית, שכן עפ"י כתב האישום אין חפיפה בבצוע המעשים המגונים במירמה, לבין עבירות הבעילה האסורה בהסכמה ומעשה הסדום, בשתיהן הודה המערער.
...
טיעוני המערער
במסגרת הערעור על הכרעת הדין, ובעיקרי הטיעון, טען, ב"כ המערער, עו"ד טל ענר, כי יש לקבל את הערעור על הכרעת הדין בשלושה נושאים.
בהמשך הבהיר בית המשפט, כי "רק בשלב יחסי המין המלאים , כשגם למתלוננת היה ברור שמדובר ביחסי מין היתה הפרדה בין המדיטציה לבין יחסי המין..בסופו של דבר לאחר שהצליח (המערער – א.ש.) באמצעות 'תרגילי' מדיטציה, לקבל את הסכמתה לכך שיבצע בה מעשים ארוטיים, עורר אותה מבחינה מינית 'קשר' אותה אליו ונפרצה הדרך לקשר מיני מובהק ביניהם (שלא במסגרת מדיטציה)". דברים דומים עולים גם מפסקה 99 להכרעת הדין.
אוסיף ואציין, כי אין בידי לקבל את טענת בא-כוח המערער, לפיה העבירות שביצע אינן מתאימות באופיין, לסוג העבירות המוגדרות כעבירות מין במשפחה.
המסקנה המתבקשת היא כי אין כל בסיס להתערבות בגזר הדין בדרך של הקלה בעונש, ויש לדחות גם את הערעור על מידת העונש.
