מעצר עובד זר על ידי רשות ההגירה

רקע עובדתי התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 1.7.11 עד לשלהי חודש אפריל 2014, מועד בו נערכה ביקורת של רשויות ההגירה במסעדה, התובע נעצר ולאחר מכן הועבר למיתקן "חולות". לתובע היתה אשרת עבודה שתוקפה פג עוד קודם לכן, ביום 18.2.14.

גם נסיבות חיצוניות אשר כתוצאה מהן לא ניתן היה להמשיך בהעסקתו של עובד זר, מחמת שלא ניתן היה להשיג עבורו אשרת עבודה (ע"ע 1179/04 דוד דודאי – ניקולאי סטיקה, פד"ע מ' 614 (2005); להלן – עניין דודאי); מחמת שנעצר על ידי משטרת ההגירה (ע"ע 145/07 אוגוסטין גדיק – אהרון המל, מיום 9.12.2007; להלן – עניין גדיק); או מחמת שהשתנו הכללים החוקיים המאפשרים את העסקתו (עניין אילינדז) – לא הוכרו בפסיקה כסיום עבודה מחמת "סיכול" אלא כ"פיטורים"".

...

אין כל ראיה לכך שהנתבעת שילמה לתובע את פדיון יתרת החופשה שעמדה לזכותו (עניין זה נלמד גם כמסקנה מהקביעה לפיה גם השכר האחרון לא שולם לתובע).

בנסיבות אלה ונוכח ההתרשמות הכללית מעדותו של מזרחי, כפי שפורט בהקשרים שונים בגוף פסק הדין, לא מצאנו סיבה לקבל דווקא את גרסת הנתבעת בנושא ולהעדיפה על עדות התובע שהעיד שמעולם לא נמסר לו מסמך לחתימה.

בשים לב לתקופת עבודתו של התובע, אנו מורים שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 10,000 ₪ בגין הפרה זו. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 14,229 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.14 ועד התשלום בפועל.

על פי כתב האישום, בבקורת שנערכה ביום 14.4.2011 בבית שברחוב לבונה 35 ברמת השרון, התברר כי במועד הבקורת ו- 5 חודשים עובר לו, התגוררה והועסקה בנכס על ידי הנאשמים, עובדת זרה אזרחית פיליפינים אשר פרטיה כדלקמן: Gumabon Abelita מס' דרכון XX2459033 (להלן: "העובדת").

העובדת נחקרה ובהמשך נעצרה.

על פי תעודת עובד הציבור מא/1, שהונפקה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, רשומה העובדת כבעלת אשרה מסוג ב/1 על שם המעסיק ואנונו סלומון, בתוקף עד ליום 30.11.09.

...

לאור כל האמור, אני קובעת שהנאשמים לא הוכיחו כי בעניינו של הנאשם 2 ננקטה אכיפה שונה או ממניעים פסולים.

הטענה בדבר אכיפה בררנית, נדחית.

סוף דבר אני מרשיעה את הנאשמים בהעסקה שלא כדין, עבירה על סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים.

באותו ענין כתבתי, בין היתר: "24. ענינה של רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו – מדינת ישראל (2018)) נסוב סביב בקשת המערער לביטול הרשעתו, בקשה אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את עירעורו של המערער על החלטת בית משפט השלום ומכאן עירעורו לבית המשפט העליון. טען המערער, כי "שקולי שקום מובהקים מצדיקים את אי הרשעתו בדין. המבקש מדגיש את גילו הצעיר, עברו הנקי, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה וכברת הדרך שעשה מאז מעצרו, כשבזמן זה חדל מלהשתמש בסמים, עשה שינוי בחייו והחל בלימודי הרפואה". המערער טען, כי הותרת ההרשעה על כנה "תעמיד בסכנה את כניסתו אל מיקצוע הרפואה". באותו ענין דחה בית המשפט העליון את עירעורו של המערער ואימץ את קביעת בית משפט השלום לפיה "לא הונחה ולו ראשית ראיה כי הרשעת הנאשם בדין, נשוא הליך זה, היא זו שתיפגע ביכולתו לשמש כרופא בבוא העת". ובפסק הדין בענין מדינת ישראל – מרסי זלקינד (ע"פ (ארצי) 33112-09-15 (2017)) (להלן – "ענין זלקינד") נדון ערעור על קביעת בית הדין האיזורי כי המשיב, מר מיכאל יוסף זלקינד, לא יורשע מאחר והרשעתו עלולה לפגוע בעבודתו "ובגורמים שלישיים שאותם הוא מייצג". בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המדינה והרשיע את המשיב וקבע, כי אף שהמשיב הוא יו"ר פעיל של חברת אלקטרה ודירקטור בחברת LATA האמריקאית בה הוא משמש כנציג חברת אלקו הישראלית, ועל כן הרשעתו עלולה להקשות על החברה להיתקשר במכרזים צבוריים, כי "נסיבות המקרה אינן חריגות וקיצונות באופן המצדיק ביטול הרשעת המשיב". הנאשם בעניינינו לא הציג כל אסמכתא או ראיה לכך שהרשעתו תיפגע בצורה אנושה ביכולתו לטוס לסניפי החברה המנוהלת על ידו, בניו יורק ושנחאי.

טוען הנאשם, כי חזר ואמר הן בחקירתו בפני חוקרי רשות ההגירה והאוכלוסין והן בעדותו בפני, כי נושא הטיפול בעובדים הזרים כלל לא נעשה על ידו, אלא על ידי שותפו דאז ועל כן אין להרשיעו בבצוע העבירה (ר' דברי הנאשם: "רק במהלך חודש מאי 2017 גיליתי שלעובד לא חידשו את הרשיון/האשרה ומיד התחלתי לטפל בנושא" (מא/3)).

לפיכך אני קובעת כי מיתחם הענישה ביחס לנאשמת ולעבירה של העסקת עובד זר ללא התר שבדין הוא בין 10,000 ש"ח לבין 40% ל-60% מהקנס המרבי העומד על 116,000 ש"ח ואילו ביחס לנאשם, מיתחם הענישה הוא בין 5,000 ש"ח לבין 70% מהקנס המרבי העומד על 10,000 ש"ח. השלב השלישי – נסיבותיו המיוחדות של הנאשם בענין חדוות הורים נקבע, כי "הנסיבות שתילקחנה בחשבון בשלב זה (והן אינן רשימה סגורה) סווגו בספרות לארבע קבוצות (ואקי ורבין, בעמ' 452) – נסיבות של חסד ורחמים (דגמת פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לאחר ביצוע העבירה (דוגמאת נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לפני ביצוע העבירה (דוגמאת נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, היתנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי או היעדרו); ובנוסף נסיבות שאינן קשורות לנאשם (היתנהגות רשויות אכיפת החוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה). עוד ניתן לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את הצורך בהתרעת היחיד או בהרתעת הרבים במקרה הספציפי (סעיפים 40 ו'-ז' לחוק העונשין; עניין גברזגיי), כאשר מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא)".

...

לפיכך החלטתי שיש לדחות את בקשת הנאשם לביטול ההרשעה.

מן הדברים דלעיל עולה, אם כן, כי העסקתו של עובד זר ללא אשרה היא עבירה כלכלית.

לפיכך אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לנאשמת ולעבירה של העסקת עובד זר ללא התר שבדין הוא בין 10,000 ש"ח לבין 40% ל-60% מהקנס המירבי העומד על 116,000 ש"ח ואילו ביחס לנאשם, מתחם הענישה הוא בין 5,000 ש"ח לבין 70% מהקנס המירבי העומד על 10,000 ש"ח. השלב השלישי – נסיבותיו המיוחדות של הנאשם בענין חדוות הורים נקבע, כי "הנסיבות שתילקחנה בחשבון בשלב זה (והן אינן רשימה סגורה) סווגו בספרות לארבע קבוצות (ואקי ורבין, בעמ' 452) – נסיבות של חסד ורחמים (דגמת פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לאחר ביצוע העבירה (דוגמת נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לפני ביצוע העבירה (דוגמת נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי או העדרו); ובנוסף נסיבות שאינן קשורות לנאשם (התנהגות רשויות אכיפת החוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה). עוד ניתן לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את הצורך בהתרעת היחיד או בהרתעת הרבים במקרה הספציפי (סעיפים 40 ו'-ז' לחוק העונשין; עניין גברזגיי), כאשר מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא)".

בהתאם לעובדות האישום השני באותו כתב אישום, הודיע הנאשם, מספר פעמים, לאחיו – הנאשם 2 בכתב האישום – על פעילויות מתוכננות של רשות ההגירה לאיתור נתינים זרים השוהים בארץ ללא רשיון ובכך סייע לו למנוע מעצרו של עובד זר שהוחזק אצלו.

בהתאם לעובדות האישום השלישי באותו כתב אישום, הודיע הנאשם, מספר פעמים, לאחיו – הנאשם 2 גם על פעילות מתוכננת לאיתור נתינים זרים שהם שוהים בלתי חוקיים בבית עסק לספורט ימי שנוהל על ידי חברו של הנאשם 2.

...

סוף דבר, גוזר בית המשפט על הנאשם את הענשים הבאים: 6 חדשי מאסר בפועל, אשר ירוצו, אם ימצא הנאשם מתאים לכך, בדרך של עבודות שירות; 6 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק ח' סימן י'; פרק ט' סימנים א', ב', ד'; פרק י"א סימנים ו' – ז'; פרק י"ד; 3 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981; פיצוי לנפגעת העבירה באישום השביעי שבכתב האישום המתוקן ת/5, בסך 5,000 ₪.

כך שאם הנאשם הוא שותף של יורם וקנין הרי שלעניין חוק עובדים זרים אין לפטור אותו מאחריות לעבירה, אם נעברה, גם אם בוצעה על ידי שותפו.

לעובד הזר היה רישיון העסקה אצל מר יורם וקנין רק מיום 18.3.14, המועד בו נתפס על ידי רשות ההגירה (מ'9).

הנאשם זומן למחרת (מ' 6), ברוב תשובותיו השיב שהוא מסרב להשיב אך כשנשאל בשורה 18 לגבי נתין זר מתאילנד שנימצא בבקורת במשק 12 במושב עוצם, השיב בשורה 20 עד 22: "ת:דבר ראשון אני מעבד חקלאות עם שותף ששמו בישראל יורם ואקנין מזה כשנה ומשהו. הוא בפועל מעבד לי את האדמות. אני אין לי נגיעה לעובדים לעובד כזה או אחר. מה שאני יודע שיש לו עובדים חוקיים. זה מה שאני יודע אני לא מתעסק עם עובדים.". בהמשך תשובותיו חזר והשיב שהוא לא מוכן לענות מאחר שהוא נמצא במעצר בית ולא הייתה לו אפשרות להתייעץ עם עורך דין.

...

ב"כ הנאשם טען לאחר פרשת ההגנה שאין להשיב לאשמה אך דחיתי את הבקשה בהחלטה מיום 22.2.17 לאחר שקבעתי בסעיף 7 ו – 8 לאותה החלטה: "7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. ממ/6 עולה שהנאשם העיד שהוא שותף של מר וקנין ואם טענה זו תתברר כנכונה אין בכך לפטור אותו מאחריות לעבירה שבוצעה על חוק עובדים זרים ביחס לעובד הזר. חלוקת התפקידים בין שותפים אינה מעניינו של חוק עובדים זרים ואין בה בכך כדי לפטור שותף מאחריות שביצע השותף האחר.

טענת הנאשם שיש לזכותו מהסיבה שעובד הזר לא הגיע לעדות אינה מקובלת עליי.

ב"כ המאשימה טען שהעובד הזר עזב את ישראל לפני דיון ההוכחות, נראה לי סביר שהמאשימה בחרה שלא להכניס את העובד הזר לישראל לצורך העדות, הנאשם לא טען שהוא ניסה לאתר את העובד ולהביאו להעיד לטובתו אם הוא סבר שעדותו הייתה מסייעת לו. כמובן עניין זה לא ייחשב לחובת הנאשם אולם לא מצאתי שיש בכך כדי להביא לזיכויו.

סופו של דבר, על יסוד כל האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירות של העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיף 2(א)(1) ו – (2)(ב)(3) לחוק עובדים זרים תשנ"א – 1991.