ואשר לאי־היכולת לחקור – את שאין הצדדים יכולים לחקור אין הם יכולים לחקור גם בנוגע לעמדה הגלויה, ואת שיכולים הם לחקור, לא כחקירת עד אלא כחקירתו של בעל דין הטוען כך או אחרת, או לטעון נגדו – יכולים הם כלפי העמדה הגלויה כשמתוך כך אפשר שתוזם או תאשש גם השלמתה שעמדה החסויה.
וכאמור לעיל, היותה של האפוטרופוס לדין מייצג של צד, הלוא הוא הקטינים עצמם, שאינו אמור להחקר על עמדתו אינה טעם מדוע לא להתיר לה את הגשת העמדה החסויה אלא להפך: ככל ש"בשורה התחתונה" ידועה עמדתה מן העמדה הגלויה, ויכולים הצדדים לטעון נגדה, הרי שהפגיעה בהם בשל השלמתה בעמדה חסויה שאינה אלא מבהירה יותר את נימוקיה של זו הגלויה – פחותה משהייתה לו הייתה להם זכות לחקור את כותב העמדה כחקירת עד. ומכאן שההבדל שבין עובד סוצאלי לאפוטרופוס לדין אינו פרכה להשוואה שבעניינינו אלא חזוק לה בדרך קל־וחומר: אם עובד סוצאלי, שנחוץ לאפשר לחוקרו על אודות התסקיר, רשאי לעיתים להגיש תסקיר חסוי אף שהדבר פוגע בזכות לחוקרו – קל־וחומר לאפוטרופוס, שאומנם אפשר לחלוק על עמדתו אבל אין לצדדים זכות לחוקרו עליה, שתוכל להפגע בשל עמדתו המשלימה החסויה, שדין הוא שיוכל להגיש עמדה כזו במקרה הצורך והדבר לא ייחשב פגיעה, וודאי לא בלתי־צודקת ובלתי מידתית, בזכויות הצדדים.
]
עוד ייטען כי הוראה להפיכת ראיה לראייה חסויה צריכה להיות מנומקת כדבעי, דבר שלא נעשה בעיניינו, ובאופן הגרוע יותר מהליכי מעצר מינהלי בהם ניתן להגיש ראיה חסויה, רק לאחר שבית המשפט מכריע כי מדובר בראיה שעתידה לפגוע בבטחון המדינה וכיוצא בזה, כאשר ניתן לצדדים לטעון לפחות לעניין עצם הטלת החיסיון, בעוד שבעניינינו ההכרעה בדבר החיסיון נעשתה בדיעבד, ומבלי שאף הוצג כל נימוק המצדיק את הפיכת חוות הדעת לחסויה ומשל מדובר בהליכים חיסויים עוד יותר מהליכי מעצר מינהלי.
...
אלא מאי? בשל היות האפוטרופוס מינוי של בית הדין עצמו ובשל אי־נוכחותו של "מרשו" היינו הקטין בדיון עצמו, כשיכולתו של הלה לטעון שלא בטיעוני מייצגו או אף לומר כי מייצגו אינו מייצגו נאמנה, נוצרת קונסטרוקציה משפטית מורכבת שבה בית הדין צריך מחד גיסא לשמש כ'אביהם של קטינים' בעצמו ולוודא במסגרת זאת כי מי שטוען בשמם עושה מלאכתו נאמנה, ומאידך גיסא צריך הוא לדון בטענותיהם כצד לדיון שכנגדו עומדים גם הצדדים האחרים, וכך גם האפוטרופוס לדין – מחד גיסא חב חובת נאמנות ישירה לקטינים שאותם הוא מייצג ומאידך גיסא לבית הדין, שמכוחו וכידו הארוכה התמנה (אם כי גם זאת בסופו של דבר – למען הקטינים), ומבקש הוא להבהיר כיצד מתיישבת עמדתו עם מינוי זה, היינו להראות כי אכן העמדה שמציג הוא בשם הקטינים ראויה להיחשב עמדתם שלהם.
אך למעשה אין אנו זקוקים לטעם זה, נוכח כל האמור לעיל.
סוף דבר:
עו"ד בן דוד שמונתה אפוטרופא לדין של הקטינים ילדי הצדדים תתווסף כ'גורם' ו'צד' בתיק זה, כפי שנרשמה בכותרת החלטתי זו, ותורשה לעיין בתיק זה וביתר תיקי הצדדים שעניינם בהחזקת הילדים והסדרי השהות.
