מעשה סדום ואינוס בכוח ובאיומים

רקע והליכים קודמים ביום 25.8.2015 הוגש נגד העורר כתב אישום שנסב על עבירות שעניינן אינוס, מעשה סדום בנסיבות אינוס, מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית ועוד, כמפורט להלן.

במהלך השיחה העורר ניסה לנשק אותה בכוח, ואיים עליה כי אם לא תבוא עמו לחדר השינה הוא יספר לבן זוגה לשעבר כי קיים עימה יחסי מין.

בגין עובדות אלו מיוחסות לעורר העבירות הבאות: מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין; מעשה מגונה תוך שימוש באיומים לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; וכן איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מספר עבירות).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הערר להידחות.

אשר על כן, דין הערר להידחות.

אזכיר כאן בקצרה, כי כתב האישום, שהוגש כנגד המשיב בתאריך 25.08.2015, ותוקן פעמיים, מייחס למשיב עבירות מין חמורות, וביניהן, בין היתר: מעשה סדום, אינוס, מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית, ומעשה מגונה תוך שימוש באיומים, בגין ארבעה אישומים המתייחסים, כל אחד, למסכת אירועים נפרדת, ואשר המשיב ביצע, על פי הנטען, כנגד ארבע מתלוננות שונות.

חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, קבעה כי העורר מצטייר: "כמי שאינו בוחל לכאורה בשימוש בכוח, מעקבים ואיומים כדי לספק את גחמותיו" (ראו: בש"פ 5935/15 זליג נ' מדינת ישראל, פיסקה 18 (06.09.2015)); חברי, השופט ס' ג'ובראן קבע כי מסוכנותו של המשיב: "משמעותית ביותר" (ראו: בש"פ 8656/16 מדינת ישראל נ' זליג, פיסקה 9 (22.11.2016)); וב-בש"פ 4114/16 קבעתי אני כי חומרתם של המעשים המיוחסים למשיב מדברת בעד עצמה, וכי העובדה שהמעשים המיוחסים למשיב באישומים המאוחרים יותר בוצעו, על פי הנטען, לאחר שהמשיב נעצר ושוחרר בשל המעשים הנטענים באישומים המוקדמים יותר, מהוה יסוד סביר לחשש שהמשיב יחזור על מעשיו, ומדגישה את מסוכנותו לציבור.

...

נוכח מצבו המתקדם של ההליך בגדרו התיק ממתין עתה להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ונוכח ההחלטות השונות בהן עמד בית משפט זה על מסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור – המבקשת סבורה כי יש לקבל את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בפיסקה 17 שלהלן.

נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב במועד שנקבע למתן הכרעת הדין (שאז הסמכות להאריך את המעצר, במידת הצורך, נתונה גם בידי הערכאה המבררת – עיינו: סעיף 61(ג) לחוק המעצרים) – בקשת המדינה מתקבלת בחלקה, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בשישים ימים (ולא בתשעים ימים כמבוקש), שימנו החל מתאריך 25.02.2017, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 46392-08-15 המתנהל בבית-המשפט המחוזי בתל אביב, הכל לפי המוקדם מבניהם.

העותר הנו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 6 שנים, לאחר שהורשע בעבירות של אונס בכח או באיומים, מעשה סדום ומעשה מגונה בכח.

...

ב"כ המשיב טוען שאין לאפשר לאסיר המורשע בעבירות מין לצאת נשכר מכך שהוא מכחיש את העבירה, ולאפשר לו לצאת לחופשה, מבלי שעבר כל טיפול.

בחוו"ד מב"ן מצוטטת חוו"ד של קרימינולוג קליני בכיר ומעריך מסוכנות שבדק את העותר בשנת 2013: "ההתרשמות הקלינית היתה מאדם בעל רמת אינטליגנציה גבוהה יחסית, בעל קסם אישי ויכולת דיבור, מרוכז בעצמו, בעל יכולת מוגבלת לקבל אחריות על מעשיו, מודעות חלקית ביותר למגבלות שלו או למגרעות שלו, בעל יכולת פגומה להפיק תועלת מביקורת ויכולת אינטרוספקציה פגומה. עולם הרגשי רדוד יחסית ואין ביטוי לרגשות חזקים. אין ביטוי ליכולת לחוש אמפתיה או אשמה. מגלה יכולת מוגבלת לניהול מערכת יחסים אינטימית ארוכת טווח, אם כי ככל הנראה אין לו בעיה לכונן מערכת יחסים כזו. תשובותיו בבדיקה הן הגנתיות והוא השתדל להציג פסאדה נורמטיבית מעבר למה שהוא באמת... רמת מסוכנותו המינית הוערכה כבינונית". המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא שללא קשר לעבירה המינית הספציפית בה הורשע, מאפיינים מסוימים באישיותו של הנאשם הם כאלה שהעותר יכול להיתרם מטיפול, לאו דווקא טיפול לעברייני מין.

העתירה נדחית.

העותר מרצה מאסר של 17 שנים וחודשיים בגין עבירות של אונס בכוח או באיומים, מעשה סדום, חבלה גופנית חמורה ושיבוש מהלכי משפט, זאת מיום 10.11.2007.

...

נטען כי הצעת העותר לרכישת הדיסקים משטחי הרשות הפלסטינית והכנסתם באמצעות ביקורי משפחה הועלתה כבר במסגרת ההליך הקודם, אך בסופו של דבר בית המשפט לא קיבל הצעה זו ואפשר לב"כ העותר לערוך בירור נוסף לגבי האפשרות להזמין את הדיסקים לאחת החנויות המתמחות.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטת המשיב האוסרת להכניס דיסקים לכלא באמצעות בני משפחה, שכן לא נפל בה פגם המצדיק התערבות.

אשר על כן, בנסיבות העניין, ולאור המפורט לעיל, אינני סבור כי החלטת המשיב חורגת מהסמכות, התקבלה בלא שנשקלו כל השיקולים הנדרשים או בהליך פגום, או שהינה בלתי סבירה או כי יש מקום להתערב בה. בהעדר פגם מנהלי בהליך קבלת ההחלטה או בהחלטה עצמה - העתירה נדחית.

בע"פ 8031/13 שדרין נ' מדינת ישראל (22.7.2015) - המערער הורשע בעבירות של אינוס, מעשה סדום, איומים והיזק בזדון.

באותו המקרה, המערער אמנם הורשע "רק" בריבוי עבירות של מעשים מגונים בכוח, ולא בעבירת אינוס, אך המדובר ברצף של עבירות אגב הפעלת אלימות וכוח והוא הורשע גם באיומים והדחה בחקירה, שכן הופעלו על המתלוננת לחצים לחזור בה מהתלונה, לרבות באמצעות קרובים ואנשי דת. בית המשפט העליון קבע כי אין להתערב בעונש, תוך שהוא מציין מחד – את חומרת המעשים, האלימות, והרצף, כמו גם את העובדה שלחובת המערער עבר פלילי מכביד, לרהות עונשי מאסר בפועל, אשר לא הרתיעו אותו מבצוע עבירות מין ואלימות בסמוך לאחר שהשתחרר ממאסרו האחרון, ומאידך – את העובדה שהודה במעשים (אחרי חקירתה הממושכת של המתלוננת) והביע חרטה.

...

קשה למצוא הרבה מקרים הדומים לנסיבות כאן, ומבין פסקי הדין מצאנו להפנות לבאים: בע"פ 2035/16 פלוני נ' מ"י (14.9.2017) התברר ערעור על פס"ד במסגרתו הורשע המערער בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות והושת עליו עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי; ותשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח. דובר שם באירוע מיני שארע בעת שהמערער הסיע את המתלוננת לביתה ממועדון בו בילו השניים, כאשר השניים היו תחת השפעת אלכוהול.

פסילת רישיון הנהיגה – באשר לבקשת המאשימה להורות על פסילת רישיונו של הנאשם – יש מקום להיעתר לבקשה, שכן עבירת התעבורה אשר נלוותה למהלך האירועים הייתה משמעותית, לרבות בהיותה מסכנת חיים, ונזכיר כי הנאשם התיר למתלוננת לנהוג ברכב כאשר הוא יודע שהיא אינה מורשית לעשות כן ותחת השפעת אלכוהול.

סיכום - במכלול השיקולים, בהתחשב במתחם הענישה לעיל ולאחר שקילת ההיבטים לחומרה ולקולה, והואיל והעיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (כקבוע בסעיף 40ב' לחוק העונשין), אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: · 5 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 23.3.2022.