מעצר ביניים עד לקבלת החלטה בבקשת מעצר עד תום ההליכים

עודני נידרש לגופם של דברים, אקדים ואציין כי ענייננו ב"מעצר ביניים" במסגרת הליכי מעצר, שהרי החלטתו של בית משפט קמא מתייחסת רק לרכיב של ראיות לכאורה, רכיב אחד מני שלושה רכיבים של החלטה בעיניין מעצר עד לתום ההליכים (ראיות לכאורה – עילת מעצר – חלופת מעצר).

זאת, מן הטעם הבא: "טיעוני בא-כוח העורר נוגעים כל כולם לעצמת הראיות, ואולם גם אם יתקבלו טיעונים אלו במלואם, אין בהם כדי להביא למסקנה שלא קיימות כלל ראיות לכאורה בעיניינו של העורר, אלא לכל היותר לקביעה בדבר קיומה של חולשה ראייתית במסכת הראייתית. כידוע, עניין זה אינו יכול להצדיק במקרה הרגיל דיון בערר בטרם התקבלה החלטה סופית בבקשה למעצר עד תום ההליכים – החלטה העשויה לייתר את הבחינה של עצמת הראיות" (החלטת השופט ע' גרוסקופף בבש"פ 2860/22 שבתאי נ' מדינת ישראל (24.5.2022)).

...

דין הערר להידחות.

לטעמי, ממכלול הראיות עולה כי העורר היה מודע לכך שבעלי זרוע, בדמות הנאשמים 5-1 ואחרים, פעלו על מנת לגבות מהמתלוננים את חובם כלפיו.

משהגענו למסקנה זו, נותר לבחון אם יש מקום להורות על חלופת מעצר.

ביום 18.1.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' גורדון) את עררו של המבקש, משקבע כי עניינו אינו נימנה על המקרים החריגים המצדיקים להדרש ל-"ערר ביניים" (שכן טרם התקבלה החלטה סופית בבקשה למעצר עד תום ההליכים).

...

משכך, טוען המבקש כי הותרתו במעצר ביניים מאחורי סורג ובריח עד למועד קבלת התסקיר עשויה לפגוע בו יתר על המידה, ומשכך עניינו מצדיק את התערבות בית משפט זה במסגרת ערר ב-"גלגול שלישי". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סבורני כי הבקשה נטועה היטב בעניינו הפרטני של המבקש ובמאפייניו, וכי היא אינה מעוררת שאלה עקרונית שטרם נידונה והוכרעה על ידי בית משפט זה. כמו כן, לא מצאתי כי מתקיימות בעניינו הפרטני של המבקש נסיבות ייחודיות דיין אשר מצדיקות התערבות.

בית המשפט המחוזי שב ובחן את השיקולים האמורים, והגיע לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט השלום להמתין לתסקיר כאמור.

עניין זה עתיד כמובן להידון ולהיות מוכרע, אם בכלל, ככל שיורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו. סוף דבר, הבקשה למתן רשות לערור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ"ת 21920-03-23 בה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בקריית-שמונה, שהורה להמתין לקבלת תסקיר מעצר בעיניינו של המבקש טרם יחליט סופית בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות יכול בית המשפט לידון ואף לקבל ערר גם על החלטת ביניים, עוד בטרם התקבלה החלטה של בית המשפט הדן בעיניין ביחס לשאלה האם להורות על שיחרור של הנאשם בתנאים או להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

...

גם שיקול זה שבית המשפט קמא הביא אותו בחשבון הוא שיקול רלוונטי, ואף אני סבורה כי במקרה כזה, נכון בדרך כלל לאפשר לערכאה הדיונית לסיים את מלאכתה בעניין חלופת המעצר (ראו: בש"פ 4026/15 גאזי חדד אראז מזאריב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (15.6.2015) (להלן: עניין מזאריב)).

זאת, מאחר שמכלול הנסיבות שלעיל מביא למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג די הצורך על מנת להצדיק ערר ב"גלגול שלישי", לגביו נפסק כי מתן רשות לערור לא תינתן בנקל (ראו למשל: עניין דהן, פסקה 9; בש"פ 2785/19 דן יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019); בש"פ 2809/14 רומן בזק נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (14.4.2014); בש"פ 5455/12 מרים אבו עדרה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.7.2012); ועוד רבים אחרים).

משכך, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.

הבקשה שבפניי היא בקשת רשות ערר על החלטת ביניים בהליך מעצר, המורה על הותרת המבקש במעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן בעיניינו; כשנקבע כי לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן יידרש בית משפט השלום לנסיבות המקרה פעם נוספת ויכריע בבקשת המשיבה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובנספחים שצורפו לבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

מהמקובץ לעיל עולה בבירור כי במקרה כמו זה שלפנינו – כשמדובר בבקשת רשות ערר ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים בהליך מעצר – בית המשפט ככלל ייטה שלא להתערב.

לאור האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערר נדחית בזאת.

עיינתי בבקשה ובהחלטות שניתנו בהליכי המעצר עד כה, ומצאתי כי דין הבקשה להדחות, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.

לפני ימים ספורים היזדמן לי לציין כי אכן, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים ישנם 3 תנאים מצטברים, שאותם יש לבחון בהחלטה על מעצר עד תום הליכים; זאת, כאשר: "לא אחת, בחינת 3 הרכיבים אינה נעשית 'בחדא מחתא', אלא בשלבים, נוכח הצורך לקבל את עמדת שירות המבחן, באשר לסוגיית חלופת המעצר. בהתייחס למצב דברים זה, הורתה הפסיקה כי 'אין מקום, ככלל, לאפשר 'ערר ביניים' על החלטה חלקית של בית המשפט, המתייחסת רק לרכיב אחד או שני רכיבים של ההחלטה בענין מעצר עד לתום ההליכים, אלא יש להמתין עד שבית המשפט ישלים את מלאכתו'. חריגה מדרך כללית זו, תֵעשה אך בהתקיים 'נסיבות מיוחדות', דוגמאת טעות מהותית שנפלה בהחלטה על המעצר, או חשש לאי-חוקיות המעצר; נידרש איפוא 'טעם חזק אשר יצדיק כי ערכאת העירעור תשקיע משאבי שיפוט נכבדים [...] בפרק הזמן שבין החלטת בית משפט של מעצר על קיומן של ראיות לכאורה ועילת המעצר, לבין החלטתו בשלב של בחינת חלופת המעצר'" (בש"פ 5802/23 אבו ערר נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (31.7.2023)).

...

עיינתי בבקשה ובהחלטות שניתנו בהליכי המעצר עד כה, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.

הלכה פסוקה היא, כי לא בנקל נעתר בית משפט זה לבקשת רשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

הערר נדחה אפוא בזאת.