יחד עם הגשת כתב האישום, ביום 09.07.2023 הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים בעיניינו.
לאחר קבלת תסקיר המעצר המשלים, השלישי בעיניינו של המשיב (להלן: התסקיר המשלים), שבמהלך עריכתו יצר שירות המבחן קשר עם המתלונן, הורה בית משפט קמא (השופט א' זגורי), ביום 18.10.2023, על העברת המשיב לחלופת מעצר בפקוח אלקטרוני, במקום המרוחק כ-30 קילומטרים ממקום מגורי המתלונן; תוך מיגבלות על שימוש במכשיר סלולארי וברשת האנטרנט; תחת פיקוחם של ארבעת המפקחים שהוצגו; ובכפוף להפקדת ערבויות על-ידו ועל-ידי המפקחים.
סעיף 52(א) לחוק המעצרים קובע כדלהלן:
"עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" (ההדגשות הוספו – ח' כ').
...
דיון והכרעה
לאחר שהפכתי שוב ושוב בבקשה, באתי לכלל מסקנה, לא בלי התלבטות, כי דינה להידחות.
ואולם, סבורני כי יש בחלופת המעצר, לרבות התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא, בין היתר ביחס לשימוש במכשיר סלולרי וברשת האינטרנט, הערבויות שהופקדו והמפקחים הנוספים שאושרו על-ידו – כדי לצמצם באופן משמעותי את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.