מעצר עד תום ההליכים בגין קשירת קשר להתפרצויות לדירות

בהחלטה מיום 21.3.2019 פורטו עובדות האישום כלהלן: "משיבים 1 ו-2 קשרו קשר להתפרץ לדירת מגורים ברחוב שמשון מס' 10 בירושלים, כדי לגנוב מתוכה סכום כסף גדול שלהבנת המשיב 1 הוחזק בה. לאחר מכן הורחב הקשר וכלל גם את משיב 3. לאחר שסיירו בסביבת הדירה ותכננו את הפריצה לתוכה, שתפו המשיבים שלושה אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה (להלן: הנוספים), על מנת שיבצעו את הפריצה. ביום 10.2.2019 בסמוך לשעה 03:00 הגיעו שלושת המשיבים, כשעמם שלושת הנוספים, לרחוב שמשון בירושלים כדי לבצע את הפריצה. בעוד המשיבים ממתינים במכוניותיהם בקירבת מקום, ניכנסו הנוספים לבניין מס' 10, פרצו לאחת הדירות, ומשהתברר כי נמצא בה אדם, העירו אותו משנתו ודרשו ממנו למסור להם את כספו, תוך שהם מפליאים בו את מכותיהם. בכתב האישום נטען כי 'השלושה הכו את המתלונן במשך דקות ארוכות באמצעות אגרופים ומקלות כאשר אחד מהם אוחז בידיו, אחד ברגליו ונוסף מכה אותו בראשו'. בעת שהותם בדירה ניהלו השלושה שיחה עם שלושת המשיבים, אשר המתינו להם במכוניותיהם מחוץ לבניין, ועדכנו אותם על הנעשה בדירה – לרבות על דבר הימצאות המתלונן בדירה וקיבלו הנחיות מהמשיבים.

שירות המבחן ממליץ להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, זאת בשל הקשיים האמורים וכן בשל קושי של אחיותיו לפקח עליו, האחות אריאלה – בשל מחלתה; והאחות חגית בשל יכולתה לפקח עליו בימים שני, שישי ושבת בלבד.

...

דין הבקשה להתקבל בחלקה.

בנסיבות אלה יש לקבל את הבקשה בחלקה, באופן שעד תום ההליכים יימצא המשיב בפיקוח אלקטרוני, בפיקוחן של אחותו ובת זוגו, שאושרו לשם כך על ידי בית המשפט, זאת אף שמידת התאמתן של מפקחות אלה לתפקידן אינה אופטימלית.

רקע ותמצית טענות הצדדים כתב האישום ובקשת המעצר כנגד המשיבים הוגש ביום 7.6.2019 המייחס להם עבירות של קשירת קשר לבצוע עבירות התפרצות לדירת מגורים וגניבה ממנה, וכן היזק לרכוש במזיד בצוותא.

טיעוני המבקשת באת כוח המדינה ביקשה להורות על מעצרם של המשיבים, ובטיעוניה הפניתה למפורט בבקשה, וכן למצרף הראייתי המורכב מעדויות עוקבים, השיחות שנקלטו בעמדת האזנת הסתר, היתנהלות המשיבים ואורן במהלך יום ההתפרצות, לעובדה כי התכשיטים נתפסו בדירת המשיב 3, וזה ניסה להפטר מהם, ולכך שהמשיבים, ככלל, בחרו לשמור על זכות השתיקה ולא השיבו לשאלות שהוטחו בהם בנוגע לפרטי העבירות המיוחסות להם.

לצורך ההליך שלפני, די בכך שעוקב 7061 הבחין בעובדה זו גם לגבי המשיב 3 על מנת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה בנוגע לפרט עובדתי משמעותי זה. משמעותי הוא אף עתוי ציון העובדה – בדרך חזרה לדירת המשיב, להבדיל מהמסלול הנגדי.

תשתית ראייתית נסיבתית תשתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים יכול שתימצא אף בראיות נסיבתיות, מקום שהן מיצטברות לכדי מסכת ראייתית רצופה ובעלת משקל שיש בה פוטנציאל להרשעה (בש"פ 3484/14 ‏מדינת ישראל נ' אלון חיימוב‏ (22.5.2014).

...

השניים בחרו שלא לשתף בדבר מיקומם ומעשיהם בשעה האמורה, אך נראו ביחד, ולו לפרקים, בדרך הלוך, ובחזור, הלכו יחד, בבחינת "בלתי אם נועדו". לכל האמור לעיל, לא ניתן הסבר, לכך יש להוסיף כי הדירה בה נתפסו חלק מתכשיטי המתלוננת היא דירתו של המשיב 3.

בענייננו, עצם מציאת תכשיטי המתלוננת משליכה על פענוח השיח שבין המשיב 1 ו-2 וגיבוש המסקנה כי הנאמר בו בנוגע לכניסה ולבקשה לסגור הדלת קשור להתפרצות לדירה.

על אף חומרת העבירות המיוחסת למשיבים, על נסיבותיהן, עילת השיבוש הנוגעת למשיב 3, ולאחר שנתתי דעתי לעברם הפלילי, אני סבורה כי יש מקום לבחון אפשרות חלופת מעצר בעניינם, טרם קבלת החלטה סופית בנוגע לשאלת מעצרם.

נסיבות כתב האישום, כמו גם פירוט הראיות הלכאוריות המבססות את כתב האישום, פורטו בהרחבה בהחלטה זו. יאמר בתמצית שבתמצית, כי לפי המיוחס, המשיב ניסה לקשור קשר להתפרץ לדירת המנוח, ובהמשך הגיע ביום 9.10.20 בסמוך לשעה 02:00, לדירת המנוח והתפרץ לתוכה.

דיון כידוע, התנאים לבקשה לעיון חוזר קבועים בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ועיקרם בגילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר מאז ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים.

...

בהחלטה מיום 27.12.22 קבעתי, כי נוכח המסוכנות הגבוהה הנלמדת מעובדות כתב האישום והערכת הסיכון שבתסקיר, המחזקת את המסקנה בדבר מסוכנותו הגבוהה של המשיב, הרי שלא חל שינוי נסיבות המצדיק שחרורו של המשיב או העברתו למעצר באיזוק אלקטרוני.

סוף דבר לא הונחה תשתית כלשהי בדבר "מהפך ראייתי", ולמעשה בא כוח המשיב גם אינו טוען למהפך כזה, אלא שהוא מבקש בחינה מחודשת של אותן ראיות שכבר נבחנו שלוש פעמים.

לאור האמור, הבקשה לעיון חוזר – נדחית.

ביום 6.10.21 נעצר הנאשם, ביום 18.10.21 הוגשו נגדו כתב אישום (להלן: "התיק החדש") ובקשה למעצר עד תום ההליכים ובהמשך הומר מעצרו למעצר באיזוק אלקטרוני.

לא זו אף זו- עוד טרם יבשה הדיו על פסק הדין בעירעור שהגיש הנאשם על גזר הדין בתיק המקורי, הוא ניצל את האמון שנתן בו בית המשפט כשנמנע מלכלוא אותו מאחורי סורג ובריח, וביצע עבירות חמורות נוספות - קשירת קשר לפשע, התפרצות לדירת מגורים וגניבה, עבירות שבגינן נגזר דינו של הנאשם לאחרונה במסגרת התיק החדש ל-41 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, קנס ופצוי לנפגע העבירות.

...

בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הכנסת תשס"ד 44, 109) נכתב בעניין זה: "ההצעה באה לתת מענה לקושי הקיים על פי ההלכה הפסוקה, אשר קובעת כי לא ניתן להטיל עונש במקום צו מבחן שהופר אם הוטל על הנאשם גם עונש על העבירה (כך, למשל בע"פ 767/77 שירות המבחן למבוגרים נ' בוחבוט פ"ד ל"ג(3) 425). בתי המשפט ראו בכך ענישה כפולה משום שבית המשפט כבר הטיל על העבריין עונש בשל העבירה המקורית; ואולם התוצאה היא כי אין שום הרתעה מפני הפרת צו המבחן שהוטל לאחר עונש אחר, ובתי המשפט קראו למחוקק לתקן תוצאה בעייתית זו, עוד בשנות ה- 80 (בע"פ 767/77 הנ"ל) וכפי שחזר וציין המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מנחם אלון בע"פ 3524/90 שירות המבחן למבוגרים נ' אברהם אבוקסיס...

לפיכך, חלף צו המבחן שבוטל, ובנוסף ליתר העונשים שנגזרו, אני גוזרת על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל.

עניינה של החלטה זו לבחון האם קיימות ראיות לכאורה בעיניינו של המשיב 2 (להלן: המשיב), זאת כנדבך ראשון הנידרש לצורך הכרעה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים.

המחלוקת הראייתית נוגעת לאישום 1 בלבד, לפיו מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות לדירת מגורים, הפרעה לשוטר, נהיגה ללא רישיון והסעת שב"ח, אשר בוצעו בצוותא עם המשיב 1 שהוא תושב האיזור, ועם אחר נוסף שזהותו אינה ידועה.

אדגיש כי העובדה שהשטרות נימצאו בכיסו של המשיב 1, אין בה כדי למעט מאחריותו של המשיב, וזאת על פי דיני השותפות ולנוכח קשירת הקשר כעולה מן ההכרות בין המשיבים ובין האחר, כך שהחזקה התכופה חלה לגביו במידה שווה.

...

לאחר שקראתי את חומר הראיות, אני סבורה כי דין טענות ב"כ המשיב להידחות, שכן קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לכל העבירות המיוחסות לו, כפי שאפרט להלן.

אינני מקבלת את טענת ב"כ המשיב לפיה נתוני חב' סלברייט סתמיים ובלתי מעוגנים, שכן הם מבוססים על מערכת GIS השואבת נתונים מרשת הקואורדינטות "ישראל החדשה" שהיא בעלת תוקף של חיקוק, מכוח תקנות המודדים (מדידות ומיפוי) תשנ"ח-1998.

בבואי לשקול משמעותם של הקשיים שצוינו זה עתה, אני סבורה כי בסיכומו של דבר, אין בהם כדי ליצור כרסום ממשי במארג הראיות המפלילות את המשיב, שכן הם נוגעים למהימנות הראיות הטכנולוגיות, ומשקלן, והרי הלכה היא שאין בית המשפט עוסק בסוגיות אלה בשלב בחינת הראיות לכאורה.

נוכח כל אלה, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב.