מעצר עד תום ההליכים בגין פריצה לדירה: שיקולי בית המשפט

נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות ומיקום עונשו של הנאשם בתוך המיתחם הנאשם כבן 57, ושני שיקולים כבדי משקל נזקפים לחובתו.

נוסף על הרשעותיו המדווחות, הורשע הנאשם ביום 15.3.2022 בבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת"פ 33172-08-20 ב-7 כתבי אישום נפרדים שהוגשו נגדו בין השנים 2018-2022, באחד מהם אף נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (נ/3).

הכרעת הדין אינה מלמדת על טיב המעשים בהם הורשע הנאשם, אולם עיון בכתבי האישום במערכת נט המשפט מלמד שמדובר במגוון רחב של עבירות, ובהן התפרצות לדירה, פריצה לבניין שאינו דירה, גניבה, הפרת צו בית משפט, היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, שימוש ברכב ללא רשות ואיומים.

...

כידוע, הכלל הוא שעונש מאסר מותנה יצטבר לעונש מאסר המוטל בתיק החדש, זולת אם מצא בית המשפט, "מטעמים שיירשמו", ששתי תקופות המאסר ירוצו בחפיפה מלאה או חלקית זו לזו (סעיף 58 לחוק).

נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה של 2 חודשים שהוטל על הנאשם במסגרת ת"פ 5033-11-14, אליו צורף ת"פ 26314-02-16, שניהם של בית משפט השלום בירושלים.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 54783-11-19 מדינת ישראל נ' אביבי ת"פ 30983-05-20 מדינת ישראל נ' אביבי ת"פ 26739-12-20 מדינת ישראל נ' אביבי ת"פ 47936-07-21 מדינת ישראל נ' אביבי בפני כבוד השופט דוד שאול גבאי ריכטר בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מאיר לוברבאום תביעות ירושלים הנאשם עידן אביבי ע"י ב"כ עו"ד דוד ברהום ועו"ד ארז בר-צבי מטעם הסניגוריה הציבורית גזר דין

בהמשך לכך, ניפץ הנאשם שני טלפונים שהיו בבית, כשאמר לבלש שעמד בחוץ: "אל תידאג זה אייפון, לא תצליחו לפתוח אותו". בסופו של דבר, בשל סרוב הנאשם, פרצו השוטרים את הדלת ונכנסו לדירה, שם נימצאו במקומות שונים בדירה שקיות חלוקה רבות, משקל דיגיטאלי ומדבקות פירסום שקידמו את מכירת הסמים באמצעות המשתמשים שפתח הנאשם בטלגרם.

בגין כל אלה נעצר שוב ביום 1.7.2021 וכתב אישום עם בקשה חדשה למעצרו עד לתום ההליכים הוגשה ביום 22.7.2021.

הנאשם גילה יוזמה עסקית, חריצות והתמדה במעשיו הפסולים, ולא בחל בשום אמצעי על-מנת להשיג את הרווח הכלכלי הקל כל כך. הוא גם לא בחל לשטות בבית המשפט, בתביעה ואם יורשה לי לומר, גם בבאי כוחו, שפעלו למענו כל העת בנחישות ובתום לב. אלא שלא מעצרו הראשון ולא מעצרו השני מנעו ממנו לשוב ולבצע את המעשים ואף להסלימם, תוך שימוש בזולת לצורך מימוש מטרותיו החומריות.

גזירת הדין נוכח מכלול השיקולים החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו ע"פ חישוב שב"ס שיכריע.

...

בשתי הקבוצות תחילת הטיפול לא הייתה חיובית, ואולם בסופו של דבר הנאשם נרתם לטיפול ואף סיפר, כי נתרם ממנו.

אלא שמעללי הנאשם כפי שתוארו לעיל שוללים מכל וכל את המסקנה כי השתקם, והלכה למעשה, לא קיימת התשתית העובדתית הנדרשת להגיע למסקנה זו בעניינו של הנאשם.

אין מנוס מלהעדיף בעניינו את האינטרס הציבורי של הרתעת היחיד והרבים, המתיישבים בנסיבות המקרה הקונקרטי, עם עקרון ההלימה.

גזירת הדין נוכח מכלול השיקולים החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ע"פ חישוב שב"ס שיכריע.

בפרשת רוסלן פרנקל (בש"פ 5571, 5431/98, פ"ד נב(4) 268, 271-272) שהתוותה את עקרונות היסוד לעניין מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות רכוש, נימנו לצדו של התחכום גם מאפיינים נוספים: "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען, לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור. כל המאפיינים דלעיל הם חלופיים ולא מצטברים (שם פסקה 10 סיפה).

ואולם, הפסיקה קבעה בי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הביטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו.

אלא שהעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן 'מתוחכמות', הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה.

בבש"פ 6781/13 קונדוס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.11.13), נקבעו השיקולים העקריים שראוי שינחו את בית המשפט, שעה שנידרש להכריע בשאלת שיחרורו בתנאים מגבילים של נאשם תושב האיזור: נקודת המוצא לדיון הנה חוק המעצרים, המורה בסעיף 21(ב)(1) כי גם לאחר שנימצא כי קיימות תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר, לא ייעצר הנאשם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך שיחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירות פחותה יותר.

ובנגוד לעניין סעאפין, במקרה דנן החלטתו של בית המשפט המחוזי אך נתנה תוקף להחלטה על מעצר עד תום ההליכים שהתקבלה בבית משפט השלום.

...

בנסיבות אלה, ולפי שעילת המעצר המרכזית היא החשש להימלטות מאימת הדין, מצא בית המשפט כי ניתן להפחית מעוצמת החשש על-ידי קביעת תנאי שחרור: התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח; ערבות צד ג של ערב ישראלי, שכתובתו תשמש להמצאת כתבי בי-דין למשיב, בסך 10,000 ש"ח; הפקדת מזומן בסך 3,000 ש"ח. בית משפט קמא קבע בעניינו של המשיב אלפראחנה כי מדובר במשיב יליד שנת 1996, נעדר עבר פלילי.

"פתאום קם אדם ומוצא כי מכוניתו חלפה עם הרוח...". בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נסיבות תיק זה, לאור המסוכנות הנובעת מנסיבות ביצוע העבירות, יכולות לדור עם ערבויות בלבד ומשכך, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים (שם, עמודים 7-6 לפרטוקול).

החלטת בית המשפט העליון – בבש"פ פרעון לעיל – אשר אישרה את החלטות בית משפט השלום והמחוזי כוחה ותוקפה יפה גם בענייננו אנו, היא מקרינה עליו במלוא עוזה ותומכת במסקנה כי גם כאן דין המשיבים נוכח כל המובא בהחלטה זו, להיות נתונים במאסר עד תום ההליכים.

סוף דבר בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.8.11) צוין כלל 'מקבילית הכוחות' החל אף בדיני מעצרים הקובע כי: ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר, ולהפך ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד – משמעיות יותר, ובהתקיים שאר התנאים להורות על מעצר, כך תקטן הנכונות להסתפק בחלופת מעצר.

הנאשם מצוי במעצר עד תום ההליכים מיום 14.01.2022.

טיעוני המאשימה לעונש: המאשימה הגישה את רשומו הפלילי של הנאשם, ממנו עולה כי לחובתו 8 הרשעות קודמות, אשר כללו בין היתר פריצה לרכב בכוונה לגנוב (סעיף 413(ו) סיפא לחוק), הצתת רכב מנועי במזיד (סעיף 488(א) לחוק), שוד (סעיף 402(א) לחוק), שוד מזויין / בחבורה / באלימות (סעיף 402(ב) לחוק), תקיפה כדי לגנוב (סעיף 381(א)(2) לחוק), גניבה (סעיף 384 לחוק), דרישה באיומים של רכוש (סעיף 404 רישא לחוק), יצוא, יבוא, סחר הספקה סמים מסוכנים (סעיפים 13 ו- 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973, חבלה כשעבריין מזויין (סעיף 355(א)(1) לחוק), פציעה (סעיף 344 לחוק), תקיפת אדם לשם שוד (סעיף 403 רישא לחוק), גניבה (סעיף 384 לחוק) פריצה לבניין שאינו דירה ובצוע גניבה (סעיף 407 לחוק), החזקת אגרופן או סכין שלא כדין (סעיף 186(א) לחוק) וכיו"ב. בנוסף הגישה המאשימה את הכרעת הדין וגזר הדין בת"פ 16324-05-21 (בית משפט השלום בעכו) שניתן ביום 31.05.2021 במסגרתו הוטל על הנאשם מאסר על תנאי בן 5 חודשים, אותו מבקשת המאשימה להפעיל במצטבר לכל עונש שיוטל עליו.

כמו כן, רשאי בית המשפט להיתחשב בשיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים, ובילבד שהעונש לא יחרוג ממיתחם העונש ההולם.

בית המשפט המחוזי קבע כי מיתחם הענישה ההולם הנו בין 15-60 חודשי מאסר בפועל, והעונש הראוי הנו 40 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלה של מאסרים מותנים משני תיקים קודמים, חלקם במצטבר, כך שסך תקופת המאסר לריצוי בפועל הנה 48 חודשים שמניינם מיום המעצר, וכן מאסר על תנאי.

...

בהתחשב כל האמור לעיל, לרבות הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, מידת הפגיעה בהם, התכנון וההכנה שקדמו למעשה השוד, הנזק הנפשי והפוטנציאלי, יתר הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות וכן מדיניות הענישה הנוהגת, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 24-60 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים.

משכך הדבר, סבורני כי אין מקום לחוס על הנאשם באמצעות עונשים קלים, שמבטאים כנראה בעיניו את "אוזלת ידה הרחמנית" של מערכת המשפט.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: · 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 14.01.2022.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 50535-05-23 מדינת ישראל נ' אלכמלאת(עציר) לפני כבוד השופט יריב בן דוד בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד ליטל פרץ הנאשמת אולפת אלכמלאת ע"י ב"כ עוה"ד נאסר אלעטונה גזר דין

עוד נטען כי העבירות בוצעו על רקע שימוש בסמים, וכי הנאשמת נעצרה עד תום ההליכים אך בשל העידר חלופת מעצר להציע.

עפ"ג (מח' ב"ש) 27076-08-15 ראובן נ' מדינת ישראל (לא פורסם 18.11.15) הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת התפרצות לדירת מגורים וגניבה, בכך שהגיע למקום בשעות בוקר, נקש על דלתם של המתלוננים ומשלא היה מענה, ניכנס לבית באמצעות פתיחת חלון, וגנב מתוכו צמיד עשוי זהב וכסף מזומן בסך 1,745 ₪.

ודוק: "יש לאפשר לבית המשפט לחרוג לקולה ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי צדק. קביעת חריג זה נובעת מעיקרון המידתיות בענישה הנגזר מהחובה החלה גם על בית המשפט לפעול לפי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. קביעה זו, שבמסגרתה ניפתח פתח צר כאמור לעיל, יש בה מענה לצורך – המתעורר אמנם במקרים חריגים ונדירים – לגזור על נאשם עונש מחוץ למיתחם העונש ההולם למעשיו ולהגיע לתוצאה צודקת והוגנת במקרים פרטניים" (פסקה 229).

...

בהמשך לכך נקבע כי בהעדר הסדרה בחקיקה ראשית, אין מנוס מהתוויתו של פתח צר לחריגה ממתחם העונש ההולם שלא משיקולי שיקום בדרך פסיקתית.

כמו כן, סבורני שאין בנסיבות חייה הקשות למדי של הנאשמת כדי לאבחנה מנאשמים אחרים עד כדי קביעה כי מדובר באחד המקרים החריגים והנדירים המצדיקים חריגה משיקולי צדק.

סוף דבר נוכח האמור, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה בתיק זה. 5 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מתום ריצוי מאסרה, שלא תעבור כל עבֵרת רכוש או מרמה, למעט החזקת נכס החשוד כגנוב.