מעקב אחר דואר רשום כדי לדעת מתי הוא נמסר כדין

באותו מקרה הנמען יכול לסתור חזקה זו, אם יוכיח שלא קיבל את דבר הדואר מטעמים שאינם תלויים בו. אם כן, במסגרת הנטל המוטל על הנתבעת 2, החברה המבטחת, הטוענת להסרת כסוי בטוחי בשל פסילת רישיון, להוכיח משלוח הודעת דואר רשום למעונה הרשום שנשלח כשורה, והן הבאת הפסילה לידיעתה ולמודעותה.

אף אם נניח לצורך הדיון בלבד כי ייתכן וההתראות הללו יש בהן כדי לשמש הודעה על פסילת רישיון כדין, במהלך דיון ההוכחות השיב ב"כ הנתבעת 2, לשאלת בית המשפט, כי גם ביחס להתראות שנשלחו בין השנים 2012-2013, אין בנמצא אישורי מסירה כדין (עמ' 14 שורה 2 לפרוטוקול).

קל וחומר בעניינינו, המבטחת כלל לא הציגה אישור של דואר ישראל בנוגע למעקב אחר דבר הדואר הרשום לנהג שרישיונו נשלל.

...

תוכנו של הדיווח לחברת הביטוח מתיישב עם גרסת התובע והעד לפיהן התאונה התרחשה בעת שהאור ברמזור היה ירוק, הצדדים כבר החלו בנסיעה והנתבעת 1 החלה ב"גלישה" לעבר הנתיב מימין לה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והעדים שהובאו בפניי, ובפרט העד הניטרלי מר אוריאל אהרון, השתכנעתי כי גרסת התובע לעניין האחריות לתאונה הינה אמינה ומכאן אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבעת 1.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענות התובע באשר לנזק הנטען בסך של 14,561 ₪, כמפורט בכתב התביעה, ובהסתמך על חוות דעת השמאי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה כך שהנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע בגין נזקי רכוש לאופנוע סך של 14,561 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בתוספת שכ"ט בסך של 4,000 ₪, בשל ההליכים שהתמשכו מעבר לתביעה רגילה, בנוגע למחלוקת בין הנתבעים עצמם, בענייני הכיסוי הביטוחי שאינם מעניינו של התובע, וכן הוצאות התובע בגין התייצבותו לשני דיונים בסך 1,000 ₪, ואגרת בית משפט ראשונה ושניה כפי ששולמה.

לענין עוות הדין טען המבקש כי לא היה יודע אודות הדיון היה מגיע וטוען טיעוניו אשר אותם לא פירט בבקשתו.

המשיבה טענה כי המבקש אשר קיבל את הדו"ח לידיו וכן פנה בבקשה להשפט צריך היה להמשיך ולעקוב אחר היתנהלות עניינו ולא עשה כן. באשר לטענה לעיוות דין גורסת המשיבה כי נטענה בעלמא וכי הנה סתמית ואינה מבססת חשש לעיוות דין.

"חזקת המסירה קמה חמישה עשר ימים מיום שנשלחה ההודעה בדואר רשום למען הרשום ואין צורך להוכיח מסירה" (רע"פ 106/15 קריב נ' מדינת ישראל, רע"פ 6153/20 טורג'מן נ' מדינת ישראל).

אישור המסירה נימסר כדין ונקבע כי אין בטענת "לא נידרש" כדי לפגוע בחזקת המסירה (עפ"ת חי' 10054-11-21גאווי נ' מדינת ישראל מיום 29.11.21, רע"פ 225/21 אלקאר דביר בע"מ נ' מדינת ישראל).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על טיעוניה וכן בתגובת המשיבה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לענין טענתו השניה – פגם בחזקת המסירה, אני קובעת כי המבקש זומן כדין לישיבת יום 31.5.22.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה לביטול גזר הדין.

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת את חזקת המסירה כדלקמן: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". כלומר, די בכך שחלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה ההודעה בדואר רשום כדי להקים את חזקת המסירה המעבירה אל כתפי הנמען (המבקש) את הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן.

עוד מעיון בפלט כאמור וכן מעיון בפלט "מעקב משלוחים" של דואר ישראל כפי שצורף לתשובת המבקש דבר הדואר הוחזר, לאחר שלא נידרש על ידי המבקש, ביום 6.6.21.

זאת, כאשר לא עלה בידי המבקש, אף לאחר שעיין בתמונות המתעדות את ביצוע העבירה, להוכיח כי במועד הרלוואנטי לבצוע העבירה מסר את החזקה ברכב לנהג אחר או שהרכב נילקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

...

לסיכום, המבקש טוען כי מעולם לא קיבל לידיו את דבר הדואר או הודעה על מכתב רשום הממתין לאיסוף בסניף הדואר שביישוב וכי לא נמנע מעולם מקבלת או מאיסוף דבר הדואר הקשור לדו"ח נשוא הבקשה דנן.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סברתי כי יש מקום לקיים דיון בבקשה.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

לתמיכה בבקשה צורף תצהיר המבקש חתום על ידו; תצהיר הנהג בפועל, מר מוחמד אבו ליל; העתק מהודעת תשלום קנס; העתק אישור מסירה; תגובת המרכז הארצי לפניות נהגים מיום 27.4.2023, לפיה על פי רישומיהם, הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקש בתאריך 10.4.2022 בדואר רשום (צורף אישור מסירה) ובאפשרותו לברר את מסלול המשלוח במדור תלונות הציבור של דואר ישראל; העתק רישיון הנהיגה של הנהג בפועל; ומידע ממשרד התחבורה בנוגע לניקוד העומד לחובת המבקש.

המבקש נישאל מי שילם את הדו"ח, והשיב: "יש לי הרבה רכבים ויש לי מזכירה ואני לא יודע מי שילם כי אני לא אחראי על התשלום. יש לי 7 רכבים ואני לא יודע מי נוהג. יש לי עוד אחים שנוהגים וגם אבא שלי, והמזכירה משלמת את הדו"חות. פוליסת הביטוח על שם מוחמד אבו ליל. אני יכול לנהוג ברכב שאין לי ביטוח עליו?". ב"כ המשיבה הציגה למבקש אישור מסירה שהוא חתום עליו, משמע שהוא ידע על קיומו של הדו"ח, ובתגובה השיב המבקש כי הוא לא חותם ככה וכי זו אינה חתימתו.

במהלך הדיון טענה ב"כ המבקש כי אין אישור מסירה כדין – החתימה על אישור המסירה היא אינה חתימתו של המבקש.

ב"כ המשיבה חזרה על טיעוניה כי יש לדחות את הבקשה והוסיפה כי באשר לטענה כי השתמשו ברכבו של המבקש, עליו להיות אחראי על הרכבים שברשותו ולעקוב אחר המשתמשים בהם, ומשלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.

יתרה מכך, המבקש לא טרח לצרף כל אסמכתא לטענתו כי החתימה על גבי אישור המסירה היא אינה חתימתו, כגון חוות דעת מטעם גרפולוג/מומחה להשוואת כתבי יד. דומה כי די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

בעפ"ת 15533-02-10 גיא שוחט נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט המחוזי כי: "לא עולה מהתצהיר ידיעה על מקום ביצוע העבירה, לא עולה מהתצהיר הקשר בין עורכת התצהיר לבין המערער, לא עולה מהתצהיר הבסיס לזכרון המופלג לפיו ביום 5.11.09 יודעת המצהירה לבטח כי בדיוק ביום 30.1.09 בשעה 10:26 הרכב נמצא ברשותה כשאיננה נותנת הסברים מאין ולאן נסעה ובאילו נסיבות קיבלה את הרכב לרשותה". אציין שערה אני למקרים לפיהם בנסיבות דומות בית המשפט, הורה על הסבת הדו"ח על שם אחר.

...

ב"כ המשיבה חזרה על טיעוניה כי יש לדחות את הבקשה והוסיפה כי באשר לטענה כי השתמשו ברכבו של המבקש, עליו להיות אחראי על הרכבים שברשותו ולעקוב אחר המשתמשים בהם, ומשלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.

עם זאת, לאור כל האמור לעיל, ובייחוד לאור העובדה שבתיק קיים אישור מסירה הנושא חתימה הנחזית להיות חתימתו של המבקש, כיוון שהינה בעלת דמיון רב לחתימתו על גבי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה דנן, איני מוצאת לנכון ללכת באותה דרך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לטענתו, אין מחלוקת שעיקר השרות של דואר רשום הוא מסירת דבר הדואר לנמען כנגד זהוי וחתימה, באופן שמאפשר לשולח לעקוב אחר סטאטוס השליחה ולקבל אישור מקוון בדבר מסירת דבר הדואר לנמען; וחברת הדואר הודתה במאות מקרים בעיניינו של המערער ובמאות אלפי מקרים נוספים שבהם היא לא סיפקה את השרות כנדרש, ולכן חברי הקבוצה זכאים לסעד של השבה ופצוי בגין נזקיהם.

גם אין בנתונים שציינה חברת הדואר בתצהירה ביחס לשנים שבין 2017-2012, מהם עולה שיעור ממוצע שנתי של כ-0.83% מהמקרים שבהם נשלח דבר דואר רשום אך מסלול דבר הדואר לא תועד, ולא ניתן לדעת איפוא אם דבר הדואר נימסר כדין אם לאו – כדי להוביל לקבלת בקשת האישור.

...

כפי שיפורט להלן אף אני סבורה כך. האם הוכח קיומה הלכאורי של קבוצה הדרישה להוכיח קיומם של בעלי דין נוספים שמחזיקים בעילת תביעה דומה לזו שבה אוחז מי שמבקש לשמש כתובע המייצג נגד המשיב, היא תנאי יסודי לניהול תובענה ייצוגית (רע"א 3608/18 יפאורה תבורי בע"מ נ' שוקרון, פסקה 11 (1.7.2019)).

כפי שמציינת היועמ"שית, שבחרה שלא להביע את עמדתה לגופו של תיק זה, לא רק שיעור המקרים באחוזים הוא שקובע אם ראוי לנהל הליך ייצוגי אלא גם כמות המקרים כשלעצמה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו; אף אני סבורה כך. מנעד האפשרויות בהקשר לבחינת קיומה של קבוצה עשוי לנוע בין טעויות אנוש נקודתיות או נסיבות ייחודיות שאינן מבססות קיומה של קבוצה (ע"א 8790/21 כהן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (3.4.2023); עניין ד"ר מלצר, פסקה 15); ובין מדיניות מפירה, שאינה בהכרח מדיניות מכוונת מראש אלא התנהלות כללית שממנה ניתן ללמוד בנקל על קיומה של קבוצת נפגעים שנפגעה בדרך דומה (עניין טחינת הנסיך, פסקה 27).

[ סוף דבר משאלה פני הדברים, סבורתני כי המערער לא הרים את הנטל הנדרש בשלב מקדמי זה לאישור התובענה כייצוגית, ודין הערעור להידחות.